הרבה דיבורים לא היו

יצאתי לעשות ריצה בים, כמו בכל שבוע. ואז, ראיתי אותו שם. עם מישהי אחרת.
הם דיברו ועמדו קרוב אחד לשני- קפאתי במקום כאילו שנתקעתי בקיר. נעצרתי. הרגשתי משותקת. התקרבתי לאט, ותוך כדי אמרתי לעצמי בראש "רק שלא.. רק שהם לא.. בבקשה שהם לא.." ואז… הם בפתאומיות כן. נשמתי נעתקה. הם התנשקו. הרגשתי שהעיניים שלי לא גדולות מספיק כדי להכיל את כמות הדמעות שעמדו לפרוץ מהן. הם נפרדו לשלום והוא החל ללכת לכיוון שלי. הוא ראה אותי. ראה את העיניים הבוכיות שלי. פשוט עמדתי שם, ניתן היה לחשוב שהזמן עוצר מלכת. "הילי…" הוא התחיל- סימנתי לו עם ידי שיתרחק, הנדתי עם ראשי לשלילה, מסרבת להאמין, מסרבת להסתכל עליו לשנייה נוספת.
התחלתי ללכת במהירות לכיוון השני, הבחורה שהייתה איתו מזמן נעלמה משדה הראייה שלי, אך ראיתי אותו הולך בעקבותיי תוך ניסיונות נואשים לעצור בעדי "הילי, בבקשה, חכי רגע!" הוא כמעט התחנן. בשלב זה התחלתי לרוץ, מהר, ללא הפסקה, הכי רחוק שאפשר. אבל הוא מהיר ממני, הוא עם השרירים הטיפשיים שלו. הוא השיג אותי, תפס לי במותניים ועצר אותי. נשארתי עם הגב אליו, תלויה כמו בובה על חוטים בידיו. לעזעזל, כמה טוב מרגיש מגע ידיו על הגוף שלי. הוא ליטף בעדינות את צדדי גופי ולאט לאט הסדיר את נשימתו. הוא סובב אותי אליו. נשארתי מוטלת בידיו, משפילה ראשי, מתייפחת. הוא הרים את ראשי עם ידיו הגבריות בעדינות- "הפתעת אותי הילי, מי ידע שאת יכולה לרוץ מהר כל כך". הגנבתי חיוך קטן. הוא ראה אותו. "למה?" שאלתי אותו. "אני יודעת שלא הגדרנו את מערכת היחסים שלנו אבל כן הרגשתי ש.." "אני גם הרגשתי. אני עדיין מרגיש. התנהגתי כמו טיפש, אין לי תירוץ או סיבה, אני אשם, אני יודע" הוא קטע אותי. התחלתי להרביץ לו עם האגרופים הקטנים שלי בחזה שלו, כאילו שזה באמת יעשה משהו. הרגשתי מושפלת, פגועה, מאוכזבת אבל בעיקר טיפשה. נערה טיפשה שהתאהבה במבוגר ממנה וחשבה שזה ייגמר בצורה שונה.
"בואי נסע לדירה שלי, נדבר על זה, אני אסביר לך הכל, בבקשה.. רק בואי נדבר".
הגענו לדירה שלו. הוא נכנס והלך למזוג לנו מים, ואני התיישבתי על יד דלת הכניסה, נשענתי עליה והנחתי את ראשי על הברכיים שלי. הוא נעמד מולי ושנינו שתקנו. ניסיתי לחשוב מה לשאול, ואם אני באמת רוצה לדעת את התשובה.. בסופו של דבר פלטתי "ארבע השנים האחרונות בכלל נחשבות מבחינתך? אתה זוכר אותן? אתה רוצה לזכור אותן?" "הילי, בטח שאני זוכר אותן.. איך אני יכול לשכוח? אני למעשה ראיתי אותך גדלה.. מתפתחת.. הופכת לנערה המדהימה שאת עכשיו" הוא לחש בטון סקסי למדי. "אז למה?" שאלתי שוב בנואשות, כאילו הפעם התשובה תהיה שונה. התחלתי לבכות, אבל הפעם בכעס. צעקתי עליו, שהוא פגע בי, שאני שונאת אותו, שאני לא רוצה לראות אותו יותר. הסתובבתי במטרה לצאת מהדירה שלו וללכת, הוא בא מאחורי ועצר אותי. עמדנו כעת פנים מול פנים, הרגשתי כל חלק מהגוף שלו צמוד לשלי. הוא הסתכל לי בעיניים ליטף לי את הפנים ולחש "אני רוצה לנשק אותך עכשיו.. וואי כמה שאני רוצה לנשק אותך עכשיו". "אז מה עוצר בעדך?" שאלתי בלחש. הרבה דיבורים כפי שהובטח לי לא היו, אבל זה גם לא ממש הפריע לי.. הוא נישק אותי. ואז החל להוריד את בגדיי מגופי, ואני לא נשארתי פראיירית והפשטתי אותו בחזרה. גופו היה מחוטב וחמים. הוא הרים אותי על ידיו, ונשא אותי למיטתו. תוך כדי חשבתי לעצמי איזה מזל שהחזייה והחוטיני שלי הם מהחדשים שיש לי בארון, והבונוס הגדול ביותר הוא שהם תואמים אחד לשני.. אבל הדבר לא שינה כל כך, כי הם מצאו את מקומם על הרצפה מהר מאוד. נצמדנו אחד לשני, ולרגע מבטינו נפגשו. ידעתי שסקס לא ייפתור כלום. בטח רק יסבך את כל העניין- על אחד כמה וכמה שזאת הפעם הראשונה שלנו יחד במיטה.
חיבקתי אותו חזק. "מה אני אעשה בלעדייך?" שאלתי ונאנחתי.
"לעולם לא תזכי לגלות." הוא השיב.