הסיוט שהופך למציאות- פרק 1
"גל…, אני….., אממ…." שון מתחיל לומר עיניו הכחולות כקרח חודרות לתוך נשמתי מה הוא רוצה להגיד לי? יכול להיות שרייצ'ל צדקה? "אני רוצה להזהיר אותך שלא תכנסי למעבדה של כימיה מתכננים לשפוך עלייך את הניסוי מהשיעור הקודם" הוא אמר לי אך ראיתי שזה לא מה שהוא רצה להגיד "טוב אני מבטיחה לא להיכנס למעבדה של כימיה" אמרתי בקול חלוש \"טוב נדבר אחר כך" הוא אמר לי והלך, אני הרגשתי את הלב שלי חוזר לפעום בקצב רגיל כל פעם שאני מדברת עם שון או שאני צוחקת כמו מטומטמת או שאני לא יודעת מה להגיד ויוצאת עוד יותר דפוקה "נו אז הוא הזמין אותך?" רייצ'ל באה מאחוריי במהירות וגרמה לי לקפוץ מבהלה "לא רייצ'ל, הוא רק אמר לי שמתתכננים עליי משהו בכימיה" "אין את עיוורת" "למה את מתכוונת?" אמרתי באמת מבולבלת "למה לו לומר לך משהו על מתיחה?" " לא יודעת" אמרתי מתחילה להבין לאן היא חותרת "כי אכפת לו ממך!!! את יודעת שהוא אוהב למתוח אנשים" "כן אני יודעת, אבל אולי הייתה לו סיבה אחרת" אמרתי לרייצ'ל למרות שהעדפתי להאמין שבאמת אכפת לו ממני "טוב מהשתגידי יא עיוורת" רייצ'ל אמרה ושתיינו פרצנו בצחוק.
-בשיעור ספורט-
אני ודור יצאנו לחצר לשיעור ספורט, פתאום שמעתי קריאות עידוד מכיוון המיגרש, נגשתי לטלי ושאלתי אותה מה קורה "רוי עומד לשבור את שיא בית הספר בריצה" טלי אמרה לי ועינה החומות הבזיקו בשמש, רוי הוא החבר הכי טוב של שון, "וואו הוא מהיר בחיים שלי לא ראיתי מישהו כל כך זריז" רייצ'ל אמרה לי בזמן שרוי עבר לידינו במסלול שערו השחור בוהק בשמש ועיניו הירוקות הגדולות ממוקדות בסוף המסלול "גם אני לא" החזרתי לרייצ'ל למעשה אני זוכרת שראיתי מישהו זריז כזה, רק מאיפה? "וואו הוא שבר את השיא בשלוש שניות" הקול של דור קטע לי את המחשבות "נכון שזה גדול, גל?" טלי אמרה "כן,ענק" אמרתי בחוסר עיניין ברור טלי פתחה את הפה להגיד משהו אבל הקול של המורה לספורט קטע אותה "היום אנחנו עושים עבודה בזוגות" קריאות שמחה נשמעו מקהל התלמידים "זוגות שאני בוחרת" סיימה המורה כולם השתתקו פה אחד "רייצ'ל וטלי, שון ורוי, גל ומיה……….." אוי לא מיה המלכה של הכיתה אוף…. היא התחילה ללכת לכיווני השיער הבלונדיני המושלם שלה מתנופף שהיא הולכת ועיניה הכחולות ממוקודות עליי "למה אני צריכה להיות איתך?" מיה שאלה הסתכלתי עליה במבט של גועל "אולי תתחנפי למורה לספורט שתחליף זוגות\" אמרתי מחכה את הקול שלה "הלוואי" היא אמרה.
"עכשיו את יודעת מי אני ואני יודע מי את" "אבל אני לא יודעת מי אתה" צרחתי, פתאום הרגשתי את עצמי נמשכת אחורה ובום.
הינה אני שוב מתעוררת בצרחה ופתאום הבזיק בראשי הזיכרון של האיש העומד במיטבח ביתי, אני יודעת מי זה.
תגובות (2)
ממש אהבתי
מאוד יפה!
מתה עליך יפהשלי :)