הנער שחיי בזיכרונות (פרק שש עשרה- אור הירח)

פרק שש עשרה- אור הירח

ישבנו במין קפה בסוף הרחוב, אלי לא הפסיקה לדבר ואחרי כמה שורות ארוכות במיוחד היא אמרה בקול:" אני שונאת אותו! אני פשוט לא מאמינה!" היא כמעט השתגע, לא יכולתי להאשים אותה, אני בעצמי שנאתי אותו.
'אני לא יכול.' ככה הוא אמר לי, לא יכול? תהיתי במחשבתי עד כמה תמימה הייתי אתו ולא הבנתי מה עשיתי לא טוב, אני לא הסגנון שלו? מה לא עשיתי טוב? זה הטריד את מחשבתי, לא נתן לי ללכת.
"יש לי קשרים במאפיה ואני אנקם בממזר הזה! הוא לא יצא מזה שלם." אמרה במין טון נמוך מנסה להרגיע את עצמה עם בדיחות גרועות מדי.
"אלי את ראית יותר מידי קומדיות רומנטיות…" אמרתי, אוכלת את עוגיית השוקולד בכמה ביסם.
"תאמת ראיתי יותר מידי סרטי אימה, אבל שהיה…" אלי הוריד את הקפה משפתייה וחיבקה אותי. "אני חושבת שזה קרה לטוב, סאם מקסים." היא חיבקה אותי והרגשתי כמה היא באמת אוהבת אותי, זה גרם לי לחייך.
"חבל שהוא לא קיבל מכות מחבר שלך, נראה לי סאם כול יום בחדר כושר." אמרה אלי בהגזמה, כמו שרק היא יודעת והתחילה שוב לאכול את העוגייה שלה במין סטייל שהיה לה.

"לא חושבת, אבל יש לו גוף טוב." הסמקתי ואלי הסתובבה לעברי. "תתחילי לספר ילדה, אימא במתח!" אמרה אלי והפנים המופתעות שלה לא ירדו מהפנים שלה לאורך כל הסיפור.
"הוא מושלם, אבל רגע, מי מתנקש טוב יותר?" היא האריכה את המילה 'מושלם' עד שבקושי נשמה ואז התחילה, נואצת את מבנה החד בי כאילו הייתי טרף חיי.
"תפסיקי עם זה, אני באמת לא רוצה לדבר על זה." אלי הרשימה גבה במין אי רצון, מותחת את שפתיה במין הבעת אי רצון.

עבר בערך שבועיים מאז שאני וסאם ביחד, לא יכולתי שלא לחייך כל פעם שחשבתי 'יש לי חבר' אבל תמיד שאמרתי את זה לעצמי דמיינתי שזה ניר ולא סאם.

"והנה הילדה שלי." אמר סאם מחבק אותי, ומנשק לי את המצח. "כבר שמעת את המשפט הזה 'לא להתמזמז בציבור'?" אלי לא סבלה כשהוא עשה את זה, זה גרם לה לקנאה כי מייק היה עכשיו באיזה שיעור והיא לא יכלה להוציא אותו כדי לנשק אתו.
" לא, אבל אני מכיר את המשפט 'בנות זה עם קנאי'." אלי הביטה בו וצחקה. "יש לך מזל שאני לא מרביצה לבנים חתיכים." נחרה אלי לעברו, בעודו מחייך את החיוך מיליון דולר שלו, זה שגרם לכול בחורה למות בליבה, הוא החזיק את היד שלי, מביט בעיני .
"חשבת שתאהבי את זה." אמר סאם והביא לי קופסה קטנה, פתחתי אותה מוצאת שרשרת של מפתח ולב קטן מזהב. "אחת אמורה להיות שלי, תחליטי לבד. " הושטתי לעברו את המפתח ולקחת לעצמי את הלב רואה שיש שם מנעול.
"אפשר לפתוח את הלב עם המנעול ולשים שם תמונה." אמר, ואלי שוב נחרה בבוז עמוק לעברנו. "אתה כאלה קיצים."
"ואת שוב מקנא!" אמרתי לעברה והיא פשוט צחקה. "בנות זה עם קנאי." צטטה את סאם ושתתה את הקפה שלה.
"חשבתי שאולי תבוא לארוחת ערב אצלנו, אחותי מבשלת מזעזע, אבל אני יכולה לבקש ממנה שנזמין אוכל." אמרתי והוא חייך לעברי, מנשק את מפרקי אצבעותיי ושוב גורם לי לחשוב עד כמה הוא מקסים.
"אני בעד," אמר ושפתיו שחקו כנגד שלי, ידו נחה על הלחי שלי ועברה בשערי.
"קחו חדר!" פלטה אלי והמשיכה לשתות את הקפה שלה.
"סתמי," לחשתי כשסאם התנתקות ממני ואמר בי מהיר כזה נושך את שפתו התחתונה.
"נו אז מי ?" שאלה אלי כנקמה קטנה, אבל עדיין הרגשתי כמו אבן בלב.
"אני מנסה לשכוח."

