הפחד להתאהב 2 – פרק 30 – עוד 2 פרקים לסיום הסיפור

-כעבור כמה ימים-
•אליס•
התחלתי להכניס את ספרי הלימוד ללוקר שלי, כי התיק שלי היה כבד.
"אנחנו צריכים לדבר." זאק סגר את הארונית שלי.
"על מה?" עניתי בקול אדיש והתקדמתי.
"על מה?" הוא ענה לי בקול מופתע. "על זה שאת לא מתייחסת אליי מאותו היום שאני וסילבר רבנו מכות!"
"אין לי על מה לדבר איתך." המשכתי לענות לו באדישות, וזה כאב לי. "זה לא טוב שאנחנו נהיה קרובים."
"את עושה את זה כי הוא אמר לך?" הוא אמר ונעצרתי במקום.
הסתובבתי אליו, התקרבתי אליו, "אני עושה את זה כי אתה הורס לי כל דבר!" אמרתי, ודמעות עלו בעיניי. "תעזוב אותי כבר בשקט." מחיתי כמה דמעות. "לא יצא לנו בתור זוג, ולא יצא לנו בשום דרך אחרת. אני לא אוהבת אותך, אם אתה חושב הפוך, ואני מקווה שזה הדדי." התחלתי להתרחק. "נתתי לך את התשובה?" הלכתי משם.
אני לא מאמינה שעשיתי את זה הרגע. הרסתי כל סיכוי עם הבחור שאני אוהבת. הכי אוהבת.
"הכול בסדר אליס?" סילבר חיבק אותי מאחורה.
"ברור." חייכתי חיוך מזויף. "פשוט היה אבק בלוקר, וניקיתי, וקצת דמעתי."

•אנה•
"ג'-ג'ייק." חייכתי שעיניי עצומות. "די נו ג'ייק.." צחקתי כשג'ייק נישק אותי בצוואר.
"אנחנו כבר צריכים לנסוע חזרה.." המשכתי לצחוק. "ג'ייק!" קפצתי מהמיטה.
"קום כבר!" משכתי אותו לחדר האמבטיה.
אני וג'ייק נשארנו באוהיו לכמה ימים, וזה היה מושלם. פשוט מושלם. בחיים לא הרגשתי כל כך מאוהבת, כל כך מאושרת. אז כנראה שליסה היא לא מי שבאמת חשבתי.היא באמת עזרה לי בדבר אחד בחיים שלי. היא נתנה לי להיות עם מישהו שאני כל כך אוהבת.
~
"הגענו." מלמלתי בחיוך כשעמדנו בכניסה.
"נראה לי שמרוב געגועים לאליס נהייתי היפראקטיבית בטיסות." צחקתי.
"שניכנס?" ג'ייק הציע ונכנסנו. כל כך התגעגעתי למקום, למרות שלא הייתי בו רק .. כמה ימים?
"אליס!" קראתי אליה, והיא הסתובבה.
"אנה!" היא קפצה עליי. "סוף סוף! כל כך התגעגעתי!" היא התקרבה אל ג'ייק. "תביא חיבוק." היא קפצה עליו וצחקתי.
"איפה אח שלי?" שיניתי נושא.
"אח שלך? לא יודעת.." היא משכה בכתפיה.
"אפרופו אח שלך, אני צריכה לדבר איתך, בדחיפות." היא תקעה בי מבט חודר.
"זה יכול לחכות לאחרי שאני אסדר את הדברים שלי בחדר?" שאלתי.
"כן." היא השפילה את מבטה.

•אליס•
"סיימתי." אנה הסתובבה אליי בחיוך גאה. "אפשר להתחיל לדבר." היא התיישבה לידי.
"אז ככה.." סיפרתי לה הכול.
"אני לא מאמינה." היא הייתה נראית מופתעת. "את חושבת שזאק עוד אוהב אותך?"
"אני לא יודעת." נאנחתי. "אני יודעת שהוא פשוט נדחף ביני לבין סילבר."
"את בטוחה?" היא שאלה.
"בטוחה במאה אחוז." שיקרתי. בכלל לא חשבתי ככה.

•סילבר•
"בטוחה במאה אחוז." היא ענתה לאחותי. לפחות אבן אחת ירדה לי מהלב. הספק הזה שאליס לא ממש אוהבת אותי. עכשיו אני בטוח במאה אחוזים שהיא אוהבת אותי, וזה ברור שאני אוהב אותה.

