הפכים נמשכים – פרק 1

אנדרסון הקטנה גררה אחריה את מזוודתה, רואה שענני סערה מתאספים מעל ראשה בעודה נאבקת בבוץ שהתייבש ומתגבש על גלגלי המזוודה הכבדה מלאת הספרים שלה.
בין התחביבים היחידים שהיו לה, ומאוד אהבה. היא נעזרה בהם כדי לשכוח מצרותיה ולברוח מהעולם כשנזקקה לכך.
היא שמעה רעם, אזהרה לכך שעליה למהר לתוך הפנימייה. היא משכה חזק במזוודתה ואחרי מאמץ הצליחה להגיע לפנימייה, נכנסת תחת סככת הכניסה כהחל טפטוף. לפחות בינתיים יש לה מזל.
היא ניסתה לנקות את מזוודתה בשטיח מהבוץ, אך נכשלה, ובמבוכה החלה להתקדם לעבר המזכירות. הבניין רעש והיה מלא בני נוער רעשניים, מעושנים ושתויים, אולי מסוממים. היא הרגישה מאוימת ללכת בגודלה במראה גופה במקום כזה, רוצה להגיע כמה שיותר מהר למזכירות ואז לחדרה.
אחרי גרירה לא ארוכה מצאה את חדר המזכירות וביקשה רשות להיכנס. המזכירה עבדה מהר והגישה את מפתח חדרה, ואנדרסון הודתה לה בציוץ עדין ויצאה, פונה במהירות לחדרה.
אחרי חיפושים, וכמה שאלות חסרות מענה, הגיעה לחדרה. כשפתחה את הדלת, ראתה בפנים שלוש נערות.
אחת נראת די רגילה, וחברותיה נראו מזויפות מידי, אך לא אמרה דבר. השלושה הפנו את מבטן אליה. הרגילה חייכה אליה, וחברותיה המזויפות שלחו לה מבטים מתנשאים. הן לא אהבו אותה מהרגע הראשון שפגשו אותה.
"היי, אני ג'יני, אלו קרוליין ואשלי" אמרה בחיוך הברונטית המתולתלת בשם ג'יני, קרוליין נערה עם הרבה קונסילר ואיפור על פצעוני אקנה שהיו על פנייה עם שיער מחומצן, ואשלי עם שיער שעבר צביעות רבות, נוחת עכשיו על אדום בוהק.
"ואת? " שאלה הברונטית בחיוך.
"אליסה" ענתה אנדרסון הנבוכה והמכווצת קצת בעמידתה. המאופרת והמחומצנת לבשו בגדים לא צנועים, בעוד הברונטית חולצה מכופתרת וג'ינס, בעוד אנדרסון לבשה שמלה מנופחת מהמותניים בצבע אדום עם נקודות, שילוב שתמיד אהבה.
"שם יפה" ענתה הברונטית בחיוך אדיב.
"החדר שלך די קטן אבל פרטי, אולי עם הגודל שלך תתאימי" גיחכה הברונטית ואנדרסון הנהנה בחיוך עדין. הברונטית פתחה דלת שחשפה חדר לא ממש גדול. מיטת יחיד, ארון בגדים לא גדול עם התלבושת הבית ספרים שלהם, ושולחן כתיבה עם כיסה ומנורה, וכמה מדפים.
החדר אכן היה קטן, אך היה בו חלון, כך שאנדרסון לא התנגדה לו. הברונטית הנהנה ויצאה מהחדר, נותנת פרטיות לקטנה ולחדר הקריר והחסר חיים. רצפת פרקט בהיר, קירות עם טאפטים של פסים לבנים אפורים, שולחן כתיבה וארון מאותו עץ בהיר, ומיטה עם ציפית וסדין לבנים, וציפית סגולה חיוורת לשמיכת פוך גדולה.
היא הסתכלה על הקירות ושמה לב לשלושה ארונות, וכמה מדפים מאותו עץ השולחן. הג'ינג'ית הפילה את המזוודה בעדינות על הרצפה, והחלה לסדר את ספריה, בגדיה, שתי זוגות נעליים ועוד דברים חשובים שהייתה צריכה.
אחרי שסיימה היא סגרה את מזוודתה ושמה תחת מיטתה. הג'ינג'ית הקטנה והסקרנית פתחה את ארונה והסתכלה על תלבושתה.
חולצה מכופתרת לבנה עם סמל. סוודר אדמדם או בז' עם סמל, חצאית קפלים כחולה כהה, עניבת פסים מאונכים בצבעים אדומים כחולים, ומעיל שחור שנראה חם. לידם היו תלויות השמלות שסידרה, כמה חולצות, חצאיות ומכנסיים שהביאה עמה, והמגירה עליונה גרביים לבנות שהגיעו כנראה עד ירכיה הקצרות.
לבסוף פנתה לארונות הקטנים, רואה בארונית הראשונה ספרים שתזדקק להם, בארונית השנייה כלי כתיבה ומחברות שמקבלת פה, ובאחרונה תיק שחור של הפנימייה. לא התלהבות גדולה שכזו.
היא החליטה לצאת למקלחת קצרה. היא לקחה כמה תכשירי סבון שהיו על שולחן הכתיבה, בגדים תחתונים ופיז'מה, כדי להיות בחדרה עם ספר טוב ולהירדם. היא יצאה מהמערה הקטנה שלה ופנתה לברונטית.
"אה ג'יני, איפה המלתחות? " שאלה בהיסוס קל בעודה מנסה להתעלם ממבטיהן של חברותיה.
"את יוצאת מהחדר ופונה שמאלה, ממשיכה עד הסוף" ענתה בחיוך והג'ינג'ית הנהנה כאות תודה ויצאה לדרכה. הלכה הג'ינג'ית עם מבט מושפל, חושבת על איזה ספר תקרא, עד שנתקלה בגוף מוצק.
בעודה עומדת למעוד, משהו אחז בידיה, וכשהרימה את מבטה ראתה נער, או גבר, עומד מולה ומסתכל עליה במבט אטום, מבט שגרם לה לסגת.
"סליחה" מלמלה בפחד קליל והתנצלות, משתחררת מאחיזתו שייצבה אותה, וזזה הצידה. הוא לרגע הסתכל עליה ופנה הלאה לכיוון שאליו הלך, ואנדרסון פנתה להמשך המלתחות, לא מרגישה בטוחה כאן כלל.