הנערה ברכבת-6

הדבר הראשון שטאי הרגיש היו הטילטולים העזים של הספינה
'כנאה הים גועש ויש סערה …. רגע איך הגעתי לכן ? ואיפה זה כאן ??" שאל טאי את עצמו ואז נזכר בחלום שלו על מליסה היא אמרה שהוא יגיע ליעד הבא כדי למצוא צוות .
"איפה אני לכל הרוחות? " זה היא כולה של נאטסו .טאי הסתכל סביב והבחין בנאטסו שהזדקפה פתאום למשמע רעם .ובאחותה שעד הייתה מכורבלת לצידה .
"טאי איפה אנחנו ?" שהיא שאלה ושפשפה את עינייה .
"אני חושב שעל ספינה כל שהיא " אמר טאי את המובן מעלו .
"בסדר אבל לפי מה שאני זוכרת כשהלכתי לישון הייתי בבית שלי במיטה החמימה שלי " אמרה נאטסו ואנאלין התעוררה .
"איפה אני ?" אמרה בכל ישנוני
"על ספינה " אמרה נאטסו וקולה הביעה מעט … התנשאות אולי ?
פתאום הם שמעו צעדים .משהו ירד במדרגות .טאי סימן בלי מילים לתאומות להיות בשקט והם הסתתרו מאחורי כמה חביות שעמדו מאחוריהם .
"תמהר כבר שון החבלים לא יביאו את עצמם " קרא קול גברי ועמוק ממעלי המדרגות .
"בסדר בסדר " אמר הנער .קולו היה כל כך נינוח לעומת הסערה שהשתוללה בחוץ ממש גרם לטאי לחשוב שהכל בסדר .
אופ איפה החבלים האלה …" מלמל לעצמו שון וחיטט בארגזי העץ ובחביות שהיו בחדר שככל הנראה היה מחסן הציוד של הספינה .
הוא התקרב למקום שבו התחבאו התאומות .טאי התפלל למשהו לא ידוע ששון לא יראה את אחת מהם , אבל כמו שקרה לו תמיד תפילותיו לא נענו ושון שמע את האפצי' החזק במיוחד של נאטסו
"היי מי את ?!" שאל שון בבהלה .
"אני … אממ.. " עד אפצי' קטע את דברי ושון נרתע לאחור והחליק כי הספינה שוב היטלטלה .שון נזרק לאחור ופיל את ערמת הארגזים שמאחוריהם התחבא טאי .
"מי אתך לכל הרוחות ?!?!" ברק היכה ברק ואור עמום הכיעה מכיוון הפתח של המדרגות שון סרק בשניות את שלושת הנערים שהיו משותקים .
"בסדר זה לא משנה תתחבאו כאן אני כבר ידבר איתכם אחר כך " שון לפס חבל בידיו ומיהר לצאת החוצה .
"זה היה כל כך קרוב " אמרה אנאלין .
"לא קרוב מספיק " אמרה נאטסו .טאי בחן את פניה .הם נראו שונה יכול להיות שטאי היה עד עכשיו לאהבה ממבט ראשון ?
"כדי שננסה לישון אולי בבוקרה הסערה תשכח ונוכל לדבר עם שון כמו שצריך "עם הוא לא יסגיר אותנו המשיך טאי בליבו