הקרב על השלום פרק 5 – מקריות
"אסור לנו" הפסיק סול את הנשיקה.
"נכון…" אמרה רוקסן בעצב.
"את מאורסת ואנחנו… אויבים" אמר סול.
"אני לא רוצה להיות אויבת שלך, אני לא רוצה להיות נגדך או לפגוע בך" אמרה רוקסן.
"גם אני לא… כידי שאני הלך" אמר סול.
"אוקי…" אמרה רוקסן.
"תשכחי את מה שהיה, אבל תדעי, באמת אהבתי את זה" חייך סול.
"מה אם לא נפגש שוב?" אמרה רוקסן.
"אז אני אף פעם לא ישכח אותך ואת טוב ליבך" אמר סול.
"גם אני לא ישכח אותך, אף פעם" אמרה רוקסן.
"ביי ומזל טוב, מקווה שתהיה שמחה עם בעלך לעתיד" אמר סול ועף.
רוקסן חזרה לארמון שמחה ומאושרת, "רוקס מה קרה?" שאלה יסמין כשראתה אותה.
"בואי לחדר" גררה אותה רוקסן.
"אז.. עכשיו תספרי לי מה קרה?" אמרה יסמין.
"התנשקתי עם סול" אמרה רוקסן מחייכת מרוב אושר.
"שנייה תני לי לנשום, מה??!?!?!? התנשקת עם!" אמרה יסמין.
"ששש…." סתמה רוקסן את הפה של יסמין.
"איך יכלת? את יודעת שאת מתחתנת עוד מעת" אמרה יסמין.
"אני יודעת…" אמרה רוקסן.
"את באמת רוצה להתחתן?" שאלה יסמין.
"אני כבר לא יודעת…" אמרה רוקסן בבלבול.
"ידעתי, את אוהבת אותו!" אמרה יסמין.
" קצת…" אמרה רוקסן.
"מה את הולכת לעשות?" שאלה יסמין.
"כלום" אמרה רוקסן.
"מה זאת אומרת כלום?"
"אני לא רוצה לפגוע בזאק, ואני עדיין אוהבת אותו…" אמרה רוקסן.
סול חזר לארמון השדים, "סול, מה קרה לך?! אתה פצוע" אמר לויס שראה אותו.
"אני בסדר" אמר סול עם חיוך על הפנים
"למישהו פצוע קשה אתה נירא דיי שמח" אמר לויס.
"נכון, קרה לי משהו משמח" אמר סול.
לויס הסתכל על השרוול שיש לו הבטן, "הייתה עם רוקסן נכון?
"יאפ"
"ומה קרה?"
"שום דבר, רק ישבנו, דיברנו, התחבקנו והתנשקנו"
"רגע רגע רגע, התנשקתם?!" אמר לויס בבהלה.
"כן" אמר סול בחיוך.
"אבל היא…" אמר לויס.
"אני יודע… אבל אבדתי שליטה לרגע, כאילו חיכיתי לזה כל חיי" אמר סול.
"אבל היא מאורסת…" אמר לויס.
"בגלל זה לא ניפגש שוב" אמר סול.
"מה? ככה אתה מוותר?"
"מה אני יכול לעשות? היא עוד מעת מתחתנת"
"אתה אוהב אותה נכון?"
"כן"
"אז תלחם עלייה.
"והיא אוהבת אותו"
"קודם, אתה צריך לדעת איך היא מרגישה כלפיך, ולומר לה איך אתה מרגיש"
"מה אם היא לא מרגישה כמוני? וגם אם כן היא מתחתנת עוד מטת, היא לא תבטל את החתונה בגללי"
"לא תדע עד שלא תנסה"
"עבר שבועיים ולא ראיתי את סול מאז…" אמרה רוקסן בעצב.
"את מתגעגעת?" אמרה יסמין.
"מאוד, את לא יודעת כמה" אמרה רוקסן.
"תאמיני לי שכן, אני נפגשת היום עם לויס" אמרה יסמין.
"בהצלחה" חייכה רוקסן.
"לויס" אמרה יסמין
"יס, טוב שבאת" אמר לויס.
"על מה רצית לדבר?" שאלה יסמין.
"את יודעת ש… סול אוהב את רוקסן?" שאל לויס.
"מה?! באמת?" שאלה יסמין מופתעת.
"כן…" אמר לויס.
"רוקסן… רוקסן גם אוהבת אותו!" אמרה יסמין.
"יופי, זה מעולה, סול אמר שהוא לא יפגוש את רוקסן יותר בגלל שהיא מתחתנת" אמר לויס.
"אז… מה אתה רוצה לעשות" אמרה יסמין.
"אני רוצה להפגיש ביניהם שוב"
"מה?! איך? למה?"
"סול אף פעם לא התאהב, עד שסוף סוף הוא אוהבת מישהי הוא מאבד אותה, ולא יכול להיות איתה…" אמר לויס בעצב.
"מה? אתה אומר שסול אף פעם לא הרגיש אהבה?"
"בדיוק"
"אוקי, אני יעזור"
"באמת? חשבתי שאת לא רוצה שהם יהיו ביחד"
"לא אמרתי את זה, פשוט… הוא שד, אבל אם רוקסן אוהבת אותו אז, אני יעשה הכל בשביל שהיא תהיה שמחה"
"אמרתי לסול שנלך למסעדת רוקי היום בערב"
"אז נפגיש אותם שם"
"אני סומך עליך, אני אוהב אותך" אמר לויס והלך.
