השבויה הקווקזית פרק 18: לא מוצא דבר שינחם

“תתני לו הזדמנות אחות יפה שלי רק הזדמנות.” הוא לחש מלטף אותי ואני נרגעתי לי בחיבוקו המוכר של רז. חשבתי מה יקרה האם אלירן יצליח לבד? אני אתגרש ממנו או ש… אני והוא..? יש סיכוי? אני חושבת לא.

המשך יבוא….

——אנאל——–
התלבשתי לי באברול קרושה שחור שהיה מכופרתרת בצורת גופייה בשורט קצר מאוד. הספתי את שיערי לקוקו גבוה ומחוץ עם צמות קטנות בקצוות התאפרתי איליינר עדין דק ושמתי אודם בצבע ורוד סגלגל כשהפוני הישר שלי מסודר בצורה יפה עד גבות, שמתי עקבים שחורים פלטפורמה שחורה יפה ולקחתי את התיק שלי השחור מעור ויצאתי. יצאתי לכיוון הלובי כולם הביטו בי וזה לא הזיז לי חשבתי על רז רק אבל ידעתי שיש לו מישהי אחרת נשמתי עמוקות והלכתי לי לכיוון המלון של אחי רציתי לראות אותו כל כך התגעגעתי עליו. צעדתי ברחוב שקועה בתוכי עד שהגעתי למלון עליתי לחדרו של אלירן דפקתי כשאני עומדת במסדרון בתקווה שהוא שם.
"רגע," הוא אמר בעברית שמעתי את צעקתו הקלה ואז הדלת נפתחה ראיתי את אחי עומד ומביט בי בחיוך קל.
"שלום אח יקר," אמרתי בחיוך הוא הביט בי לשנייה וחייך וחיבק אותי.
"שלום חיים שלי," הוא אמר בחיוך כל כך יפה שלו כל כך התגעגעתי לחיוך הזה. "בואי היכנסי," הוא לקח אותי בידי ועלינו למעלה לחדר בהיר בלבן מואר באור השמש למעלה.
"התגעגעתי…" הוא אמר בקול רך ראיתי את החמלה בעיניו היפות הירוקות זית וראיתי חיוך שובב על שפתיו.
"מה? מה קרה? למה את כל כך נראה לי משוחרר היום?" שאלתי בחיוך כל כך קיוויתי שהמפגרת הזו אנה לא אחראית לחיוך הזה.
"הכל מתחיל להיות יותר ויותר טוב אחותי," הוא אמר בחיוך שובב מסתיר סוד.
"נו כבר! תן לי פרטים מיד!" אמרתי לו בחיוך קופצת בחיבוק מוחץ כמו שהיינו בילדות עושים כשמישהו מאיתנו לא סיפר משהו, אלירן ואני תמיד היינו מספרים הכל אחד לשני הוא הוא השתחרר בקלות ממני ושם את ראשי על ברכיו ושכבתי על הספה כשראשי על ברכיו.
"טוב מספר לך, את לא תאמיני למה שקרה אתמול." הוא אמר על פניו מבט רציני הבטתי בו במתח מחכה שימשיך.
"מה קרה אלי?" שאלתי לא יכולה כולי הייתי במתח דאגתי לו כל כך פחדתי שהוא יחזור למפגרת הזו בגלל התקופה הקשה שיש לו עם לינה.
"אתמול אני ולינה קצת היינו במצב של ריב בוקר את יודעת, איבדתי קצת פרופורציות איתה איימתי אליה ואז היא אמרה שהיא שונאת אותי, אני הייתי קצת במצב גרוע אתמול הייתי מוטרד חששתי שלינה שונאת אותי. בסוף היא יצאה מהמקלחת יפה—" הוא אמר בקול רציני עצרתי אותו.
"בלי פרטים מיותרים עד כמה שהיא יפה וכאלה תמשיך כבר!" אמרתי צוחקת קצת.
"טוב היא יצאה יפיפייה אני לא יכול לדלג על זה היא יותר מדי מושלמת," הוא אמר בחיוך שובב שלו.
