הרוקחת

העשן התערבל תחת הגג נמלט מהחדר החנוק דרך שני חלונות קטנים ששובצו משני צידי השולחן. "למה את כאן?" שאלה הרוקחת. בחנתי אותה בשתיקה, פניה כמעט שלא נראו מבעד לעשן. היא היתה נמוכה וצעירה משציפיתי "בת כמה את?" פלטתי ונעניתי בהבהוב של מבט קפוא. "למה את כאן?" בלעתי רוק בקול "אני צריכה לאבד את עצמי" מלמלתי. "את כבר אבודה" ענתה בחיוך שיניה הצחורות הבהיקו באפלת החדר " לדעתי את זקוקה למשהו קצת אחר " יד עטוית כפפה הושתה אלי ובה מונח בקבוקון קטנטן מלא בנוזל סגלגל מבעבע "קצת פחות שגרתי" המשיכה וכבר פנתה ללקוח הבא, נער בלונדיני גבוה עם משקפי שמש שחורות שהיו מוזרות מכיוון שהיינו בתוך בניין סגור וחשוך. שעטתי החוצה אוחזת חזק בבקבוקון, רצתי קדימה בלי לראות לאן אני הולכת, רצתי זמן שנראה כמו נצח עד שצלעותיי בערו וראותי צווחו במחאה. קרסתי על השלג הקר מצמידה את פני לברכיי ונושמת נשימות רועדות. הרוקחת היתה המוצא האחרון. היא תמיד היתה המוצא האחרון. רק הנואשים והשבורים מצאו את עצמם בבניין המרוחק שלה, מתחננים לעזרתה שניתנה ללא כסף אך עם מחיר. איש מעולם לא ידע את המחיר שיאלץ לשלם עד שיגיע היום ששליחי הרוקחת ימצאו אותו ויגבו את החוב. הקור צבט את גופי ורעד חלף בי, השתעלתי שקועה במחשבות כשמעיל חמים צנח על כתפי. הרמתי את מבטי אינסטינקטיבית וגיליתי את הנער הבלונדיני מחדרה של הרוקחת. כאן באפלה חשוכת המנורות של קצה העיר העיבו משקפי השמש אפילו יותר על אשליית הנורמליות. הבטתי בו בשאלה והוא התעלם ממני וקרס לצידי " את חושבת שהיא שווה משהו? הרוקחת?" הוא נשם בכבדות. הוא ישב קרוב כל כך שיכולתי לראות את הנמשים הבהירים שכיסו את עורו אפילו בחושך "אני לא יודעת" מלמלתי ." אני אחרי, ואני לא מרגיש … אחרת" המשיך, אחרי. הבטתי בשיקוי שבידי. אני לפני , האם יש טעם לקחת אותו בכלל? " אני מפחדת" לחשתי, מופתעת מעצמי שהודאתי כך בחולשה בפני זר מוחלט. אולי זה עזר שלא ראיתי את עיניו. "זה מפתיע.. לאנשים שמגיעים אל הרוקחת אין מה להפסיד. אין ממה לפחד" הבטתי בו ואז חזרה בבקבוקון " אתה צודק". בלגימה אחת רוקנתי את תכולת הבקבוקון לגרוני. המחשבה שאני תלויה בטיפת נוזל ששתיתי גרמה לי לחוש ריקה וחלולה. השלכתי את הבקבוקון ונעמדתי. הנער נעמד אחרי "בואי נלך" אמר והושיט לי את ידו, כאילו אנחנו חברים וזה הדבר הטבעי ביותר, להפתעתי הושטתי לו את ידי. ידו היתה חמימה ואחיזתו חזקה.
יחד צעדנו אל עבר אורות העיר.

~כעבור 5 שנים~
המשך בקרוב :}