הקשיים שבדרך אל האושר 5 !!!!

עייניו הירוקות היממו אותי ,הם לא היו סתם ירוקות אלה ירוקות שקופות כאלו…. כאילו עשויות זכוכית ….
הצלצול שמבשר שנגמר יום הלימודים הגיע , אספתי את כל הספרים והמחברות שהיו מפוזרות על השולחן וסידרתי אותם בתוך התיק , דניאל עדיין הסתכל עליי , אני יכולה להרגיש את זה …
כל התלמידים כבר עזבו את הכיתה מלבדי … ומלבד דניאל .הרמתי את הכיסא והושטתי את ידי כדי לקחת את התיק הסגול שלי וללכת הביתה " חכי ! " הוא שלח את ידו אליי נעמד והחזיק אותי בשתי ידיו "אל תלכי!" הסטתי את ראשי אליו , הייתי בטוחה שדימיינתי " אליס ?" הרכנתי את ראשי והנהנתי , התגובה האופיינית לי. "אל תלכי" אמר בקול עצוב יותר . הסתכלתי עליו , עמדתי במקום . הוא הוריד את הכיסא שלי מהשולחן והתקרב סנטרימטרים ספורים מפניי .היתה אווירה של לחץ בכיתה " למה את מסמיקה ?" הוא של אותי ברכות .
דמעה קטנה ובודדה זלגה על הלחי שלי .
" אל תיבכי " הוא אמר וניגב את דמעתי באצבעו הרכה .
הוא היתקרב אליי עוד ופתאום נישק אותי ,
הדמעות המרות שלי זלגו על הלחיים .
קטעתי את הנשיקה המרה , כולי מוצפת דמעות .
" למה את בוכה ?"
" בגלל ההורים שלי" אמרתי לו את האמת בקול רועד.
" מה קרה ?" הוא שאל בהבנה .
" היתה תאונה ו…. וההורים שלי … מתו " גמרתי את המשפט הנורא הזה .
"איפה את היית באותו הזמן?" הרמתי מעט את החולצה שלי שחשפה צלקת נוראית והסתכלתי עליה בכאב .
הוא חיבק חזק ואני , סיפרתי לו על הכל על התאונה , על הטבעת , על החלום ,על סופיה ומקס על הכעס שלי , על הגעגועים והוא הקשיב …
ולבסוף הוא אמר " לפחות הם מסתכלים מהשמיים ורואים שאת בסדר "
זה נכון , אם הם מסתכלים אני רוצה שלא ידאגו ושיראו שאני בסדר …
"אני צריכה ללכת …" קיטרתי .
"לא חכי ! אל תלכי!בבקשה …" הוא תפס את היד הקרה שלי בידו הרותחת .
"למה ?" שאלתי בקול קטן מבכי . דקות רק הסתכלנו זה אל זו .
ורק עכשיו קלטתי מה עשיתי , באותם דקות שהסתכלתי עליו , הבנתי שהוא , יודע את הסודות הכי גדולים שלי , שלא סיפרתי לאף אחד אחר ! אני לא מאמינה! מה עשיתי!? הכרתי אותו רק היום וחפרתי לו על כל הצרות שלי , הוא בטח היה משועמם….
" אני … צריכה ללכת…" אמרתי שוב בעקשנות נבוכה ורועדת.
" איך את חוזרת הביתה ?"
" במונית " הרכנתי את ראשי שוב , לא רציתי להיסתכל עליו .
" את יודעת את הכתובת ?" הוא המשיך להתעקש .
"אורנים 2 " אמרתי הפעם בקול שקט יותר .
"בואי." הוא אמר ולקח את ידי .
" לאן?" שאלתי מפוחדת
" אני אסיע אותך הביתה ." אמר כמובן מאליו .
"אבל…" ניסיתי להסביר אך הוא קטע אותי " את באה או לא ?|"
לא היתה לי ברירה , אז הלכתי אחריו ….
זה לא שהוא קפא עליי לבוא , אבל העדפתי להיות בחברתו אשר בחברת נהג המונית …

