הסוד – פרק 31 (ואחרון!!)

הסוד
פרק 31 (אחרון):

– כעבור חודש –

"היום מסיבהה" צעקה אשלי ורקדה מולנו. אשלי הצליחה להתגבר על קייל וזה כיף לראות אותה צוחקת ושמחה שוב. אבל היא לא תשכח אותו לעולם. אני ואוסטין צחקנו והבטנו בה "אתם באים נכון?" שאלה בעיניים גדולות "כן" ענינו ביחד וחייכנו. המורה נכנסה והתחלנו להקשיב לשיעור. לאחר שסיימנו את היום הלכתי הביתה ואחרי עשרים דקות אשלי הגיעה אליי. "יש את השמלה הזאת" אמרה והראתה לי שמלה בצבע כחול כהה "אותה" אמרתי וחייכתי. "את יודעת עם מי קניתי את השמלה הזאת?" שאלה בחיוך קטן "עם מי?" שאלתי בסקרנות "עם קייל" אמרה ועיניה נצצו ואני חייכתי חיוך קטן. "תראי כמה זיכרונות יש מבן אדם מדהים" אמרתי והבטתי בתמונה שליד מיטתי. בתמונה אני, קייל, אשלי ואוסטין היינו בבריתה של ליה. "כשאני חושבת על זה.. קייל היה רוצה שאני אמשיך בחיים. נכון?" שאלה בשקט "ברור שכן" אמרתי בקול גבוה. וחיבקתי אותה. "לכי להתלבש" אמרתי בלחש והיא הלכה. הוצאתי מארוני שמלת סטרפלס לבנה ולבשתי אותה. אשלי נכנסה לחדר כשהיא עם השמלה ואני בדיוק סיימתי ללבוש את שלי. שמתי נעלי עקב שחורות וגם אשלי. שתינו עשינו בייביליס בשיער והתאפרנו עדין. נשאר רק לחכות לאוסטין. "אוסטיןן" צעקתי מעבר לחלון שלי לחלון של אוסטין מה שגרם לאשלי לצחוק. "מה?" יצאה כשהוא יוצא לחלון תוך כדי שהוא מכפתר את חולצתו הלבנה. "מוכן חתיך שלי?" שאלתי בחיוך "בערך" אמר "את יפיפייה" אמר ונשך את שפתו התחתונה מה שגרם לי להסמיק. "תודה" אמרתי בשקט "דיי כבר יזוג יונים" צעקה אשלי והעיפה אותי לצד "בקיצור, תצא עכשיו" אמרה אשלי ואני צחקתי. אני ואשלי יצאנו ופגשנו את אוסטין ונסענו למועדון.

***

"מה העניין ראיין?" שאל אחד הנערים כשראיין היה על הבמה. "אני צריך לספר לכם משהו שהוא דיי קשה בשבילי לומר אותו" אמר ואני הייתי מופתעת. ממתי ראיין הנער שכל הזמן בוגד בכולם ורק מחפש בנות ומחליף אותן כמו גרביים מספר על משהו שקשה לו לומר? אני ואוסטין הבטנו בבילבול אחד על השני. הבטתי לצד השני וראיתי את אשלי ממשיכה לשתות. העפתי את הכוס מידה שנפלה למטה ונשברה. מה שגרם לכולם להביט בנו "מה את עושהה??" צעקה בקול תינוקי "תשתקי" אמרתי בשקט והבטתי על ראיין. "אוקיי אז רק רציתי להגיד.." התחיל ראיין ועצר כדי לקחת נשימה עמוקה "הבנתי שאני לא נמשך לבנות" אמר וכולם היו בשוק וכמובן אני. "מה אתה אומר" מלמל בזילזול אוסטין וראיתי את ראיין מביט בי וישר נישקתי את אוסטין. שיראה שהמשכתי בחיים.
***

לאחר שהמסיבה נגמרה החזרנו את אשלי. לפני שנכנסתי לביתי נזכרתי שליה אמא ואבא שלי נסעו לסבתא וסבא שלי לישון אצלהם "יש מצב אתה יושן אצלי?" שאלתי וחייכתי אליו "ברור" אמר ונכנסנו לביתי. הלכתי למטבח ושתיתי מים. עליתי למעלה וראיתי את אוסטין רק עם בוקסר שוכב על מיטתי "מה אתה אומר" אמרתי וצחקתי. טוב הוא לא יכל לישון עם הבגדים של המסיבה. נשכבתי לידו כשהשמלה עדיין עליי ואוסטין נישק אותי. נסחפנו עם הנשיקה ואוסטין עלה מעליי. הוא ירד לצווארי והתחיל לנשק אותו כשהוא מחזיק בסוף שמלתי. לרגע הוא נעצר והביט בעיניי "את מוכנה?" שאל בשקט ואני חייכתי "כן" לחשתי ונישקתי אותו שוב. לאחר כמה דקות אוסטין הפך אותנו לישות אחת. וזה היה הלילה הכי מדהים שהיה לי.

