הפחד להתאהב – פרק 6 – סיפורים

"כן.." אמרתי בחיוך.
"שמענו עלייך כל כל הרבה מהסיפורים של אבא שלך.." הם אמרו בחיוך גדול, והם כנראה ראו שאני לא מבינה מי הם, אז האישה אמרה "אנחנו חברים של אבא שלך, וזה הבן שלנו, סטיבן…"
"אה… נעים להכיר אותכם וגם אותך… סטיבן…" אמרתי בחיוך קטנטן "טוב אני… צריכה לעלות לחדר אז… ביי..".
"תהני!" אמא צעקה לי בצחקוק.
התיישבתי על המיטה, העברתי את המבטים על כל החדר, עד שפתאום נתקלתי בתמונה שלי, כשאני עוד ילדה, וחייכתי חיוך קטן, וחשבתי, למה הכול לא יכול להיות טוב ותמים כמו בילדות? וזלגה לי דמעה מאושר ועצב ביחד. ראיתי קלטת שיש עליה תמונה שלי, כשאני עוד בת חמש או ארבע, אז הכנסתי אותה למכשיר הווידאו, וראיתי אותי בפעם הראשונה מלטפת סוסים, וראיתי את עצמי רצה ורצה ופשוט בכיתי בחיוך. לפתע נשמעה דפיקה בדלת, ומהר מאוד מיהרתי לנגב את הדמעות ופתחתי את הדלת, זה היה סטיבן.
"היי סטיבן" אמרתי בחצי חיוך.
"היי אמ.. אליס נכון?" הוא אמר בצחוק קטנטן.
"כן…" אמרתי כשאני מחייכת אליו "רוצה להיכנס?"
"ת'אמת זה מה שבאתי לבקש.." אמר ונכנס לחדר שלי, ואז הוא הפנה את מבטו לכיוון הטלוויזיה "איזה ילדה מתוקה… זאת את?"
"כן.." אמרתי בהסמקה.
"את בכית?" הוא שאל מתקרב אליי.
"לא…" הכחשתי, והוא הרים גבה אז הודיתי "אוף זה עד כדי כך שקוף?" ונשכבתי על המיטה.
"ולדעתי, את עדיין על סף לבכות…" הוא אמר כשהוא מתיישב לידי בחיוך, וזלגה לי דמעה כשהרכנתי את ראשי לכיוון הרצפה, אז הוא הרים את פניי מהסנטר, חייך, וניגב לי את הדמעה עם האצבע. "את לא מכירה אותי, אבל אני די אוהב לעזור…. ספרי לי מה קרה?" הוא הציע, וכמובן הסכמתי בחינניות, וסיפרתי לו על כל מה שמציק לי בכל העניין הזה מאז שזאק הגיע.. הוא חייך ואמר:"את יודעת, מאיזשהו מקום אני מאוד מבין אותך.."
"באמת??" אמרתי ועיני נפתחו לרווחה.
"כן, גם אני לא התאהבתי אף פעם. אני גם לפעמים מפחד להתאהב.." הוא השיב בחיוך נחמד.
"לא חשבתי שאני אי פעם אוכל לדבר על זה עם בן… כאילו.. אתה מבין? בנים הם כאלה לא רגישים, ואתה פשוט קורא אותי כמו את כף היד בצורה מאוד מוזרה…" אמרתי, הוא הרים גבה כאילו הרגיש חשוד והקלתי "זה מעולה… תודה" וחיבקתי אותו.
"אין בעד מה.. תראי, ראיתי שיש לך סוסים, רוצה לרכב עליהם קצת?" הוא הציע.
"קדימה" אמרתי בחיוך וקמתי בקפיצה מהמיטה, ויצאנו לשדה.

תגובות וממשיכה :)