הוא לקח את היד שלי " וואו את קפואה " הוא אמר בפליאה
" זה תמיד…. ככה " גמגמתי .
"בטוח? את אולי רוצה כפפות יש לי זוג בתיק " הוא שאל אותי .
הנהנתי אם הראש " זה בסדר " עניתי .
צעדנו במורד המדרגות ושדניאל גרר אותי אחריו והחזיק את היד הקפואה שלי בידו החמה .
יאצנו מהשער היישר אל החניון , אל מכונית ספורט שחורה ושטוחה יחסית.
הסתכלתי על המכונית בחוסר הבנה " בזה.. אנחנו הולכים לנסוע?" שאלתי נבוכה ומגמגמת .
"למה קרה משהו?"
הסתכלתי בו מחייך אלי , הסתכלתי אל עיניו הירוקות" לא.. אין …אין בעיה " עניתי לו בנימת קול טיפה מפוחדת שניסיתי להסתיר .
" את מפחדת? " שאל אותי ברכות .
הסתכתי עמוק בתוך עיניו שנתנו לי ביטחון , למרות שפגשתי אותו רק היום יש משהו בדניאל שמחזק אותי …. " לא אין בעיה ! עניתי בביטחון .
"מוכנה לאקשן ?" הוא חייך חיוך שובב " כן ." עניתי לו בטיפת ביטחון .
נסענו במורד הדרך בקצב טורף , הרגשתי שהלב שלי רוקד מאנדרנלין !
צחקתי ,פשוט צחקתי צחוק מתגלגל וענקי , צחקתי באמת פעם ראשונה מאז התאונה .
הסתכלתי בדניאל המרוצה , שהצליח לגרום לי לצחוק
" את רוצה ללכת לבית שלך או למקום אחר ?" הוא שאל.
"לא יודע , תני לי לעשות לך הפתעה …רוצה ?" הסתכלתי עליו כמו מתומתמת , לא אמרתי כלום , הייתי נבוכה מאד ."כן , אני רוצה ללכת איתך! " צעקתי בתוך לבי , אבל לא אמרתי את זה בקול .
" טוב אני אקבל את זה ככן " כנראה שהוא הבין בעצמו שאני רוצה לבוא .
" זאת נסיעה ארוכה ,לפחות שעה וחצי, לכל מקום שתסיעי אליו באלסקה תדעי שזה נסיעה ארוכה"
לאחר בערך 20 דקות נהייתי ממש עייפה , ניסיתי להישאר ערה ולהחזיק את העפעפיים ,
אך לשווא , נרדמתי .
________________

שמחתי שהיא הסכימה לבוא איתי . הסתכלתי עליה , היא נרדמה …
מסכנה ….איזה טיפש אני !, היא פחדה לנסוע במכונית שלי בגלל מה שקרה לה .
היא איבדה את הכל בתאונת דרכים ! נשכתי את השפתיים , היא מילממלה את השם של ההורים שלה ….
_____________________

הילדה הקטנה בכתה ובכתה .
על ברכה נפרש פצע פתוח .
" אמא ! אמא! בואי יש לי פצע בברך ! " היא צעקה ובכתה .
אך אף אחד לא בא , היא נישארה לבד בוכה וכואבת .

החושך נסגר עליה .
____________________

התעוררתי בבהלה מהחלום הנורא , כנראה שצעקתי כדניאל נבהל גם הוא .
" הכל בסדר ?" הוא שאל מעט לחוץ.
"כן זה היה רק עוד סיוט נורא " אמרתי אליו כדי להרגיע אותו .
הוא עצר את המכונית בצד " קדימה , ספרי לי " הוא אמר אליי בדאגה .
דניאל דואג לי. , " הייתי לבד וקיבלתי מכה ואז קארתי לאמא אך אף אחד לא ענה ,
ואז היה חושך " אמרתי בקול חנוק ורועד ובכיתי הרבה . הוא לא אמר כלום רק חיבק אותי חזק חזק ,
ונשק לי על הלחי . חיבקתי אותו , חזק , כאילו הוא הדבר היחיד בעולם , כאילו אם ארפה ממנו אני אפול . " אליס , אני צריך לספר לך משהו … גם אני …. גם אני איבדתי את הוריי …. אני גר לבד עכשיו …. "