הסוד של החבר שלי – פרק 8

פתחתי את הדלת, ולא האמנתי למראה עיניי.
מולי עמדה דמות מוכרת ביותר.
מישהו שלא הייתי שורדת בבית הספר הקודם בלעדיו,
מנדרי.
הידיד הכי טוב שלי מבית ספר הקודם.
"מה אתה עושה כאן?" שאלתי אותו בעיניי הרועדות.
הוא אחז בלחיי, ואמר: "באתי לומר לך שאני אוהב אותך…".
"אתה?… אוהב?… אותי?…" חזרתי על עצמי שוב ושוב.
למרות שמנדרי הוא החבר הכי טוב שלי, והוא מקסים ונחמד, עדיין היה לי רגש כלשהו לרוברט.
שחררתי את ידיו, אחזתי בכתפיו ואמרתי לו: "אני מצטערת." בעודי מרכינה את ראשי.
"מה?" הוא הופתע, "בבית הספר הקודם כל כך נהנת להיות בחברתי ועכשיו את… מסרבת?…" הוא אמר בשקט.
"אני אוהבת אותך," אמרתי לו, "אבל יותר מחבר, אני אוהבת אותך כמו אח." המשכתי.
הוא הביט עמוק בעיניי, ולאחר מכן שינה את פרצופו לפרצוף כוזב.
"מה קרה?" שאלתי אותו.
"את השתנת…" הוא מלמל.
"מה?…" ניסתי להבין.
"משהו מטריד אותך, אמרי לי מה זה." הוא אמר מחייך.
"עזוב, זה לא צריך להטריד גם אותך…" אמרתי מביטה בו במבט קודר וחודרני בו בזמן.
אך הוא לא נרתע, הוא קירב את ראשו אליי בעודו אומר: "אני כמו אח, זוכרת?.".
"תקשיב-" התכוונתי לומר אך הוא קטע אותי בכך שאמר: "מה קרה?! נכשלת במבחן?! רגע, זה לא הגיוני! את מצטיינת! מה קרה?! לא קיבלו אותך למגמה שרצית?! רגע, גם זה לא ייתכן…" הוא התחיל להמציא שטויות.
"תירגע, מנדרי, זה לא זה, זה לא קשור ללימודים…" נסתי לומר לו.
"יש לך חבר?!" הוא הופתע לרגע.
"לא אמרתי את זה…" אמרתי מנסה להכחיש.
"באמת?…" הוא אמר בקול מתחכם.
נשמעו שברי זכוכיות מכיוון חדרי, הנחתי את הפלאפון על השולחן בפינת האוכל ועליתי אל חדרי בעודי אומרת: "מנדרי, תישאר כאן!".
הוא הקשיב לי.
עליתי לחדר, דמות שחורה ולא ברורה עמדה וחסמה את אפשרות קרני השמש לחדור אל חדרי.
הצל השתקף על השטיח הצבעוני שאמא קנתה לי ליום ההולדת ושמתי אותו שם רק כדי שלא תיעלב.
"מי אתה ומה אתה רוצה?!" שאלתי מבוהלת במקצת.
אך הדמות לא ענתה, דמות הגבר רק קפצה מן החלון, רצתי לעבר החלון, ושהבטתי למטה, לא היה זכר לשום אדם.
אך חדרי נשאר מלא בזכוכיות ובזכרונות מפחידים.
~~~~~~~~מנקודת המבט של מנדרי~~~~~~~~~~
היא רצה, ורצה במעלה המדרגות והשאירה אותי, את ילקוטה, את הפלאפון ואת הבית שלה מאחור.
זה היה מעט מעליב, ורציתי לגשת ולבדוק מה קרה, מה היא מסתירה ממני.
אבל אז צלצל הפלאפון שלה, על המסך נכתב שם איש הקשר – "רובי, אהבת חיי ♥".
הבטתי במבט חודרני וכועס בפלאפון והייתי בדילמה, האם לענות? או להודיע לבריאנה שהפלאפון שלה מצלצל? או שאולי עדיף שאני אענה לפלאפון ואברר מי הבחור שהיא דלוקה עליו…
קירבתי את ידי אל הפלאפון, קרוב יותר, קרוב יותר, עד שידי נגעה במסך הזכוכית ובמקשי הפלסטיק שהיו בפלאפון של בריאנה.