למזלי הצלחתי לשכנע את אמיל לא לבשל, וכשאמיל פגשה את סאם היא הרמה את מבטה לעברי לוחשת משהו כמו ' לא אמרת שהוא שמן עם פצעונים?' ואני אמרת לחשתי לה 'היה בעבר' מהיר כזה. אמיל נתנה לי תפיחה על הגב, במין סימן כזה של "לימדתי אותך טוב," והמשיכה לחלק את הפיצה.
"את בטח אמיל, ג'ו סיפרה עלייך הרבה." אמר סאם ואמיל העביר לעברי מבט מתוח. "היא רק סיפרה עד כמה שאת טובה בבישול ובכלל כמה שאת נהדרת."
"איזה חמוד, אתה לא צריך לשקר אחותי אומרת שאני מבשלת מזעזע, אבל זה ממש חמוד שאתה מנסה להגן עליה." אמרה אמיל נותנת לי צביטה קצרה בלחי.
כל הארוחה אמיל וסאם דיברו על הימים האלה שהייתי הולכת מכות בגן, איזה יופי. ואני כל הארוחה ניסיתי להגן על עצמי, כמובן כי החבר שלי כבר מכיר אותי מגיל שבע, קשה לשמור על סודות מהעבר. "בוא לחדר שלי." אמרתי אליו כשהוא התחיל לספר לה על 'הגברת בשמלה' שוב.

"מנסה לגרור אותי בכוח לחדר שלך?" אמר סאם כשגררתי אותו לחדר שלי. "למה אני צריכה לגרור אותך בכוח?" שאלתי בהרמת גבה והוא הצמיד את ידיו למותני. סגרתי את הדלת ונישקתי אותו נשיקה ארוכה, נשכתי את שפתיו והוא הזיז את ידיו על מותני מושך אותי אליו. הצמדתי את ידי על פניו וחייכתי לעצמי, לא מבינה למה, אבל חייכתי שהוא נישק אותי נשיקות קצרות. "מה את עושה?" שאל בין הנשיקות הקצרות ואני צחקתי מעט, לא יודעתי בעצמי, הוא העביר את שפתיו על צווארי והרגשתי רטט בכול גופי. מצמיד אותי אליו ומנשק את שפתי בדרך שונה מזו שאני מכירה אותו הוא לא היה עדין איתי ואהבתי את זה הוא נישק אותי, משחק עם שפתי ולבסוף פשוט הצמיד אותי לקיר ממשיך לנשק אותי, מנשק בכזאת גסות מעביר את ידיו יותר ויותר מטה, ואני החזרתי אותן למקומן לוחשת באוזנו כשהוא נישק את צווארי:" לא עכשיו."
הוא הפסיק לנשק את צווארי מביט ישירות בעיני, עיניו הירוקות שטפו אותי לא ידעתי מה עובר עלי למה אהבתי כל כך את העיניים האלה עיניים ירוקות פראיות, לא עדינות, הוא הצמיד את מצחו לשלי והעביר את ידיו על מותני מצמיד אותי אליו יותר ויותר נישקתי אותו נשיקה ארוכה ורגוע יותר והוא החזיק את פני בידו מעביר את ידו מצווארי לאזור החזה ויורד למותני. אהבתי איך ידיו משחקות על גופי, מגע נעים שהרגיש לי טוב. הזזתי את מבטי כשהוא נישק את צווארי רואה את החלון של ניר, ואותו מסתובב שם בחדרו ללא הבעה כאילו היה אבוד.
הזזתי מעט את סאם ממני ונשכתי את שפתי, מצמידה אותו לקיר הנרדף והוא חייך מרים אותי ממתני ומחזיק את גופי כאילו הייתי ילדה קטנה. "מה אתה עושה?" צחקתי כשהוא נישק את רגלי והביט בי.
"לא ניתן לך לברוח," קולו היה מחוספס בצורה מושלמת וטבעית, הוא הניח אותי בעדינות ונישק אותי קלות, מביט בחדרי מבחין בזווית עיניו בגיטרה הישנה של אבי.

