הנער עם העיניים השחורות – פרק 4

רצתי. לא יכולתי להפסיק לרוץ. בחוץ היה חושך, ורק מנורות הרחוב האירו לי את הדרך.
שמעתי צעקה מאחורי, ״גרייס, בבקשה. אני לא אפגע בך, את יודעת את זה. בבקשה תעצרי. גרייס!!״.
אל תעצרי. אל תעצרי.
הגברתי מהירות ורצתי עד שסוף סוף הגעתי לבית שלי. ״אמא! אבא!״ צעקתי. אף אחד לא ענה. הבית היה חשוך לגמרי. ״מישהו!!״ ניסיתי שוב לצעוק. דממה.
ניסיתי להחניק את הבכי.
אסור שהוא ימצא אותך, חשבתי. תתחבאי!
ניסיתי לחשוב מבעד לערפל שבמוחי, ואז רצתי למעלה במדרגות אל החדר שלי. נשכבתי על הרצפה והזדחלתי מתחת למיטה.
הדלת של הבית נפתחה, ואז נתרקה. שמעתי צעדים וניסיתי להרגיע את נישמתי.
בחוץ התחיל לרדת גשם, והטיפות הרעישו כאשר פגעו בגג הבית.
הצעדים עברו למדרגות.
אוי אלוהים.
דלתות נפתחו ונתרקו. נשמעו רעשים כאילו דברים עפים באוויר ואז נוחתים ופוגעים ברצפה.
ואז הדלת שלי נפתחה.
שמתי יד פי והפסקתי לנשום. שמעתי צעדים מסתובבים בחדר, ועצמתי את עיניי מרוב פחד.
הצעדים נפסקו.
היה שקט מוחלט שאותו קטעו רק הטיפות הפוגעות בגג.
חיכיתי. וחיכיתי.
הכל שקט.
דממה.
ואז פתאום זוג ידיים תפסו ברגלי ומשכו אותו ממתחת למיטה.
צרחתי. מעולם לא צרחתי כל כך חזק כמו שצרחתי באותו הרגע.
בעטתי וניסיתי להשתחרר מהידיים, אבל הן היו חזקות והמשיכו למשוך אותי.
ברגע שיצאתי לגמרי ממתחת למיטה, התחלתי לבעוט ולהכות בידי בכל דבר מסביבי מבלי לראות אפילו לאן אני מכוונת.
״גרייס, בבקשה. תירגעי.״ הוא אמר, ותפס בידיו בשני צידי ראשי כדי שאביט בפניו. מבטי התנגש בעיניים שחורות ומוקרות. לא היה אפשר להבדיל בין האישון לקשתיות העניים.
הדמעות לא הפסיקו לזלוג לי מהעניים. ״ תעזוב אותי. תעזוב אותי ואל תיגע בי. אל תיגע בי! אני שונאת אותך!!״ צרחתי ולא הפסקתי להשתולל ולהיאבק בו אפילו לרגע.
״בבקשה,גרייס. אני אוהב אותך,״ הוא אמר.
ניסיתי לזנק לכיוון הדלת, אבל הוא תפס אותי והצמיד אותי לקיר. גופו היה צמוד לגופי לכל אורכו. הוא היה גבוה ממני בראש שלם.
״אני שונאת אותך״ צרחתי הכי חזק שאני יכולה, ובתגובה הוא התיח את פיו בפי.
הוא נישק אותי כל כך חזק ונצמד אל גופי, שעד כמה שזה היה מגוחך באותו רגע, לא יכולתי שלא להסמיק.
חבטתי בחזהו, אבל הוא רק העמיק את הנשיקה. זה כמעט כאב. אבל זה היה טוב. אלוהים, זה היה טוב. כל הגוף שלי עיקצץ מהתרגשות. זה היה כל כך מדהים. אפילו יותר ממדהים. זה היה מושלם.
לא יכולתי שלא להחזיר לו נשיקה, אם כי הייתי יותר מהוססת ממנו.
כשהרגיש שאני מחזירה לו נשיקה, הוא הפך אותה ליותר עדינה.
כרכתי את זרועותיי סביב צווארו וקירבתי אותו אליי.
הוא החליק את לשונו על שפתיי, עד שפתחתי את פי. לשונו נגעה לרגע בשפתיי ואז נסוגה, כמתגרה, חזרה אל פיו. עוד נגיעה מרפרפת על פי, ואז שוב, ושוב. הוא פיתה אותי, שכנע אותי בעדינות. לבסוף החלקתי את לשוני אל תוך פיו, והרגשתי בחושניות המדהימה שלו כשהוא מצצץ אותה.
גנחתי, בלי שאוכל לשלוט בכך.
שפתיו החליקו מטה אל צווארי, מוצצות אותו עד שהרגשתי שהברכיים שלי פקות והדבר היחיד שהחזיק אותי מליפול היה הוא.
הוא הפסיק לנשק אותי, והרים את ראשו עד שהסתכל אל תוך עיניי, וחייך אליי חיוך גדול של ניצחון.
פיו היה מלא בדם.

התעוררתי בבת אחת.
הייתי במיטתי, נותפת זיעה ומתנשמת בכבדות. החדר היה חשוך. כשניסיתי להקשיב שמעתי נשימות מהחדר של קמרון שהיה צמוד לשלי.
נאנחתי. זה רק חלום.
אותו החלום כמו תמיד.
הסתכלתי על השעון שליד מיטתי: 3:14. רק שלוש בבוקר.
יצאתי ממתחת לשמיחות, פתחתי את הדלת וירדתי בשקט במדרגות לכיוון המטבח. לקחתי כוס ומילאתי אותה במים קרים, ושתיתי אותם בזמן שאני נשאנת בגבי על השיש.
נזקרתי פתאום בבחור במעלית מלפני כמה שעות, והיד שלי התחילה לרעוד. הנחתי את הכוס בכיור לפני שהיא תספוק ליפול, והלכתי חזרה בשקט לחדרי ותהיתי מי לאזעזל זה הבחור הזה ולמה אני חולמת אליו