העבודה היחידה-חלק 2-

לצפות בו יוצא מהחדר רק הכה בי רגשית יותר. כאילו זאת הפעם האחרונה שנתראה, למרות שנשארה לנו חצי שנה לפני שהוא עוזב לצבא.
זה נשמע הרבה אך עוד חצי שנה אני לא אראה אותו שנתיים שלמות. כלכך הרבה יכול לקרות ואני בהיותי אני תמיד חושבת על הדברים הכי גרועים.
הדלת נטרקה בחוזקה והתיישבתי על המיטה מאחוריי לא יכולה להחזיק יותר את הדמעות.
פרצתי בדמעות, מקללת את בחירתו של דרק.
שלוש נקישות בדלת נשמעו.
״לא-״
דרק פורץ מהדלת מרים אותי מהמיטה ומצמיד אותי לקיר.
פתחתי את הפה לומר משהו אבל הוא השתיק אותי.
״תני לי לדבר עכשיו, לפני שתחליטי שוב להעיף אותי״ נדנדתי בראשי.
״אני איתך חמש שנים. חמש שנים שאנחנו סובלים את ההתחכמויות אחד של השני.
חמש שנים של אהבה שלא אני ולא את נמצא יותר. את האחת בשבילי. ושלא תעזי! שלא תעזי בכלל לחשוב שאני הולך לשם בכוונה לעזוב אותך לשנתיים, זה יחלוף כלכך מהר שלא תספיקי להגיד את השם שלי מבינה?״
נדנדתי בראשי שוב.
״אני אוהב אותך, לילה״
״גם כשאני כזאת אגואיסטית?״
״אם לא היית מגיבה ככה להודעה הזאת הייתי קצת מתאכזב, אני יודע שאכפת לך ממני, ובגלל זה התכוננתי״
״וואו איזה נחמד אתה, מתכונן לתגובות הפסיכיות שלי״
הוא הסתכל עליי בחצי חיוך ונשק לשפתיי.
״אני אוהבת אותך יותר מדיי בשביל לשחרר ממך ולתת לך ללכת לגיהינום הזה״
הוא גלגל את עיניו ונשכב על מיטתי.
״בכל זאת יימאס לך ממני בחצי שנה הזאת, ובשנתיים שבכלל לא נראה אחד את השנייה, בטח תמצאי מישהו טוב יותר״
״אני שונאת את התגובות האלה״
״כנ״ל לילה״ הסתכלל עליי בחיוך.
נשכבתי עליו במיטה והסתכלתי בעיניו.
״אתה יפה יותר כשאתה שותק״ הערתי.