הפחד מהפגיעה- הקדמה+ פרק 1(:

יש לי המון לספר לכם ואני אפילו לא יודעת מאיפה להתחיל….
אז אני יתחיל בזה שהכל התחיל בקיץ אפשר לקרוא לקיץ הזה קיץ מטורף!!!
מה לא קרה לי בו….. אבא שלי התחתן שוב,אני התאהבתי בפעם הראשונה בחיי וזה גרם לי להמון המון המון פגיעות וסכנות חברות, הייתי צריכה לעבור לגור עם אבא שלי, הצטרפה תלמידה חדשה לכתה וסיפרה לי סודות שגרמו לי להתלבט,גיליתי המון דברים שעיררו אותי.
אז ככה…. אני זוהר תלמידת בית ספר בן גוריון תל אביב, בת 16 גיל הטיפש עשרה כך כולם אומרים. שיער שחור חלק ארוך ועיניים כחולות כמו הים.
קראו לי זוהר בגלל שהבאתי עולם חדש למשפחה עלאק, בדיוק אחרי שנולדתי אבא שלי לא עמד בלחץ של ילדה קטנה שבוכה כל לילה אז הפחדן הזה ברח, ככה גם אמא שלי שהייתי מחוברת אליה מאוד מאוד, גם היא עכשיו בשלבים של לעזוב אותי, היא מנסה איך להגיד לי את זה אבל אני מנסה להתחמק.
בוא נקרה לי במילה אחת עצבנית, אני ממש עצבנית אני גם קנאית לא יכולה שמישהי עושה לי בכוונה, אני ממש מתעצבנת ולא שולטת בעצמי ועושה דברים לא נעימים.
למשל…. יש לי ילדה בשכבה קוראים לה אדר והיא ממש מעצבנת, וסוג של שונאת אותי.
אז שמעתי שהיא ריכלה עלי, ולא יכולתי להתאפק ואני שפכתי עליה מיץ פטל קר מאוד, ומאז נגדיר ככה היא לא מתקרבת אלי, אבל עדיין מרכלת עלי.
אני ממש לא חכמה ואין לי חברות יש לי ידיד ממש טוב עדי אני והוא מאז ומתמיד ביחד בתור ידידים.
יש לי אח תאום גיא חתיך משהו מפחיד הילד הכי מקובל בשכבה, הוא תמיד מגן עלי! לא משנה מה, אבל אני חושבת שקצת נמאס לו מזה…. אין לו חברה ככה שהוא פנוי,ובכללי אפשר להבין למה, הוא מחליף בחורות כמו גרביים.
"זוהר קומי!!!" צעקה אימי
"קמתי" אמרתי וכל שערי על הפנים.
"עדי פה!!" אמרה.
"טוב…" אמרתי והתחלתי להתארגן, שטפתי פנים והתלבשתי את תלבושות אחידה לא כמו שאתם חושבים, עם סמל של בית ספר בצד של החולצה. לנו זה ממש אחיד חצאיות מכנסיים וחולצות עם עניבה כזאת, אני דווקא אוהבת את זה. זה נורא חמוד.
יצאתי מהחדר למטבח ועדי ישב שם ואז גיא היה חייב לעקוץ אותו.
"מה אין לך בית?" צחק וחיבק את הכלבה שלנו שושה.
"גיא!!" אמרה אמא
"לא רציני… מתי אתה מתעורר?!" צחק
לקחתי את הכריך שלי והרמתי גבות על גיא שכבר לא מצחיק בכלל.
באנו לצאת מהבית ואז אמא הייתה חייבת לדחוף את המשפט הרגיל שלה
"גיא תשמור עליה!!!" אמרה אמא
"טוב." אמר ביובש ויצאנו מהבית לכיוון בית ספר שממש קרוב לבית שלנו.
נכנסנו לבית ספר ושם גיא כבר עזב אותי, המשכנו ללכת אני ועדי וראינו את כל הבנות שיושבות עם הבנים ואני פשוט שונאת אותם, לא פעם ולא פעמיים רבתי שם עם כל אחת מכות.
נכנסנו לכתה ושם הייתה ילדה חדשה שאף פעם לא ראיתי היא הייתה עם שיער חום שמגיע עד חצי שיער, ועיניים ירוקות די יפה כזאת. היא ישבה בשולחן האחרון.
לא היה לי כוח לדבר איתה או אפילו לנסות… התיישבתי במקום שלי חיברתי את האוזניות וחיכיתי עד שיהיה צלצול.המורה נכנסה לכתה וכולם עמדו כרגיל… היא התחילה עם החפירות.
"בדקתי את המבחנים שלכם במפמ"ר במתמטיקה, אני יחלק לכם" אמרה והתחילה לקרוא בשמות של כל התלמידים עד שהגיעה אלי.
"זוהר בנימין?" אמרה וקמתי לקחת את המבחן חסר הטעם שלי.
הפכתי אותו וראיתי שכתוב שם 23 ובצד הערה של המורה 'את יכולה יותר' קימטתי את המבחן וזרקתי אותו לפח.
"את תצטרכי אותו" אמרה המורה
"אני לא" אמרתי וזרקתי אותו חזרתי למקום שלי והמשכתי בשלי.
בהפסקה החדשה הזאת ניסה לתקשר איתי…
"היי" אמרה וחייכה החלטתי שאני יהיה חמודה
"היי" חייכתי.
"אני אגם" חייכה
"זוהר" אמרתי.
"אה את הילדה שכולם מדברים עליה?" שאלה וקמתי ממקומי
"מדברים עליה?!" כעסתי
"כן מה לא ידעת?" שאלה ונרתעה מימני
"כמו איזה דיבורים?" אמרתי
"את הילדה ההיא שתומר… הילד הזה החתיך אוהב לא?" אמרה