"יש לך גיטרה?" שאל סאם ובשיחרר אותי מאחיזתו. "כן." אמרתי מבחינה שהוא התנתק ממני סופי והלך לעבר הגיטרה. גל סומק הציף את פני, הוא לקח את הגיטרה לידיו והתיישב, התיישבתי לצידו והוא הביט בי בזווית עיניו, מסובב את ידו הגדולה סביבי והוראה לי להביט בגיטרה.
"רוצה שאלמד אותך? "שאל מרים את ידי ושם אותן על הגיטרה בעדינות כשהוא שם את ידו מעל שלי, "את מחזיקה?" שאל והרגשתי איך ידו השנייה עוברת על הברך שלי.
"אני חושבת שזה רעיון גרוע, כמה שניסיתי זה לא הצליח לי," לחשתי והרגשתי את נשימותיו על עורפי, הוא הזיז את שערי למפנים ונישק את עורפי, הרגשתי צמרמורת בכול גופי, "מה אתה עושה? חשבתי שאתה רוצה ללמד אותי לנגן." לחשתי לו ונישקתי את שפתיו, הוא החזיק את רגלי וסובב אותי אליו. "מה זה פרץ האנרגיה הזה פתאום?" צחקתי מהסיטואציה הזאת. ישבתי על ברכו והוא העביר את ידיו בשערי בצורה עדינה ויפה. "אני רוצה להביט בך, את כל כך יפה," לחש, מביט בי שוב ונישק את צווארי בעדינות, מעביר את ידיו על גבי. "לא אמרת שאתה מלמד אותי לנגן?" הרגשתי מין אבן בלבי, כשהוא נגע בי ככה, לא ידעתי אם ניר רואה אותי, אבל רציתי לנקום בו או להראות לו שאני עברתי אותו מזמן, אבל זה כבר היה מרושע גם עבורי, לא אהבתי את סאם, הוא היה הורס גם בגופו וגם נפשו אבל אהבתי מישהו אחר.
ירדתי מברכיו של סאם והוא לקח את הגיטרה לידיו, מתחיל לנגן איזה שיר מוכר, אחרי מנגינה ארוכה הוא התחיל לשיר עבורי את השיר המפורסם של נירוונה, קולו היה מושלם, מעביר צמרמורת בגופי, הרגשתי לא טבעית לצידו. "אתה שר מושלם!" אמרתי לבסוף כשהוא סיים ואמיל נכנסה אחרי שנייה ונשענה על המשקוף, פולטת איזה צליל כבוד כזה ואומרת לו כמה מחמאות.

אחרי כמעט חצי שעה החלטנו לצאת לאוורר את המחשבות, הוא הוריד את מעילו והחל להחזיק את ידי, אהבתי לראות אותו ככה עם החולצה הקצרה, כול הקעקועים שלו היו מדהימים ואני לא יכולתי שלא לאהוב את זה, הוא העביר בי מין תחשה מסוכנת, אפילו שהוא לא היה כזה. הוא כול הארוחה הסתיר את הקעקועים שלו תחת השרוול, מקווה למצוא חן בעיני אמיל, אפילו שלדעתה זה דבר יפה, לא הבנתי למה הוא רצה לסבול מחום…
"לא הייתי יודעת מה הייתי עושה עכשיו בילדייך." הודעתי והוא החזיק את היד שלי ונישק אותה. טוב לי, נוח לי אתו. אף פעם לא ראיתי את זה אבל על הזרוע שלו היה קעקוע והיה רשום שם באותיות מסולסלות ומושלמות 'מחזויות'. "מה זה אומר?" אמרתי מעבירה את ידי על ידו. "שכול החיים שלנו בנויים ממחזוריות, לא משנה כמה נשתדל להשתנות תמיד נשאר אותם אנשים רק בשינוי תדמית." אמר וברגע זה הרגשתי כל כך קרובה אליו, אפילו יותר מהרגע שהוא נישק אותי ונגע בי, אפילו יותר מכול מילה אחרת. סובבתי את פניו לעברי ונישקתי את שפתיו בעדינות, עולה על קצות האצבעות כדי להגיע לשפתיו, סובבתי את ידי סביב צווארו,כשהוא מרים אותי גבוהה, צחקתי והמשכתי לנשק אותו, צוחקת ונותנת לו נשיקות בכול הפנים.
"ג'ו." הסתובבתי בתהייה כשסאם הניח אותי בעדינות, ניר עמד מולי, החיוך נמחק משפתיי. הוא הביט בי במבטו, בעיני הזכוכית הקרות שלו.