•אליס•
"עכשיו אם תסלחי לי," קמתי "אני הולכת ללמוד קצת למבחן בפארק."
"תהני." אנה ענתה לי בקול ציני.
יצאתי מהחדר של אנה, והתקדמתי במסדרון.
"אליס." שמעתי קול קורא לי בקול חלוש.
"ליסה?" שאלתי.
"כן." היא התקדמה אליי.
"מה את רוצה ממני עכשיו?" הרמתי את ידיי.
"כלום." היא חייכה. "רק לבקש סליחה, ולספר לך את האמת."
"איזו אמת?" עניתי במבט לא מבין.
"האמת." היא נאנחה. "בואי לפארק."
~
"ואני מניחה שזה הכול.." היא נאנחה.
"אנ-אני.. אני לא מאמינה.." מחיתי כמה דמעות שירדו לי.
"אני מצטערת." היא התחילה לבכות וחיבקה אותי מה שהפתיע אותי.
"זה.. זה בסדר…" גמגמתי מההלם.
"אני באמת לא שנאתי אותך," היא התנתקה מהחיבוק. "אני דווקא חשבתי שנהיה בסדר, ואז מלאני הופיעה עם הדרישות שלה ו.. את ההמשך את כבר יודעת." היא מחתה את הדמעות שזלגו ללא הפסקה מהעיניים.
"למה לא אמרת לי מההתחלה את הכול?" נאנחתי.
"לא יודעת." היא השפילה את מבטה. "אני מניחה שפשוט פחדתי שתתחילי לרדת עליי בגלל מה שקרה במזרקה אז.. החצאית?" היא הזכירה לי.
"אה, כן.." גיחכתי טיפה.
"אז אנחנו בסדר?" היא הביטה בי.
"כן." חייכתי וחיבקתי אותה.

כעבור שבועיים:
"סילבר!" קראתי אל סילבר מחדר השינה.
סילבר נכנס לחדר בחיוך. "מה רצית?"
"אני לא יודעת איזו שמלה לבחור לחתונה של אמילי, והטיסה בעוד כמה שעות!" אמרתי בקול מודאג.
"אל תשאל…"
"השחורה," קטעתי אותו "האדומה, או הכחולה?"
"אני לא יודע.." הוא מלמל בחיוך. "אדומה?"
"דביל." צחקתי. "הרי ברור שהשחורה!" עניתי והבטתי בו במבט של 'זה עד כדי כך לא ברור?'
"אוקיי." הוא הרים את ידיו כחף מפשע. "מודה בטעות."
"עכשיו לך לבחור לעצמך מה ללבוש גם!" פקדתי עליו בחיוך.
~
"את מוכנה?" הייתי בחדר השינה וסידרתי כמה דברים אחרונים לפני שיצאנו.
"אני באה!" קראתי אל סילבר שכבר חיכה עם כל המזוודות.
"סוף סוף." הוא נשם לרווחה.
~
"היי אמא." עמדנו בפתח הדלת, ואמא חיבקה אותי.
"אליס.." היא מלמלה בחיוך. "אני כל כך מתרגשת!"
"אני מבינה אותך לגמרי אמא." חייכתי אליה בחזרה.
"את מי הזמנתם לחתונה?" התיישבנו על הספה בסלון, וחיכינו שאמא תבוא עם כיבוד, או משהו ממה שהיא הציעה.
"אל תצפי ממני להגיד לך את כולם." אמא נכנסה לסלון וצחקה.
"אין לך אפילו כמה אנשים שאת זוכרת שהזמנת?" שאלתי.
"אני אומרת לך, כלום." היא המשיכה לצחוק.
"אם כבר מדברים על החתונה, איפה הכלה?" סילבר הוסיף לפתע.
"היא בחדר שלה." אמא חייכה. "לא רק שהיא מתרגשת ולא מפסיקה לדבר על זה, היא גם לא אכלה ולא שתתה כלום מהבוקר."
"וזה טוב או רע?" הצטרפתי לשיחה.
"אני לא יודעת." היא משכה בכתפיה.
"היא הבת הראשונה שלי שמתחתנת, אבל אולי את תצליחי לשכנע אותה?" אמא קמה לכיוון המטבח.
"תביאי לי את הארוחה, ואני אעלה." התקדמתי אליה.
עליתי למעלה, עם הארוחה, ודפקתי בדלת.
"אליס!" היא חיבקה אותי.
"איזה כיף לראות אותך, כנסי." היא נתנה לי להיכנס, וסגרה אחריי את הדלת.
"הבאתי לך משהו לאכול." הנחתי את הצלחת עם האוכל על השולחן.
"אני לא רעבה." היא הזיזה את הצלחת.
"את חייבת." החזרתי אותה לאמצע השולחן.
"את לא אכלת כלום מהבוקר."
"טוב נו.." היא נאנחה וחייכה. "אני מניחה שאני יכולה לאכול קצת." היא חטפה מהר את המזלג מהיד שלי, והתחילה לאכול.
"לא רעבה, הא?" צחקתי כשהיא טורפת את כל האוכל שבצלחת.
"מה את רוצה ממני?" היא צחקה בפה מלא, "רציתי לשמור על הגזרה שלי."
"את מספיק רזה, ותפסיקי לדבר שטויות." נתתי לה מכה קטנה בראש.
~
"לילה טוב.." מלמלתי לעצמי כשאני נשכבת במיטה שלי.
הייתה לי הרגשה טובה לגבי מחר. מאוד טובה.