הפחד להתאהב – פרק 22 – ניו יורק אתה אומר…

~תודה על התגובות המחמיאות, אוהבת!~
—————————————————
"באמת?" שאלתי בעינים פקוחות לרווחה.
"כן." מייק חייך "את ממש כישרון, ו.. כנראה שלא צריך לתת לילדים בני שש עשרה לשפוט.."
"כן, בזה אתה צודק" אמרתי וצחקתי.
"טוב. מה שרציתי להציע לך זה ככה.. אני מציע לך מלגה, אבל לא סתם מלגה, אלא מלגה לתיכון לאומנויות בניו יורק!" הוא אמר בהתלהבות.
"ניו יורק?!" חייכתי בהתלהבות.
~
מייק ישב מול ההורים שלי, ודיבר איתם. אני ממש התלהבתי מזה.
"אז ככה, אנחנו נממן לה הכול, אנחנו ממש נהיה שם לצידה בכל דבר." הוא סיפר להם.
"וואו." אמא שלי התרשמה.
"אנחנו גם נממן לה טיסות בהלוך וחזור, הנחות, בגדים בקיצור הכול!" הוא חייך אליהם בהתלהבות.
"רגע רגע מייק" אבא שלי עצר אותו "טיסות?"
"אז אני מבין שהיא לא סיפרה לכם.." מייק אמר והוריי הסתכלו עליי במבט מופתע "התיכון אומנויות הזה, הוא לא בסביבה פה בכלל." הוא נשם נשימה עמוקה "הוא בניו יורק."
"ניו יורק אתה אומר.." אבא שלי נאנח.
"אבא…" מלמלתי לעברו "בבקשה.."
~
קמתי בבוקר, מאושרת כמו שאף פעם לא הייתי, קמתי, והלכתי לבית הספר.
התהלכתי במסדרונות בית הספר בחיוך, והרגשתי נגיעה בכתפי והסתובבתי. זה היה זאק.
"אני שומעת.." אמרתי ושילבתי ידיים.
"תראי, אני ממש ממש מצטער על אתמול ואני אפילו יכול להס…"
"לא צריך שום הסבר.." קטעתי אותו "אתה יכול כבר להתחיל לשכוח אותי.." וחייכתי.
הרגשתי שאני מתגברת על הכול.
-נ.מ. זאק-
למה היא פתאום כזאתי נינוחה? אני משער , לא. בעצם אני יודע שקרה משהו.
היא מוזרה היום.
"אליס.." קראתי לעברה והסתובבה "תני לי לפחות להסביר.."
"אתה לא.. לא חייב להסביר. כבר אמרתי לך, אתה כבר לא חייב לי כלום. אני מצאתי את האהבה האמיתית שלי.." היא אמרה לי והמשיכה ללכת.
אהבה אמיתית?! מי היא כבר יכולה לאהוב בתוך יומיים או שלושה? היא ממש נהייתה מוזרה.
אני חייב לברר עוד פרטים..

-נ.מ. אליס-
~
"את רצינית?!" סנדי התלהבה "איזה כיף! אני כל שמחה בשבילך!" וחיבקה אותי.
"כן רק ש.." מילמלתי.
"רק ש…?" היא שאלה.
"אני.. הבית ספר הזה הוא לא פה ליד.. הוא ב.. ניו יורק." מלמלתי ודמעות התחילו לעלות בעיניי.
"ניו יורק את אומרת.." היא נאנחה.
"אני.. חושבת על לסרב." אמרתי.
"מה?! לא את מפגרת! אל תסרבי בגללי! אני אוכל לבוא לבקר! וגם את תבואי לא?" היא נזפה בי.
"בקושי.." נאנחתי "אני אבוא לפה רק שלוש או ארבע פעמים בשנה, וזה המקסימום."
"אני מבינה שזה קשה, אבל במצב הזה, תחשבי רק על עצמך." היא עודדה אותי.
חייכתי "תודה סנדי." וחיבקתי אותה "תודה שאת חברה כזאת טובה."
"אליס! אליס!" שמעתי קול מתקרב לעברי והסתובבתי, זו הייתה ג'ולי!
"ג'ולי?" מילמלתי לעבר סנדי בשקט.
"אני.. אני צריכה לספר לך משהו.." היא אמרה כשהיא מתנשפת מהריצה שהיא רצה לעברי.
"אני לא רוצה לשמוע שום מילה שיוצאת מהפה המלוכלך שלך." אמרתי באדישות לעברה.
"אבל.."
"שום אבל. לכי." קטעתי את ג'ולי.
אמרתי לה ללכת שרציתי לשמוע מה היא רצתה להגיד.
"טוב, לענייננו." חייכתי "תודה. באמת תודה סנד"