***

התעוררתי כשהרגשתי שאוסטין חסר במיטה. קמתי מהמיטה וראיתי על השידה שלי פתק. 'אני מצטערת שלא נשארתי. אמא שלי קראה לי והייתי חייב ללכת. נב. אתמול בלילה זה היה הרגע הכי מאושר בחיי. אוהב אותך הכי בעולם" רשם אוסטין וחייכתי. אכלתי ארוחת בוקר וראיתי טלוויזיה. לפתע הרגשתי את הכל עולה לי ורצתי לשירותים והקאתי. 'למה אני מקיאה?' שאלתי את עצמי 'אני לא שתיתי אתמול' חשבתי ואחר כך ניזכרתי ששכבתי אתמול עם אוסטין. "אוי ואבוי" מלמלתי בקול והתלבשתי ויצאתי לבית מרקחת הקרוב. "שלום" אמרתי לאחת הרוקחות "שלום" ענתה לי בחיוך "אני צריכה בדיקת הריון" אמרתי "הכי טובה שאפשר" אמרתי ברצינות וליבי פעם בחוזקה. הרוקחת הביטה בי כמה שניות והלכה להביא את הבדיקה. שילמתי עליה וחזרתי הביתה וקראתי את ההוראות. עשיתי שלב אחר שלב וראיתי שהתוצאות חיוביות. אני בהריון? בגיל 17? מה אני עושה עכשיו? לרגע התחלתי לבכות. "אוסטין?" התקשרתי אליו וניסיתי להיות כמה שיותר רגועה "מה יפה שלי?" שאל ושמעתי את החיוך בקולו "רוצה להיפגש איתי בגן משחקים ליד?" שאלתי "כן בטח בשש?" שאל "כן אני אחכה לך כבר שם" אמרתי וניתקתי. החלטתי שאני אביא איתי את הבדיקה ואראה לו אותה.. הלכתי למראה הגדולה שבחדרי והרמתי את חולצתי. הבטתי על ביטני ולא האמנתי שאני בהריון. הרגשתי שוב את הכל עולה לי והלכתי להקיא שוב. למה זה כל כך נוראי? "אשלי" בכיתי לה בפלאפון "מה קרה??" שאלה בקול "אתמול שכבתי עם אוסטין" אמרתי בקצרה "אל תגידי לי שאת-" אמרה והבכי שלי התגבר "אומייגאד הוא יודע מזה?" שאלה "לא אני אספר לו היום" אמרתי בשקט "מה את חושבת לעשות?" שאלה בקול מודאג "אני לא יודעת.. ההורים שלי בחיים לא יתנו לי לעשות הפלה. אני גם לא רוצה. הכל תלוי באוסטין" אמרתי ומשכתי באפי "ההורים שלך יודעים מזה?" שאלה בשקט "הם עוד מעט יבואו ואני אגיד להם" אמרתי בפחד "בהצלחה" אמרה בשקט "תודה" עניתי וניתקתי. לאחר שעתיים ההורים שלי הגיעו והתיישבו בסלון. לקחתי את הבדיקת הריון והחבאתי מאחורי גבי והתקדמתי אליהם. "מור קרה משהו?" שאלה אמא שלי והתחלתי לבכות. הם הביטו בי בבילבול והנחתי על השולחן מולם את הבדיקה. ההורים שלי פתחו ועיניים ואמא שלי חטפה את הבדיקה "היא בהריון" מלמלה אמא שלי לאבא "ממי?" שאל בשקט "אוסטין" לחשתי "מממזזזלללל טטטוווובבבב" הם צעקו והפסקתי את הבכי. הבטתי עליהם בעיניים גדולות ופתחתי את פי. "מה מזל טוב? מה מזל טוב? אני בהריון!! פאקינג בת 17!!" אמרתי בכעס "טוב זה נכון, אבל זה מאוסטין" אמר אבא שלי וחייך "את לא עומדת בשום פנים ואופן לעשות הפלה!! חסר לך!!" צעקה עליי אמא. הבטתי עליהם בבילבול וחזרתי לחדרי לא לפני שאמרתי לאמא שאני לא אעשה. 'מה? איך ההורים שלי כאלה שמחים? זה לא בסדר אבל…' אמרתי לעצמי ונישכבת במיטתי.

