העולם שלי? לא מה שחשבתם… – פרק 2!

פרק 2:

~בוקר~
קמתי בשש בבוקר, כשכולם עוד ישנו. לא רציתי להעיר אותם, במיוחד לא את ״אבי״. בעיניי הוא לא אבא שלי, אבא שאונס את ביתו. בלי בושה. הדמעות שוב עמדו בעיניי, אך עצרתי אותם… שטפתי פנים וצחצחתי שיניים, לבשתי את זה: http://www.polyvore.com/cgi/set?id=80063848 השעה הייתה כבר 7. ירדתי למטה, לכיוון המקרר שבמטבח. הוצאתי מעדן וניל ופתחתי את המגירה של הסכום. באתי להוציא כפית וראיתי סכין. זה שווה את הכאב?! חשבתי לעצמי. הוצאתי את הסכין. התיישבתי בשולחן והצמדתי אותו לפרק כף ידי. ״מה את עושה?!״ שמעתי צעקה והסכין הועפה לריצפה. השפלתי את מבטי. ״שחר, לכי מכאן…״ מלמלתי בשקט. היא הקימה אותי מהכיסא וחיבקה אותי באהבה. ״מה קרה?״ לחשה. אולי הגיע הזמן לספר? ״אני עו…״ התחלתי אך אבי קטע אותי בגסות. ״מה זה הצעקות האלה??״ שאל בעצבים והסתכל עליי במבט רצחני. ״כל…ו..ם…״ מלמלתי מגמגמת. פחדתי פחד מוות, ורעד השתלט עליי. ראשי הסתחרר, פחדתי כמו שבחיים לא פחדתי מבן אדם. ״אני הו..לכת ל..בית ספ…ר״ גמגמתי בפחד. עליתי לחדרי ולקחתי את תיקי. ירדתי למטה וטרקתי את הדלת. נסעתי לבית ספר. זה רק היום השני לבית ספר, וגם הוא יהיה יום חרא! כמו כל יום… :'(
נכנסתי לבית הספר והלכתי לכיוון הלוקר. ״תראו, תראו זאת מי שאני חושבת שזאת?!״ שאלה פז בקול מעצבן. אני בטוחה שמאחוריה עומד סיפור קשה, שבגללו היא מנסה לשדר ביטחון, למרות שאין לה. ״שלום גם לכן״ אמרתי והמשכתי ללכת. פתחתי את הלוקר ולקחתי ספר היסטוריה, מחברת וסגרתי את הלוקר. הסתובבתי ובאתי ללכת אך נתקלתי במישהו ונפלו לי הדברים. ״אני מצטער״ אמר ועזר לי להרים את הדברים. ״זה בסדר״ אמרתי וחייכתי חיוך ביישני. מסכן, זה הילד שכל ה׳מקובלים׳ יורדים עליו. שנה שעברה הוא עבר במסדרון ועומר, דרור ודניאל תפסו את התיק שלו ועשו איתו מסירות. כלבים! הוא ממש, ממש, ממש חתיך! שיער בלונדיני, ועיניים כחולות עמוקות. עכשיו הבנתי למה הם מציקים לו. הם פשוט מקנאים ביופי של האליל הזה…
״נתראה״ אמר ונופף לי לשלום. ״נתראה״ מלמלתי והלכתי לכיתה. התיישבתי במקומי, והתחלתי לצייר. זה פורק אותי מכל מה שעובר עליי. ציירתי אנימציות יפות, מכוערות, גבוהות, נמוכות… ״מי זה?״ שאל עומר וחטף ממני אל הציור. לא עניתי. אין לי עצבים אליו.
״פז… פז קלטי״ אמרה והראה לה את הציור. והם התחילו לצחוק.
לקחתי ממנו את הדף וחזרתי לצייר במקומי. ״עומר, עומר! תוריד את הרגליים מהשולחן !!!״ צרחה עליו המורה. ״מה את צועקת, מי מת יטמסה!״ צעק עליה בחזרה. יואו הוא פשוט אידיוט חסר תקנה! והמורה המשיכה ללמד. היא קראה סיפור משעמם. אלוהים מה אנחנו בגן?! ״ושני הילדים נפגשו ו…״ המשיכה אך עומר קטע אותה בחוצפה. ״נפגשו?! מה הם הומואים?״ שאל ב׳תמימות׳, וכל הכיתה צחקה. ״עומר! תעוף מיד למנהלת״ אמרה ״לא, לא מצטער״ מלמל וגיחך. ״מיד !!!״ צרחה עליו. אני חושבת שהחלון עוד שניה נשבר… ״טוב״ מלמל וצחק. הוא קם ויצא, אך שניה לפני העיף את כל ספריי לריצפה. ״כלב״ מלמלתי בשקט. כל הכיתה צחקה ואני הרמתי את ספריי בשקט. אני. שונאת. אותו! התיישבתי במקומי, וראיתי פתק נזרק לשולחני. ״את מכוערת!״ היה כתוב. הדמעות שוב עמדו בעיניי. מה עשיתי?! הם לא מכירים אותי, מה עובר עליי. שיעזבו אותי כבר! יואווו !!! מתי השיעור המטומטם הזה יגמר…