הקללה-פרק 41

קירה ישבה לילה שלם והפכה דף דף בספר הכישוף שלה.מנסה למצוא דרך,להשיב את ניקול,אהובתו של מייקל לחיים.
"מייקל?"הקישה על דלת חדרו.
"הכל בסדר קירה?"שאל,"הערת אותי משנתי.."
"סליחה.."התנצלה,"לא ידעתי שאתה עדיין ישן."
"זה בסדר.."ענה,בחיוך קטן.."מצאת משהו?"
"בקשר לזה…"החלה לומר.
"….אל תאמרי לי שאין דרך להשיב את ניקול חיים."הבין בעצמו,.
הוא חש כאילו חרב חוצה את ליבו שהחל לפעום בקצב מהיר באותו רגע.
"לצערי..איין."אמרה לו.
"לא!!!,חייבת להיות דרך.תמיד יש דרך.."סירב להשלים עם המציאות המרה.
כשדמעות מציפות את עיניו.כשהוא כל כך ניסער.
"אתה אוהב אותה.."תפסה את סנטרו בידה,מרחמת עליו.
"יותר מהחיים עצמם.."ענה,כשהדמעות,פשוט זולגות מעיניו היפות."אני אעשה הכול בכדיי להשיב אותה לחיים.הכול!.."קרא,מביט בטבעת הנישואין שעל אצבעו,שהייתה כעת כפצע פתוח,מדמם בליבו שלעולם,לא יחלים.כשכן,ביום שקבר אותה באדמה,ביחד איתה נקברו גם חלומותיו,ורצונו לחיות.
במשך שעה ארוכה,מרר מייקל בבכי סוער שלא ידע מימיו.כמו זעקת כאב עמוקה שיצאה מיתוך הלב שלו.הוא אינו,מסוגל להרפות.אהבתו אלייה,עזה כמוות.
כשבראשו רק דבר אחד:נקמת דמים.
קירה ניסתה להרגיע אותו,לשווא.
מייד,לאחר שהצליח להרגע מעט,החלו אימוני הקרב שלו.
שהיו מהולים בצער וכאב.שהפכו לזעם,כעס ושינאה.
הוא כעס,בין הייתר על עצמו.על כך שלא עשה דבר בכדי להציל את חייה של אישתו האהובה.
ערב אחד,הוא ישב בחוץ על הספסל שכשלפתע הבחין בדמות מיסתורית לבושה בלבן..השמות התקרבה אליו..זו הייתה..
"ניקול?"שאל,לא מבין האם הוא חולם או הוזה.
"שלום אהובי.."התיישבה לידו.דמותה הייתה ברורה למדי.
"את באמת כאן?"הוא שאל אותה..
"אני כאן."חייכה,חיוך מתקתק שהאיר את כל פנייה.חיוך שגרם לו להזכר כמה יפה היא.עיניה ברקו.פניה זהרו,כפניו של מלאך ענוג.היא חייכה אליו.
"כל כך התגעגעתי אלייך.."אמר,נושך את שפתיו."לחיוך שלך,למבטים שלך,למגע שלך..לשפתיים שלך."השפתיים שלו בערו,משוואות לנשיקה.ליבו הולם,כאילו עוד רגע ייצא ממקומו.
"אז תנשק אותי.."ביקשה ממנו.."נשק אותי,מייקל."
כששפתיו נפגשות עם שפתיה,שמגען היה כה רך ונעים.
נשיקה נעימה..שהפכה לוהטת.
"את..אמיתית?"שאל אותה כששפתיו ניתקו משפתיה,מביט בה בעיניים מרצדות.
"אני אמיתית."ענתה.הדופק שלו זינק גבוה.
"את..חיה?"שאל אותה,פוחד מכך שתעלם לו,מלטף את פניה הרכות,בעוד היא מקשיבה לנשימותיו הקצובות.סורק בעיניו,כל חלק וחלק בפניה,בגופה.נושך את שפתיו.
