הקללה-פרק 21

באותו ערב,ישבה ניקול בחדרה.
מסרבת להאמין שסיפור האהבה שלה עם ריק,באמת ניגמר.
"אין לי אפילו תמונה שלך.."היא לחשה בדמעות.
חופשת הסמסטר שלה הגיעה לקיצה.הגיע הזמן,לשוב לספסל הלימודים.
אך,זה לא היה בראש מעייניה של ניקול.היא לא יכלה להפסיק לחשוב עליו לרגע.
"היי חזקה.."שמעה את הרוח לוחשת לה.
"ריק?" סובבה את ראשה,מחפשת אותו.היא ישבה על מדרגות בייתה.
שכן,כמה רגעים לאחר מיכן..ישבה בבית הקפה,עם חברתה הטובה ביותר.
"מה קורה איתך,ניק?"שאלה אותה,איירין,חברה הטובה.."את נראית לא ממוקדת."
"סתם..חשבתי על משהו.."ענתה מהורהרת,שותה אט אט מהקפה שלה.
היא ניסתה לשוב לחייה,ולנהל חיים נורמליים.אבל,כמו בכל פרידה,היו עדיין שאריות,רסיסים של תקווה,שאוליי,יום אחד..הוא ישוב.שמא,אוליי..ליבו לא נותן לו מנוחה,והוא חייב..לראות אותה.
"על מישהו."הבינה איירין,"כדאי שתשכחי ממנו..זה סתם יכאיב לך.אל תחשבי עליו."
"אני לא מסוגלת,אר.אני אוהבת אותו."אמרה ניקול,מוחה דמעה מעיניה.
"מתוקה..אם הוא באמת אוהב אותך..הוא יחזור."אמרה לה איירין,מנסה לעודד אותה.
"הוא לא יחזור."אמרה ניקול.
זמן מה,חלף..ניקול שבה ללמוד במכללה.חייה,שבו לשגרה,אך,היא עדיין לא מסוגלת לצאת עם מישהו אחר.כרגע,היא מתרחקת ממערכות יחסים כמו מאש.מוקפת חברים וחברות..שאוהבים אותה ותומכים בה.החיוך,שב אל פנייה.אך,בתוך תוכה,היא עדיין מתאבלת.כן,כל פרידה,היא כמו מוות קטן.זה כואב מאוד בהתחלה.אך,לבסוף נותרים רק הזכרונות.
"טוב לראות אותך מחייכת שוב.."אמרה לה חברתה.
כן,היא חזרה ללמוד.שוקדת על לימודיה.
כשיום אחד,היא ממהרת להפגש עם שלל חברותיה לספסל הלימודים,רצה במדרגות.היא התנגשה באחד הבחורים שהיה בכיוון ההפוך,כאילו..הגורל הצליב בניהם.היא נפלה על הארץ.
"אני מצטער.."פנה אלייה הבחור.פניו היו מוכרים לה..מאוד.הוא היה לבוש יפה,כמו דוגמן.בחור,יפה תואר.
"ריק?"אמרה בליבה..כשהוא אוחז בידה,ועוזר לה לקום.שכן,הוא דומה לו כשתי טיפות מיים.
"אוה,זה בסדר.."חייכה אליו.קמה מהריצפה.
"אני מקווה שלא נפצעת."אמר.."תני לי להזמין אותך לקפה ,כפיצוי."
"אני ניקול.."חייכה אליו.
"מייקל,"חייך אליה, חיוך מדהים.חושף בפנייה את שיניו הלבנות.
שכן,מההתחלה נוצר ביניהם קשר.