***

התיישבתי על הדשא בגן משחקים וחיכיתי לאוסטין. ראיתי מלא ילדים קטנים רצים בגן משחקים מה שגרם לליבי לדהור. ראיתי את אוסטין מתקדם אליי וליבי צנח לתחתון. ניסיתי להכניס כל נשימה לראותיי "היי" אמר אוסטין ונישק את שפתיי והתיישב לידי. דמעה ירדה מעיניי "מה קרה?" שאל "תבטיח לי שלא משנה מה אתה תאמין לי" אמרתי במהירות ובקול "מה?" שאל בשוק ואני הוצאתי במהרה את הבדיקה מהתיק. "תן לי את היד שלך" אמרתי והוא הושיט את ידו. שמתי את הבדיקה על ידיו וסגרתי את עיניי בחוזקה. "את בהריון?" שאל בשוק ואני פתחתי את עיניי והנהנתי. "אני מצטער.. שלא שמרתי עלייך" אמר "איזה דפוק אני" ושם את ידיו אל ראשו. התקרבתי אליו והחזקתי את ידיו כשאני מביטה בעיניו. "זה שלך" אמרתי ולקחתי את היד שלו והנחתי על ביטני. "אני לא עומדת לעשות הפלה. ההורים שלי לא ירשו לי. אני גם לא רוצה. אתה איתי נכון? אתה איתי עכשיו לכל החיים?" שאלתי כשדמעה יורדת מעיניי. אוסטין הביט על ביטני ואחר כך הסתכל על עיניי "אני איתך לכל החיים לא משנה מה" אמר ונישקתי אותו בתשוקה.

***

– כעבור 9 חודשים –

עברו תשע חודשים. אלה היו החודשים הכי שמחים, עצובים וקשים שהיו לי בחיים. הרוב בבית ספר קראו לי זונה.. הייתי שמחה כי אוסטין תמיד לצידי לא משנה מה.
"אוסטיןןןןןןןןןןן" צעקתי בחוזקה וצנחתי על הריצפה. אוסטין ירד במהרה מהחדר שלי למטבח וראה אותי. "כואבב ליי" צעקתי כשהרגשתי את הצירים משתלטים על גופי. לפני כמה ימים קיבלתי צירים אבל עכשיו זה השיא. "בואי" אמר ולקח את התיק שהכנתי מראש לבית חולים והרים אותי על ידיו כשהוא מושיב אותי באוטו. הוא נסע במהירות ואני רק צעקתי מרוב כאבים. כשהגעתי לבית חולים הכניסו אותי ישר לחדר לידה והתחילו לבדוק אותי. אוסטין נשאר בחוץ והתקשר לכל המשפחה. כשכולם הגיעו נאלצתי להתחיל בלידה. אוסטין התיישב לידי והרבה רופאים היו מסביבי. לא ידעתי איך אני אעבור את זה. התאמצתי, צעקתי, כאב לי אבל בסוף ה*בת* שלנו יצאה. בכיתי מרוב אושר וראיתי את עיניו של אוסטין אדומות. אוסטין נישק אותי ברכות "עשית את זה" אמר בשקט והסתכל על הקטנה. "נואל" מלמלתי בשקט "נקרא לה נואל" אמרתי בחיוך והוצאתי כל אוויר מראותיי אוסטין חייך אליי והסכים עם השם. כל המשפחה הגיעה ובירכה אותנו. אני מאושרת.

***

נואל הביאה לנו אושר למשפחה.
היא יצאה דומה לי ולאוסטין. עיניים ירוקות שמתחלפות לחום כמו של אוסטין ושיער שטני כמו שלי.
אני ואוסטין עברנו לגור ביחד וכשאני סיימתי ללמוד התחתנו. למדתי להעריך את מה שיש לי בחיים. אני ואוסטין התחלנו בדרך רעה. מי היה מאמין שאנחנו נהיה ביחד ונוליד ילדה מדהימה ונתחתן?
הסוד
של אוסטין חיבר בנינו. אם זה שהוא היה מסומם, אם זאת החברה לשעבר שלו או אם זה שאבא שלו מת מזה שהוא עבד לאנשים רעים.
מה עם אשלי? עכשיו יש לה חבר. קוראים לו אור והיא מאושרת איתו. כבר בערך חמש חודשים. כיף לראות אותה שמחה עם חבר חדש. אבל לא שחכנו את קייל. כל פעם בחודש אנחנו הולכים לקבר שלו ביחד עם ההורים שלו.
נואל גדלה כבר ויודעת להגיד את המילים אמא, אבא, סבא וסבתא. ולאשלי היא קוראת קאשלי ולאור היא קוראת חור מה שגורם לנו לצחוק כל פעם מחדש. ועוד כמה מילים.
ההורים שלי ושל אוסטין מאושרים. ותמיד כשהלכנו ללמוד היינו מביאים את נואל אליהם והם פשוט התאהבו בה. ואנחנו יוצאים לטיולים משפחתיים.
וליה? ליה גדלה ואני ממשיכה לקחת אותה לטיולים וכמעט כל יום אני אוסטין ונואל מגיעים או לבית שלי או לבית של אוסטין וככה אנחנו ניפגשים תמיד. ואפשר לומר שהיא נואל מסתדרות מצוין.
אני עובדת בחברת אופנה ואני מעצבת בגדים. ואוסטין? עדיין לומד.

וזה הסיפור שלי.