הקללה-פרק 16

"אני צריכה לספר לך משהו.."אמרה לו קירה.
"ספרי.."אמר לה.
"בעוד מספר ימים ייתכן שוב חלון זמן…"אמרה לו..
"אני יודע."אמר.."הוא מופיע פעם בכמה שנים."
"אם תכנס לתוכו,לעולם לא תוכל לחזור.."הזהירה אותו..
"איין לי ברירה.."נאנח,שבור לב.
הוא ידע כי יאלץ לעשות זאת.גם,אם סיליה תמות,הסכנה תרדוף אותו ואת ניקול.הוא לא יניח לדבר לפגוע בה.מאוחר יותר,לילה..ריק נשכב לידה במיטה,נוגע בה מאחור..
"ריק.."אמרה,חשה את מגעו בכתפייה..
"חשבתי שאת כבר ישנה.."אמר..
כשהיא מסתובבת אליו..מביטה בו,ודמעות זולגות מעינייה.
"אל תיבכי.."אמר,מביט בה במבט מיוסר..נאנח,כשהוא מוחה את הדמעות שלה.
"אל תעזוב אותי.."אמרה עצובה..כשהוא שותק..מלטף את פנייה..
"אני אוהב אותך.."הוא ענה..מוסיף לגעת וללטף את פנייה..עד שנרדמה,אוחזת בו.אך,הוא..לא יכול היה להרדם.ישב בחוץ,במרפסת..מהורהר..הוא כבר לא ידע מה לעשות..מועד הקרב עם סיליה הלך והתקרב.קירה כיסתה אותו בשמיכה והתיישבה לידו.
"מה שלום ניקול?"שאלה אותו.
"היא ישנה."ענה לה.
"יש לי משהו לספר לך…אבל,אל תכעס עליי.."היא החלה לומר.
"אני מקשיב.ספרי לי..אני לא חושב שאישן הלילה."אמר.
"יש סיבה מסויימת שהופעתי באותו לילה,ריק.."החלה לספר לו.
"אני לא מבין..איזו סיבה?"שאל.
"בעורקים שלנו,זורם אותו הדם."החלה לספר לו..
"למה את מתכוונת?"הוא החויר פתאום.
"סיליה היא אחותי.אחותי החורגת.אין ביני לבינה קשר דם.היא הייתה בימים ההם,טובת לב גם היא,לפני שפגשה אותך והתאהבה בך.היינו באותו מעגל מכשפות עד שהיא פנתה לעסוק בכישוף שחור."סיפרה לו.
"למה כוונתך אותו דם?"הוא שוב שאל.
"ריק…מתוק שלי..אני..אמא שלך.אני,ילדתי אותך."סיפרה לו.
"לא..זה הזוי..זה לא יכול להיות!"קרא..
"יש לך כוח עצום."היא אמרה.."ברגע שתדע להשתמש בו,תוכל לעשות..הכל."
"משהו בי אומר לי שאם ניקול תשאר איתי היא תמות."סיפר לה.
"לא סתם אמרתי לך שיש לך חוש שישי."היא הוסיפה לומר.
"לא..אני לא מסוגל לתת לזה לקרות."נאנח..
"אתה מתלבט..קשה לך.אבל,אתה מרגיש שאתה חייב לעשות את זה."הבינה.
"אייך את יודעת?"שאלה.
"כי אני הרגשתי בדיוק אותו דבר עם אבא שלך.לבסוף נשארתי אותו,והוא,מת.סיליה רצחה אותו,מרוב כעס..קינאה.התאהבנו באותו בחור.היא התעצבנה עליי והרגה אותו."סיפרה לו.
"הוריי.."החל לומר.
"הם אינם הורייך."סיימה את המשפט שלו.."ביום שילדתי אותך..הייתי חייבת להסתיר אותך מפנייה של סיליה.נתתי אותך בלב כואב,לזוג המסכן הזה שכל כך רצה ילדים ולא יכול היה להביאם לעולם.הם קיבלו וגידלו אותך בכל כך הרבה אהבה."
"קירה..אמא..אני לא יודע מה אני עושה."קרא כשהיא לוקחת אותו בזרועותיה ומחבקת אותו..חזק.