הנער עם העיניים השחורות – פרק 1

״מה דעתך?״ שאלה ג׳וס (קיצור של ג׳וסלין) בפעם האלף בערך.
היינו בחנות שמלות וג׳וס נכנסה לתא המדידה עם בערך מאה שמלות, וכל פעם מדדה אחת ויצאה לשאול אותי אם זאת השמלה.
אני כל המדידות האלה השתדלתי בעיקר לא לגלגל עיניים. היו משהו כמו אין סוף שמלות בארון שלה, אבל היא התעקשה שזה אירוע מיוחד שמצריך שמלה מיוחדת וחדשה. ה׳אירוע המיוחד׳ הוא דייט עם החבר שלה (שבמקרה היה גם אח שלי), קמרון, ביום השנה שלהם ביחד.
אלוהים, אני לא מאמינה שאני סובלת את אותם רק שנה! זה מרגיש כמו נצח עם כל הנשיקות והלבבות והחיצי אהבה שקופידונים מטופשים ירו להם לתחת. אבל מה לא עושים בשביל חברות נכון?
בחנתי את השמלה שהיא לבשה הפעם. זו הייתה שמלה לבנה וקצרה, שלדעתי היה אפשר פשוט לקרוא לה חולצה. אף על פי שהציצים שלה היו מוסתרים בקפידה, הם בלטו מבעד לבד הצמוד. היא הסתובבה לאט כדי להראות לי את השסע העמוק בגבה.
נאנחתי על בחירת השמלה שנראתה לי הרבה יותר מידי חגיגית בשביל דייט, אבל לא יכולתי שלא להודות שהשמלה לא נראתה מדהים אליה. לג׳וס היו את כל הקימורים הנכונים ותחת וציצי שופעים. השמלה הלבנה הבליטה לה את העור השזוף והשיער החום-מאוד-כהה ואת העיניים האפורות הבהירות שלה.
חייכתי אליה. ״זאת השמלה,״ אמרתי.
״הללויה״ היא אמרה בחיוך וחזרה לתא המדידה כדי ללבוש חזרה את הבגדים שלה.
בזמן שחיכיתי שהיא תסיים, הסתכלתי סביב בחנות. בחור אחד משך לי את העין. לא יכולתי לראות איך הוא נראה כי הוא היה אם הגב אלי, אבל לא יכולתי שלא להרגיש אהדה כלפיו כיוון שהוא היה בחנות שמלות. בטח החברה שלו גררה אותו לכאן, חשבתי לעצמי.
ג׳וס יצאה מהתא והלכה לשלם על השמלה, וכשיצאנו סוף סוף מהחנות תקפה אותי פתאום הרגשה שמישהו עוקב אחרינו. הסתכלתי סביב אבל לא ראיתי אף אחד חשוד. הקניון היה מפוצץ באנשים אבל כולם הלכו והסתובבו בין החנויות. לא נראה שמישהו מסתכל אלינו.
את סתם פרנואידית, חשבתי והמשכתי ללכת.