הפנימייה-פרק 1
התהלכתי בתיכון והרגשתי שאני מתעלפת לאט לאט ופתאום נחבטת בחוזקה.
פקחתי את עיניי וראיתי את עצמי שוכבת על הרצפה מדממת.
שיואו!,אני כבר מאלך!!,טוב צדקתי בכל הריבים שאני מאלך ולא שטן…
אף אחד לא שם לב שאני מדממת?!,אף אחד?!.
כולם מחפשים אותי,קוראים לי,אבל הנה אני שוכבת!!!,הנה הנה!!,תסתכלו!!,פה למטה!!.
מה קורה?!,מה אני רוח?!.
פתאום הרגשתי שאני נופלת ומתעוררת מדממת.
"נו באמת עד שהפכתי למלאך…" מלמלתי.
הרגשתי שהמסדרון מתחיל להעלם לאט לאט.
"לאאאאאאאא!!!!!" צרחתי ויצא לי ציוץ,אבל אף אחד לא צחק כמו שכל הזמן צוחקים עליי.
רצתי למסדרונות שהיו כבר פתח קטנטן באופק,רצתי ורצתי ואז הרגשתי שאני נופלת,נופלת,נופלת.
"אההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההה" צווחתי.
זה לא חלום,אני צובטת את עצמי וזה מכאיב לי.זה לא חלום.זה לא חלום.
"היי את בסדר?" שאל אותי פתאום מישהו והתעוררתי.
"מי אתה?!" שאלתי במהירות כשראיתי נער בגילי בערך עומד מולי.
"ברוכה הבאה" חייך.
"לאן?!,אני דיממתי הרגע במסדרון ואף אחד לא שם לב.אחרי זה אני רצה ולא מרגישה את הדימום,מה קורה לי?!" צרחתי מפחד,מה קורה לי?!,מה קורה לי?!,איפו אני בכלל?!,זה לא הבית שלי ולא התיכון!!.
"את בפניימיה לנוער שהופכים לבלתי נראים" חייך.
"מההההההההההההההההההההה????????!!!!!!!!!!" צרחתי כל כך חזק שכל העולם בטח שמע את זה.
"תוציא אותי מכאן!!!" נבחתי עליו.
"תרגיעי,אי אפשר לצאת מזה" חייך.
"מה?!" הבטתי בו המומה.
"טוב אפשר,אפשר…אבל רק אם את משכנעת מישהו לעשות דברים טובים קבוע"
"כמו מלאך?"
"בדיוק"
הבטתי הצידה,אני כאילו מלאך עכשיו…אני כאילו מלאך עכשיו…
המחשבה הזאת לא עזבה אותי כל היום עד הערב.
התהלכתי במסדרונות של הפנימייה,בזמן שחיפשתי את החדר שלי .הוא היה האחרון במסדרון,מעניין עם מי אני חולקת אותו.
פתחתי את הדלת המומה.
"או-מיי-גד!!!!!!!!!" צרחתי.
תגובות (4)
שלום לכותבת סיפורונת: שם מקסים לפי דעתי ;)
יש לי מספר הערות לגבי סיפורך המקסים. ראשית: הערה שיוצא לי להעיר להמון אנשים פה: סימני פיסוק באים ב-ת-ו-ך המרכאות ול-א אחריהם. את מוסיפה סימני פיסוק גם בתוך המרכאות וגם אחריהם, זוהי שגיאה: כל אמירה מסתיימת בסימן פיסוק בתוך המרכאות (מפני שאין מרכאות שבתוכן אין סימן ניקוד פרט לשם או כינוי) ולאחריהן אין דבר. זכרי: מרכאות הן משפטים בפני עצמן, דמייני שמורידים את המרכאות מכל הסיפור שלך: מבינה למה אני מתכוונת?
בנוסף: את המון פעמים משתמשת במילים כמו: "אההההההההההה!" אולי כדאי שתקפידי לעשות פשוט ככה: "אה!!!" ואז תוסיפי תיאור אחרי, אבל את לא חייבת, רק המלצה כמובן.
הדבר האחרון שמאוד גרע מן העלילה הם בהחלט התארים, שגם זו הערה שמופיעה בהרבה מן הביקורות שלי: את חוסכת בתיאורים, זכרי שהקורא אינו נמצא בתוך ראשך וחשוב שתתארי כמעט כל דבר!
ולבסוף: הימנעי משימוש ב: !!!!, השתמשי רק עד שלושה סימני קריאה, הביטי בספרים למידע נוסף על סימני פיסוק, ככה אני למדתי לאט לאט.
חוץ מזה: הסיפור שלך מאוד מעניין, עלילה מרתקת ומקורית: מקום שבו כולם בלתי נראים, כמו תופעת טבע, זה פשוט מדהים! העלילה שלך פשוט נהדרת, הדמות הראשית (למרות החוסר מידע עליה) מאוד מגניבה ואני פשוט לא יכולה לחכות להמשך. אם רק תקשיבי להצעותיי אני בטוחה שכתיבתך תשתפר פלאים!
המשיכי כך! חזק ואמץ!
ליסה.
וואי זה יפה! מחכה להמשך ;)
יש לי מספר הערות קטנטנות :
הקטע של הפנמייה ניהיה מאוס , מעצבן וחסר טעם – היא הולכת לפנימייה היא הולכת לחדר עם משהי היא מתאהבת במישהו וזהו זה המסר – אבל הסיפור שלך הוא מדובר על משהי שהיא בליתי ניראת אולי יהיה קצת יותר מעניין , אבל חשוב לדעת שהסיפור שלך דימיוני מאוד D : , תמשיכי
נופר (:
תודה ליסה ונופרווש על ההערות,אשים לב אליהן בפעם הבאה,תודה!!