הקללה-פרק 11

באותו לילה,ריק שכב במיטה,בוהה בקיר..חושב על אותו מפגש עם ניקול.מנסה לחשוב ולהבין:"מי הנערה הזו?" ומדוע,היא טוענת שהיא מכירה אותו הוא,אינו מכיר אותה.וכך,נרדם עם המחשבה הזו בראשו.כשבאותו זמן,בביתה של קירה,שכבה ניקול במיטה והזילה דמעות על הכרית שלה.היא סרבה להאמין לכך שפרק החיים שלה לצד ריק,ניגמר.
"הוא הציל אותך."אמרה לה קירה,מנגבת לה את הדמעות,בצעיפה הלבן.
"אני מאמינה שאיי שם,עמוק עמוק בתוך תוכו,ריק מרגיש משהו כלפיי."אמרה ניקול.כשכבר באותו הערב,חידשו קירה וניקול את מלחמתן בסיליה המרשעת.בעוד היא עומדת בחדר הכישופים שלה,מביטה בראי הקסם.
"בכדי להבטיח שריק לא יברח לאף מקום,עליי לתת לו את שיקוי הנצח.עליי לקחת מעט מהדם שלו.ולמהול אותו בשיקוי החזק הזה."אמרה.
"את עלולה להרוג אותו."ענתה לה המראה.."השיקוי הזה רב עוצמה.הוא עלול להפסיק את פעולת הלב שלו ולגרום למותו."
"אקח את הסיכון הזה."היא אמרה,"אם כך, ימות כשהוא אוהב אותי."
כשלפתע, הופיעו בחדר האורחים שתי אורחות לא קרואות.
"לא ניתן לך לעשות זאת!"נישמע קולה של ניקול.
"תפוס אותה!"קראה בפניו סיליה כשהוא ממהר לתפוס את ניקול מביט בה במבט מאיים.קושר אותה אל שלשלאות ברזל שהיו מחוברות אל הקיר,כאשר,היא צלובה.
"ריק!"היא קראה,"מה אתה עושה? זו אני!"
"הרוג אותה!"פקדה עליו סיליה,כשהוא שולף מולה סכין,פוצע אותה בכתפה..כשאז,כיוון אותה לליבה של ניקול.הוא עמד להרוג אותה..
"לא,ריק."אמרה בדמעות…"אני אוהבת אותך.."כשלפתע,דמעות רבות זלגו מעינייה של ניקול.היא לא האמין שזה קורה לה.הוא הניף את הסכין באויר,כשלפתע,משהו..משהו קרה לו.
זיעה קרה נטפה על מיצחו..הלב שלו החל לפעום בקצב מהיר,כמעט מכאיב..ודמעות,זלגו מעיניו..
"..אני אוהב אותך.."אמר,בקול רועד,מזועזע מעצמו.מביט בעיניה,ומנגב את הדמעות שלה.כשגם הוא בוכה.מחבק אותה..חזק.מלא צער,על מה שעולל לה.הוא חש מין מחנק בגרון,ליבו התכווץ בכוח,באותו רגע.הוא התייסר בקירבו.זה כאב לו.
"אתה זוכר אותי?" התפלאה..
"אני זוכר אותך.."אמר,משחרר אותה,כשאז,נישק אותה ברגש רב,והיא נישקה אותו בחזרה.
"מה אתה עושה???"קראה סיליה,"אתה אמור להרוג אותה..לא לנשק אותה."
"את יכולה למחוק אותה מהראש שלי סיליה,אבל, לא מהלב שלי."קרא.."אני אוהב אותה.ואם אאבד אותה, אני אמות."
"גורלך נחרץ."קראה,"נמאס לי לרדוף אחרייך.אם לא תהייה שלי לעולם,תיפרד מהעולם הזה."
כשהיא,מטילה כישוף שגורם לו לאבד את הכרתו למספר דקות.כשהתעורר,מצא עצמו קשור אל עמוד,צלוב.קשור,בשלשלאות פלדה שפצעו את ידיו..סיליה,זממה להתעלל בו,ולהכאיב לו.
"עיזבי אותו!"קראה ניקול פורצת לחדר..כשמיד ניתפסה ע"י משרתה של סיליה ונקשרה גם היא לעמוד.ריק,שכה התייסר על מה שעשה לה,חשב על דרך פעולה בכדיי להוציא אותה מישם ולברוח.
אך,סיליה,החלה לפצוע אותו בגופו.בשלב הראשון,פצעה אותו בזרועותיו,עם סכין.הלהב שלה ניצנץ,הנצנוץ מאיים..היא הוסיפה לדקור אותו,עד כי לפתע,דם החל לזרום על ריצפת החדר.היא פצעה אותו.כעת
כבר היה ברור לו:היא עומדת להרוג אותו."לא!!!"קראה ניקול,מנסה להשתחרר מהחבלים.."לא אתן לך לפגוע בו!"
"סיליה!"קראה בפניה,"חידלי! את לא תהרגי אותו!"