"אני צריכה ללכת.."אמרה,מביטה בו במבט עצוב.
"חכי.."אמר,אוחז בידיה,שהרגישו לו לפתע כל כך קרות,כמו קרח.
"אסור לי להשאר איתך.."אמרה שוב.
"אל תלכי..!"קרא,בצער..כשהיא,מתרחקת..נמוגה,בערפל.
"ניקול!!"קרא,מחפש אותה..
"באתי הינה בכדי לראות אם אתה בסדר.."נשמע קולה.
"אנא,חיזרי אליי!"התחנן בפנייה,שבור לב.כשבאותו רגע,הוא הבין שזה היה חלום.הוא חלם עליה בהקיץ.אך,זה הרגיש בשבילו,כל כך אמיתי.המבטים שלה,המגע שלה,אפילו הריח הנעים בשערה.
"לא!!!!!!!!!" פרצה זעקה מגרונו.מייקל ישב בחדר חשוך,עיניו האדימו מדמעותיו.
"אלוהים,למה לקחת אותה ממני?? למה?!"קרא,אחוז כאב וצער ששטפו בליבו כשפצע שרק הולך ומעמיק.הולך ונהיה כואב יותר.
מבטו הוסט בבת אחת אל השיש במטבח,עליו הייתה מונח סכין.
כשברגע לאחר מיכן,אחז בידו סכין מטבח חדה וקטנה,והחל לחתוך לעצמו את הוורידים.
"די,אני לא מסוגל יותר.."הוא אמר,כשדמעות של צער זולגות מעיניו.
ודם החל מטפטף מידו החתוכה.כשלפתע התערפלו חושיו.נשימתו הפכה כבדה.מייקל איבד את הכרתו ונפל ארצה.כשהתעורר,מצא עצמו החדר לבן,אפוף כולו אור לבן בוהק.מבחין בפניה של אישתו,שלטפה את ראשו.אט אט התעורר,מנסה להבין היכן הוא נמצא.
"ניקול?"הבחין בה.היא נעשית יפה יותר ויותר בכל רגע שעובר.
"ששש…"אמרה בקול מרגיע.
"מה המקום הזה?"שאל.היא לא ענתה לו.
"אתה ניסית להרוג את עצמך.."אמרה בדמעות.
"ניקול..אני לא מסוגל להמשיך לחיות בלעדייך.."אמר בפניה.
"אני לא יכולה לתת לך למות."אמרה,מביטה בו,אוחזת בסנטרו.המבט בעיניה היה מבט של מלאך,שמנסה להציל אותו.
"…אני לא מסוגל.."אמר,חרישית.
"אתה מסוגל.."אמרה בפניו..כשאור מציף את עיניה.."אתה חייב לחיות..למעני."
"אני אוהב אותך.."אמר בכאב.כשלפתע,פקח את עיניו שוב,וראה את קירה.
"קירה?"..החל מתאושש,כשהדופק שלו מתחזק.
"מה עשית לעצמך?"שאלה,כשהוא מביט בידו.הדימום נעצר לגמרי.
"איבדתי את הרצון לחיות,קירה."אמר בקול שבור.
"ניסית להתאבד!..מה עבר לך בראש?"שאלה..
"ראיתי אותה."אמר,עם כאב בעיניים.."היא נראתה כל כך יפה.יפייפיה..מאירה ואפופת אור בוהק.כמו מלאך לבן."
"זה הלב שלך שיצר את האשליה הזו.הגעגועים שלך, אליה."אמרה,מוחה את הדמעות שזלגו מעיניו בעודו מדבר איתה על אישתו המתה.קירה הבינה את כאבו.גם היא חשה כך,כשסיליה רצחה את בעלה.
"אלוהים,"אמר.."זה כל כך כואב."
"אני יודעת,מתוק."אמרה,"אני יודעת."
כשהיא מנסה להגות במוחה רעיון,שייאחד שוב את זוג האוהבים שבורי הלב
,ויעזור להם לממש את נישואיהם זה לזו.