יסמין הסמיקה ורצה לארמון, "רוקסן! רוקסן!" אמרה יסמין.
"מה קרה?" שאלה רוקסן.
"אני ממש רעבה" אמרה יסמין.
"אז אני יגיד למשרתים שיביאו לך סושי או משהו" אמרה רוקסן.
"לאלאלא, אנילא רוצה סישי" אמרה יסמין בלחץ
"אז אני יגיד להם להביא משהו אחר"
"לא צריך" חייכה יסמין
"את בסדר?"
"אני רוצה ללכת לאכול במסעדה" אמרה יסמין.
"מסעדה?" שאלה רוקסן באי הבנה.
"כן, מסעדת רוקי, רוצה לבוא איתי?" אמרה יסמין.
"אממ… אוקי" אמרה רוקסן
רוקסן ויסמין הגיעו למסעדה, הן התיישבו בשולחן אדום וכיסאות אדומות, "אני הולכת לשירותים" אמרה יסמין שהבחינה בלויס וסול נכנסים.
"בסדר" אמרה רוקסן והסתכלה על התפריט.
סול ולויס נכנסו וראו את רוקסן, "רוקסן?" אמר סול מופתע
"סול?" אמרה רוקסן.
"מה את/ה עושה פה?" אמרו סול ורוקסן ביחד.
"איזה צירוף מיקרים מוזר" צחק לויס.
"יותר מידי מוזר…" אמר סול.
"אנחנו יכולים לשבת?" שאל לויס את רוקסן.
"אממ… טוב" אמרה רוקסן.
לויס וסול התיישבו, "איפה יסמין?" שאל לויס.
"בשירותים" אמרה רוקסן.
"איך אתה יודע שיסמין פה?" שאל סול.
"נירא לך שהנסיכה תלך בלי החברה הטובה שלה? עוד למסעדה?" אמר לויס.
"אממ.. צודק" אמר סול.
"הלכתי לחפש אותה, ביי" אמר לויס והלך לכוון השירותים.
"מה אתה רוצה להזמין?" שאלה רוקס אחרי כמב דקות של שטיקה מסתכלת על התפריט ומנסה לא להסתכל עליו.
" את לא חושבת שזה מוזר?" שאל סול.
"מה מוזר?" שאלה רוקסן באי הבנה.
"ששנינו בפגשנו בפתאומיות, ויסמין ולויס לא פה" אמר סול.
"אתה צודק, זה במאת מוזר, אתה חושב שהם תכננו את זה?" שאלה רוקסן.
"כן" אמר סול.
"טוב, אם אנחנו כבר פה, לבד, אולי נוכל משהו?" אמרה רוקסן.
"מלצרית!" צעק סול.
"מה תרצו להזמין?" אמרה המלצרית.
"היי יס" אמר לויס ליסמין.
"היי לויס" אמרה יסמין.
"עבודה טובה" אמר לויס בחיוך.
"תודה גם שלך" הסמיקה יסמין.
פתאום צלצל הפלאפון של רוקסן, "אלו?" ענתה רוקסן לפלאפון.
"היי מאמי" אמר זאק.
"היי…" אמרה רוקסן.
"איפה את?" שאל זאק.
"אני אמ… יצאתי לקנות כמה דברים" אמרה רוקסן.
"למה לא אמרת לי? אני הייתי קונה לך" אמר זאק.
"אני יודעת אבל… אתה עובד ממש קשה בעבודה" אמרה רוקסן.
"איזה חמודה את, טוב מתוקה תחזרי מהר, ביי"
"ביי…"
"תני לי לנחש, בעלך לעתיד!" אמר סול בכעס.
"כן… אני צריכה ללכת" אמרה רוקסן.
"טוב!" אמר סול מעוצבן.
"אינני רוצה זאת, אבל אני חייבת" אמרה רוקסן.
"אני מבין, לכי שבעלך לא ידאג" אמר סול.
רוקסן קמה מהכיסא, "חכי" אמר סול.
"מה קרה?" שאלה רוקסן.
"קודם, אתה צריך לדעת איך היא מרגישה כלפיך, ולומר לה איך אתה מרגיש" נזכר סול במה שלויס אמר לו.
"אממ… רוקסן, אני… אמ…" אמר סול בגימום.
"מה קרה?" שאלה רוקסן בדאגה.
"שום דבר" אמר סול.
לויס ויסמין הציצו והסתכלו עליהם, "תגיד לה כבר" אמר לויס בלחש.
"לומר לה מה?" שאלה אותו יסמין.
"לומר לה איך הוא מרגיש כלפיה" אמר לויס.
"כידיי שתלכי" אמר סול.
"באמת כידי… יסמין הולכים" צעקה רוקסן.
"מה?! כבר?" אמרה יסמין.
"כן" אמרה רוקסן ויצאה מהדלת.
"למה לא אמרת לה?! אתה כל כך דפוק!" אמר לויס בכעס.
"לא היה לי אומץ, ולמה אתה צועק עלי?!" אמר סול.
"כי איבדת אותה שוב" אמר לויס והלך.
כעבור שבוע.
"היי מאמי, מוכנה לחתונה היום בערב?" אמר זאק לרוקסן.
"כן" חייכה רוקסן חיוך מזויף.
תגובות (0)