Make a wish
לתחרות הסיפורים של nevertell זה חלק קטן מהחיים שלי עצמם, כמעט סיפורי אישי אפשר לקרוא לזה ככה. מקווה שתאהבו:)

-הקדמה תחרות סיפורים- NeverTell

Make a wish 26/07/2015 910 צפיות 3 תגובות
לתחרות הסיפורים של nevertell זה חלק קטן מהחיים שלי עצמם, כמעט סיפורי אישי אפשר לקרוא לזה ככה. מקווה שתאהבו:)

״תראי לי שאת אוהבת אותי.״ הוא שלח לי בווצאפ. טום, הילד שאני דלוקה עליו, והוא יודע את זה.
״איך?״ שלחתי לו במהירות.
״תורידי חולצה.״ הידיים רעדו לי. לא ידעתי מה לעשות.
״אני לא יודעת טום.. לא נראלי..״ שלחתי בחזרה בידיים רועדות.
״את אוהבת אותי או לא?״
״אוהבת.״
״אז צלמי.״
נשמתי נשימה עמוקה. ועוד אחת. הורדתי חולצה, צילמתי ושלחתי.
״נחמד… אבל תורידי חזייה.״ הוא שלח אחרי שראה את התמונה.
״לא טום, די.״ הרגליים שלי רעדו והידיים. נראלי כל הגוף.
״נו, קדימה עדן.״ הוא דחק בי.
הורדתי חזיה. צילמתי. שלחתי.
דאמט.

קיבלתי מלא הודעות בפייסבוק, מה שהרגיש לי קצת מוזר. אני אף פעם לא מקבלת כלכך הרבה הודעות. נכנסתי לפייסבוק.
״איכ זונה.״
״כמה את לוקחת?״
״שרמוטה.״
״אחלה ציצים.״
ועוד מאתיים אלף הודעות כאלה.
מה לעזאזל?
פאק, טום.
״שלחת למישהו את התמונה שלי?״ שלחתי לו בידיים רועדות. מרגישה דמעות בקצה העיניים.
״אולי לכמה חברים.״
״מה? טום סמכתי עלייך.״
״לא אמרת לי לא למחוק.״

-כעבור שנה-
״קדימה עדן, את מאחרת.״
״שתי דקות.״ הבטתי במראה, לבושה בחולצת ביצפר החדשה שלי, סוודר מעל, למרות שלא קריר בכלל. מכנס גינס ונעלי אולסטר שחורות.
עברה שנה מאז התקרית עם טום, כל הפייסבוק היה מוצף בתמונה שלי. כולם ידעו. כל הבית ספר צחק עליי וקרא לי בשמות.
אחרי שההורים שמעו על המקרה ואחרי כל השיחות עם הפיסכולגית, החלטנו לעבור דירה.
להתחלה חדשה.
והנה אני, עדן, עולה לכיתה יא, בת 16 וחצי. הולכת לבית ספר חדש, בבאר שבע. דרום מידי, כן.
אבל רחוק מתל אביב, רחוק מכל מי שאני מכירה. רחוק מכל מי שיודע עליי.
יצאתי מהחדר לכיוון המטבח, שם חיכו לי הוריי, כרגיל שותים קפה.
״הנה הכריך שלך מותק.״ אמא שלי הגישה לי את הסנדוויץ׳ שלי ושקית שוקו.
״תודה.״ אמרתי ועשיתי חור בשקית עם שיניי.
״את מוכנה לזוז?״ אבא שלי שאל ולקח את המפתחות של האוטו.
״כן.״

״אוקיי, חומד, זה התחלה חדשה תזכרי את זה. בהצלחה מתוקה שלי.״ אבי אמר שהגענו לבית ספר החדש. נשמתי עמוק.
״קחי.״ הוא אמר והושיט לי שטר של מאה שקל. ״אם תצטרכי להיום.״
״תודה אבא.״ נשיקתי אותו בלחי ויצאתי מהאוטו.
אז הנה אני והבית ספר החדש.
הנה זה, כיתה יא4. דפקתי בדלת.
״כן?״ נשמע קול, כנראה המורה. פתחתי את הדלת בחשש ונכנסתי.
״את עדן?״ הנהנתי. ״אוקיי. תלמידים, זאת עדן. תקבלו אותה טוב.״ בדיוק, קצר ולעיניין, כמו שצריך. ״שבי שם, עדן.״ המורה אמרה והצביע על הכיסא במקום השני ליד ילדה אחת.
התיישבתי. אמרתי לה ׳היי׳ קטן והיא אמרה בחזרה.
אחרי כמה דקות שהמורה התחילה ללמד היא הביאה לי פתק.
״ממי זה?״ שאלתי.
״לא יודעת.״
פתחתי. ״היי, ילדת ציצים.״ היה כתוב. נבהלתי. סגרתי את הפתק מהר והכנסתי לתיק.
מישהו פה מכיר אותי?
טוב כנראה שכן.
פאק.


תגובות (3)

וואו אני ממש מצטערת אם זה קרה לך… אבל חוץ מזה את כותבת מאוד יפה. טיפה מיהרת בפתיחה, הייתי אוצה לדעת יותר איך עדן מרגישה ומה קורה לה בראש ולא רק מה קורה במציאות. אבל נהניתי לקרוא!

27/07/2015 00:18

    לא, לא ממש קרה לי ככה. משהו דומה אבל אני יודעת שהרבה בנות עוברות דברים כאלה אז החלטתי לכתוב על זה.
    וכן, כתבתי את זה בלחץ ופחות מחצי שעה אז מה שיצא יצא.. חח תודה אבל.
    אני ממש שמחה שאהבת(:

    27/07/2015 05:19

הסיפור שלך ממש יפה. הכתיבה שלך ממש טובה ומעבירה את הרגשות ממש טוב לקורא.
השראה

28/07/2015 22:58
4 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך