הסיוט שהופך למציאות- פרק11
איך אני ישאר חיובית עכשיו? ניתקתי את השיחה ויצאתי מהבית, לא ידעתי לאן אני הולכת ומה אני עושה אני רק יודעת שהיא מתה, טלי מתה. מצאתי את עצמי הולכת חזרה לכיוון ביתי, עליתי לחדרי, הוצאתי קופסא לבנה עטופה בסרט כחול קרוע, הסרתי את המכסה וצפיתי בבגד הגוף הסגול ששכב ליד ערימת תמונות ועוד כמה אביזרים, התישבתי על מיטתי שהקופסא על רגליי, נתתי לזכרונות להציף אותי. הבטתי בתמונות וראיתי שם ילדה קטנה עם חיוך גדול, מתחרה, רוקדת, צוחקת ועושה את מה שגל הישנה הייתה עושה. התגעגתי לחיים האלה, מוזר… איך זה שאני זוכרת את זה? אולי אני חולמת? צבטתי את עצמי כדי לבדוק שאני ערה ואכן אני ערה, המשכתי להסתכל בתמונות עד שהגעתי לתמונה של שתי ילדות זהות מבחינת מראה אבל שונות מבחינת צבעים אחת ברונטית אנרגתית עם עניים כחולות ובגד גוף סגול והשנייה בלונדינית חמודה עם עיינים חומות ובגד גוף בצבע תכלת, הזיכרונות הציפו אותי, דברים נוראים קרו…. אני חייבת לחזור לשם, אני חייבת לחזור להיות הילדה הזאת
*
"מה קורה חמודה?" שאל בהתענינות מזויפת
"היה טוב…" אמרתי וגילגתי עיניים, רק עכשיו שמתי לב שאני בתוך חדר שחור וסגור
"טוב לשמוע" הוא גיחך
"מה אתה צוחק?!" שאלתי בעצבנות, אולי זה רק העיפות הרצון לגלות שכל זה היה חלום.
"לא צוחק… אז שמעתי שהיה יום קשה" גיחך בשני
"נו מה נהיית לי פסיכולוג" שאלתי בציניות
"למה מתאים לי?"
"אממ…. אולי הקטע של הפסיכו" אמרתי מרוצה מעצמי
"טוב את רוצה ככה יהיה ככה" אמר בקצת עצבנות
"טוב…. רגע מה זה ככה?" שאלתי, אך פתאום הרגשתי כאב חד בצד
*
התעוררתי עם כאב חד בצד כנראה נפלתי, לא יכולתי לשמור את הכל בפנים יותר… אני חייבת לספר למישהו רק לספר, לכן החלטתי לכתוב לשון, לא אכפת לי אם הוא יחשוב שאני משוגעת אני חייבת לספר את זה. כתבתי את הכל מהתחלה ועד הסוף ושלחתי בודקת מתי הוא נראה לאחרונה, אני ינסה לחזור לישון בנתיים. הנחתי אתי ראשי על הכרית ונירדמתי.
——–
למוחרת בבית ספר כל המבטים התרכזו עליי כנראה שהחדשות עברו, רייצ'ל לא באה היום מפני שהיא הייתה זקוקה לקצת זמן לעכל את מה שקורה, שון לא קיבל את ההודעה שלי כי מחקתי אותה אותה לפני שהוא קיבל אותה, טלי מתה אז רק דור נשאר לי או שיש את מיה, אבל עדיף שלא…
"היי" דור אמר בזמן שהוא סוגר את הלוקר
"היי" אמרתי נעמדת לידו, בלי לומר כלום יצאנו לחצר והתישבנו על אחד הספסלים, היית שתיקה אך לא שתיקה מביכה אלה שתיקה טובה שנינו היינו צריכים קצת שקט לחשוב….
הרמתי את ראשי מידיי למראה נערה ג'ינג'ית שלא הכרתי רצה לעברנו "מהר המעבדה נשרפת!!!" היא אמרה מתנשפת מהריצה, אני ודור פתחנו בריצה מהירה לכיוון המעבדות, ראינו שהשרפה כבר נכבתה ולא גרמה נזק גדול מידי "אהה גל…" אמר דור נוגע בכתפי בעדינות "מה?" שאלתי, הוא הרים את ידו והצביע לכיוון הקיר שעליו הייתה כתובת גדולה 'אז זה ככה, וגל…..אני בדרך'
מה לעז…..
תגובות (1)
חייימשלי זה מהמממם!!