הקללה-פרק 14

הוא לא ידע מה לעשות.הכל נראה לו אבוד.
במשך,לילה שלם של נדודי שינה,ולבטים קשים וחריפים..הוא התבודד.שכן,ניקול,נמצאת בסכנה מתמדת בכל עת שהיא איתו.
העיניים שלו,כבר כל כך כאבו מעייפות ובכי.הוא התענה.
קירה,ניסתה לעזור לו להתמודד.אך,גם היא לא הצליחה לחדור.
"סיליה תנסה להרוג אותה.."הוא הבין בעצמו.."אני מרגיש את זה בעצמותיי."
"כנראה יש לך חוש שישי או משהו.."אמרה לו,כשהוא מביט אל האופק.
"אני..לא מצליח לחשוב על דרך,להבטיח את ביטחונה.."אמר,נאנח.
"וזה מתסכל אותך."הבינה קירה,כשדמעות ממשיכות לזלוג מעיניו.
"לא קירה.זה כואב.זה קורע לי את הלב,ואני מתמלא צמרמורת כשאני חושב מה היא עברה בגללי.."אמר."אני לא מפסיק לחשוב על זה."
"אתה לא אשם שהתאהבת בה."נגעה בכתפו.
"אני לא מסוגל להמשיך ככה.זה לא הוגן כלפייה."הוא אמר."זה פשוט,לא הוגן. זה אנוכי."
"אנוכי??"היא שאלה בפליאה.
"אתה הבן אדם הכי לא אנוכי שאני מכירה.."אמרה. כעבור רגע.
בעוד,ניקול ישנה.היא חלמה חלומות מתוקים.
ריק נכנס אל החדר בו ישנה,מביט בה ..ישנה.היא נראתה כה שלווה.מדהימה.
הוא הביט בה..מלטף את פנייה בעדינות ולאחר מיכן נשכב לצידה..נוגע בה בעדינות.
"סילחי לי.."הוא לחש אל תוך החושך..נושק לה ברכות.."סילחי לי על הכל." קולו רעד..
כשכעבור זמן מה ,שכב במיטה,ער..לא יכול היה להרדם,כשמחשבות מרצדות במוחו.והדופק שלו מאיץ.הוא לא שקט.חרד כל כך לביטחונה של אהובתו.מכין עצמו נפשית לקראת הקרב האחרון עם סיליה. כשקירה לצידם.בכל זאת,הייתה בו דאגה.בבוקר,לאחר שהצליח לישון שעתיים,
הוא שטף את פניו במיים קרים,לפני שהחל את הבוקר.ואז,יצא לריצה בכדי להתעורר ולהמריץ את הדם בעורקיו.מאוחר יותר,כשהתעוררו ניקול וקירה משנתן..
הם הכינו תוכנית פעולה בכדי לתקוף את סיליה.כשריק,עדיין מלקק את הפצעים מהפעם הקודמת.
הוא רצה לנקום בה,על כל מה שעשתה לו כל השנים.על הכאב הרב שהמיטה עליו.
קירה הכינה ארוחת בוקר מזינה..
ריק הביט בהן..הוא לא היה מסוגל לאכול.
"למה אתה לא אוכל?"שאלה ניקול.
"..לא יודע,אני לא מרגיש כל כך טוב."הוא אמר.אוחז בידה של ניקול.
"מה העיניין?"שאלה,מביטה בו..
"כלום.."ענה,"אני פשוט,לא מסוגל לאכול כרגע."
"מה עובר עלייך?"התפלאה,תופסת בידו.
"הלוואי ויכולתי לומר לך..אבל, אני לא יכול."אמר,לא רגוע.