הקללה-פרק 8

"ריצ'ארד…" נשמע לפתע קול מוכר אך מאיים…
"אוי לא.."חשב לעצמו,אוחז את ניקול קרוב לגופו.."אייך לעזאזל היא מצאה אותי?"
כשלפתע נפל מלמעלה כדור אור גדול והתנפץ על הקרקע,ביער,בלהבות גדולות.
"ניק.."הוא ניסה להעיר אותה…"קומי,חייבים לזוז!"
"מה קרה?"שאלה,מטושטשת עדיין ,משיינה.
"האוייבת הכי גדולה שלי,הגיעה לביקור."אמר לה,אוחז בידה,כשהם ממהרים לעזוב את הביקתה הישנה בה שהו.הגשם בחוץ,כבר הפסיק לפני שעות,אך,הכל היה חשוך וערפילי.
"לא תוכלו להמלט מפניי!"קראה,כשהיא מופיעה מולם.
"מה את רוצה?"..שאל אותה ריק,מגן על ניקול מפניי המכשפה.
"מה שתמיד רציתי..את הלב שלך."אמרה,מביטה בו במבט מלא כעס.
"..לעולם לא תקבלי אותו!"קרא ריק באומץ.
"מממ..אתה צריך לשמוע אותו עכשיו.הולם במהירות מרוב פחד..כמו לב של עכבר פחדן!"קראה מלגלגת עליו.כן,תודה בפנייה,אתה חתיכת פחדן! אין לך אומץ לעמוד מולי."
זה לא פחד.זה מאהבה."קרא ריק,"כמו תמיד,הפסדת..אני מאוהב!"
"ריק…"הפצירה בו ניקול.."מה אתה עושה?"
"מגן עלייך.."לחש לה.."אני לא אתן לה לפגוע בך.בפעם הקודמת הייתי טיפש..ואהובתי נלקחה ממני בזדון. אני לא אניח לה,למכשפה המתועבת הזו לגעת בשיערה משערך."
כשהמכשפה,שילחה חץ קטן לעברם.ריק אחז בידה של ניקול כשהם נמלטים..כשלפתע,היא נשמטה אל הקרקע,מדממת בביטנה.כשהחץ נעוץ בה.
"לא!!"הוא קרא..ניגש אליה,מבועת.
"ריק.."אמרה,שוכבת על הקרקע..מאבדת דם רב..מרחיק את החץ מגופה.
"ששש.."אמר..מנסה לגרום לדם להפסיק לזרום מהפצע.
"כן..טיפש..אתה משלם עכשיו את המחיר."לעגה המכשפה..
"סיליה! מה עשית??"קרא בעצבים…מטפל,באהובתו.
"….ריק.."מילמלה ניקול,"עזוב..אל תתעקש עליי..אני דואגת לך."
"לא.."הוא אמר,מביט בה,בלב כואב..
"הלחם בה..הצל את עצמך..שכח ממני.."אמרה בפניו.
"אני לא מסוגל.."נאנח,כשעיניו מתמלאות דמעות.
ריק..למה אתה עושה את זה?"היא שאלה מביטה בו בעיניים פעורות,סובלת כאבים עזים.
"אני לא מוותר עלייך!קרא פועל מתוך יאוש.כאב לב מר היכה בו בפתאומיות,כשברגע לאחר מיכן הואנשא אותה בזרועותיו,מחפש דרך לצאת מהיער ולמצוא דרך בה יוכל להגיע עימה לבית החולים,שם תוכל ניקול לקבל טיפול.נואש..הוא תר ביער,עד כי לפתע..
, ניתקל בחבורת מטיילים שהגיעו לאזור וביקש את עזרתם.
"אנא,עיזרו לי!"קרא,אוחז אותה בזרועותיו.
האנשים האלו,הסכימו לעזור לו,כבדרך נס..תוך מספר דקות הם הגיעו אל בית החולים.
"אני זקוק לעזרה!!!"פרץ פנימה,נושא את ניקול בזרועותיו,"מהר! היא מדממת!"
הרופאים לקחו אותה מידיו והחלו לטפל בה.
"היא בידיים טובות,"הרגיעה אותו האחות.כשמאוחר יותר,ישב ליד מיטתה.סימני החיים שלה,היו קלושים ונמוכים מאוד.בכל זאת,היא איבדה דם רב..רופא נכנס אל החדר..והסביר לו בפרטיי פרטים,על מצבה של ניקול..
"אנחנו לא מצליחים לעצור את הדימום.."הרכין הרופא את ראשו.
"לא!!"סרב ריק להאמין בכך,"..זה לא יכול להיות.."
כשלאחר מיכן הרכין ראשו,כשדמעות זולגות מעיניו…
ניקול התעוררה,מבחינה בדמעות שבעיניו.
"היי..אני כאן.."אמרה בפניו,כה חיוורת..מחייכת אליו,אך,חיוכה המלאכי,חדר אל ליבו כסכין פוצעת.מישום שהוא יודע,שהוא עומד לאבד אותה.ודמעות ממשיכות לזרום מתוך עיניו היפות.
"אין שום דבר שאני יכול לעשות למענך.."אמר.
"עשית דיי והותר."אמרה מביטה בו.."אתה כמו מלאך משמיים."
"…אני אוהב אותך.."אמר לפתע,מביט בה..הלב שלו דפק.