הקללה-פרק 12

"סיליה.."נאנק ריק מכאבים,כולו מכוסה דם.נאבק בכדיי להשתחרר מין השלשלאות שכבלו אותו.
בעוד זאת תופסת אותה ומכניסה אותה אל תוך כלוב,בכדי שתביט,כיצד היא מענה אותו למוות.
אכזריותה הייתה כה נוראית.היא הכאיבה לו ,עד כדי כך,שהוא לא היה מסוגל לזוז.אך, משהו בו אמר לו שהוא חייב להשתחרר.ריק הוסיף להאבק בשלשלאות הברזל,כשהוא מושך אותן בחוזקה בעזרת הגוף שלו.
"איינך יכולה לכלוא את האהבה."אמרה לה קירה.."השניים הללו מאוהבים.הניחי להם."
"אל תתערבי אחות קטנה.אהרוג את שניהם אם אצטרך!"קראה סיליה.
"הקנאה שלך מעבירה אותך על דעתך."הבינה קירה.
"ריק ימות!"קראה סיליה בעצבים.
בעוד ריק מפעיל המון כוח,עד כי הצליח לקרוע את השלשלאות ולהשתחרר.
"ריק!! אייך….???"התפלאה ניקול,מבחינה בו שוכב על הארץ ונעמד שוב על רגליו,מוכן להלחם בסיליה פנים אל פנים.מסתבר כי כח רב מאוד הייה טמון בו.הוא היה,חזק עד מאוד.
קירה ניגשה אליו,נותנת לו בקבוקון עם שיקוי בצבע סגול.והסבירה לוולניקול, מספר דברים.
"זה ייגן עלייך..סמוך עליי."אמרה בפניו,"שתה אותו."
ריק שתה את השיקוי.הוא לא חש בהבדל כלשהו.כשאז ניגש אל סיליה כשחרבו שלופה.החל בניהם דו קרב חרבות,פנים אל פנים.ריק נלחם בה באומץ,כשהוא כולו פצוע וזב דם.
"אתה חשוב כמת,ריצ'ארד!"קראה לעברו.
"דברי בשם עצמך!"התגרה בה,מוסיף להלחם בה,בעוז.עד כי לכדה אותו…
כשהוא וקירה,ידעו דבר מה ,שהיא אינה יודעת.
"עכשיו ריק,דבר לא יציל אותך.."אמרה לו..
סיליה החלה דוקרת אותו בעורק הצוואר שלו,כשהוא מתחיל לדמם,ונשימתו הופכת מאומצת..דם רב פרץ מהעורק הקרוע בצווארו,ראשו הסתחרר..כשאיבד את אחיזתו בקרקע.גופו נהייה כבד לפתע ולא הצליח להחזיק את עצמו.כשדם רב,זורם מצווארו הפצוע.
"סיליה.."נאנק..מתמוטט אל הארץ באפיסת כוחות…"מה עשית??".
"ריק.."אמרה,"כעת,אני אהייה הדבר האחרון שתראה."אמרה.."אתה הולך למות."
"שחררי אותה.מיד!!"קרא,בכוחותיו האחרונים..הוא לא הצליח לנשום..
"לא!!!"קראה ניקול…מבוהלת..כשקירה משחררת אותה מהכלוב..
דם רב,זרם על הארץ.ריק נאנק מכאבים..נושם בכבדות..בתוך שלולית של דם.
ניקול וקירה מהרו אל ריק..ששכב על הארץ,מחוסר הכרה.הוא נראה נורא.
ניקול בדקה אותו.מחפשת סימניי חיים חיוניים.אך,חיפושיה עלו בתוהו.
" לא!..איין לו דופק.."היא אמרה בדמעות.."זה,לא יכול להיות!..לא..לא ריק!"
"הרגעי.."אמרה קירה,כשעיניה גם הן מתמלאות דמעות.
"הלב שלו אינו פועם."קראה ניקול.."הוא…הוא…"
"אני יודעת…"נאנחה קירה.
"אמרת שהשיקוי הזה אמור להגן עליו!! מה השתבש?"קראה ניקול..פורצת בבכי.
"כן,כן..טיפש..כעת,אתה מת."לעגה סיליה.כשניקול בוכה ומתאבלת עליו.
"לא תתחמקי מפניי מרשעת! או שמע,עליי לומר..רוצחת! הרגת אותו.את לא תצאי מיזה בקלות!"קראה ניקול בעצבים.
מספר רגעים לאחר מיכן,לאחר שבכתה דמעות רבות,לקחו אותו קירה וניקול לבייתה של קירה.
הן השכיבו אותו במיטה.ניקול רכנה על המיטה,מתאבלת עליו.היא סרבה להאמין כי הוא איננו.
כששתיהן,חושבות על דרך פעולה..בכדי,לנקום בסיליה המרשעת..בעוד ריק שוכב מת,על המיטה.