"טוב נו תמשיך!" אמרתי דוחקת בו להמשיך כל כך הייתי סקרנית לדעת מה עובר עליו.
"אמרתי לה שאני במרפסת בשביל שנוכל לקיים את המסורת שלנו—" הוא המשיך ושוב קטעתי אותו באמצע.
"רגע איזו מסורת?" שאלתי אותו מנסה להבין.
"נשיקת בוקר, אפשר להמשיך כבר אנאל?" הוא שאל אותי צוחק.
"כן תמשיך," אמרתי בחיוך.
"הייתי קצת בדיכאון מהמילים שלה אחרי שהיא יצאה ראיתי אותה שוב יפיפייה פראית כמו תמיד היה לה הסגנון הזה שלה רוקיסטי היא התקרבה אליי היא היתה קצת קרירה. לפני כמה ימים נתתי לה את הטבעת הדמעות שסיפרתי לך אליה בטלפון זוכרת?" הוא שאל אותי איך יכולתי לשכוח דבר כזה כשהוא מצא אותה הוא סיפר לי אליה בטלפון הוא חשב שאני בישראל נמצאת הוא סיפר לי שהוא רוצה לתת אותה ללינה.
"כן, אני זוכרת כמובן חשבתי אז שאתם בסדר." אמרתי בחיוך קל לא רציתי להרוס לו את החיוך.
"אז טוב היא לבשה אותה היא תאמה לעיניה היפות הבטתי בה ואז שאלתי אותה עם היא מוכנה לקיים את מוסרת שלנו היא ענתה בקול כזה עצבני 'יש לי ברירה' היא ניסתה לסיים עם זה מהר היא נישקה אותי ברכות, כל כך רציתי לנשק את שפתיה אבל שמרתי שאני לא יעבור את גבול. היא שאלה עם היא יכולה ללכת שחררתי אותה מהר לפני שהתחרט והנשק אותה,עמדתי במרפסת וחשבתי על איך שאני מת לנשק אותה ולחבק אותה כל כך חזק להיות איתה אבל ידעתי שזה לא יקרה בזמן הקרוב ויכול להיות שאולי אצטרך לשחרר את האהובה שלי." הוא אמר בחיוך עצוב קצת את המילים ששמר בליבו הכרתי את אלירן ראיתי בעיניו עצבות.
"אז עליתי והצעתי לה לטייל איתי בהתחלה היא סירבה לי ואז שכנעתי אותה טיילנו לנו כל היום בטיילת היא היתה כל כך יפה מושלמת חמודה טובה פחות עצבנית רגועה. אז… בערב את לא תאמיני את מי פגשתי?" הוא אמר מביט בי ראיתי על פניו הבעה רצינית.
"את מי פגשת?" שאלתי אותו מתפללת שזו לא אנה מתפללת שהמצב בין לינה ואלירן לא התדרדר לגרוע יותר.
"את אנה, היא עמדה מולי בחוצפה הבחורה הזו ורצתה שאחזור אליה כשלידי לינה." הוא אמר בזעם וקולו היה קריר.
"איך? איך לינה הגיבה אליה?" שאלתי אותו פחדתי שהיא פשוט הלכה והשאירה אותו באותו ערב פחדתי ללינה לא אכפת מאלירן.
"היא היתה לביאה אפשר להגיד היא סיפרה דברים מזעזעים אליי ניסתה להפחיד את אנה אכלה את הסיפור של לינה ועזבה." הוא אמר מספר לי על שפתיו חיוך קצת ממזרי. "כששאלתי אותה למה עשתה זאת היא אמרה בשביל שאני לא ישגע אותה עם האקסיות המטורפות שלי ניסיתי להוציא ממנה עוד. היא אמר לי חד משמעית 'אל תשלה את עצמך אלירן אני עשיתי זאת כדי שאחותך ואמא שלך לא ישגעו אותי אחר כך.'" צחקקתי כשהוא ציטט את דבריה בטח לינוש מה שתגידי את מתה עליו רואים עלייך כבר פוחדת שהוא יילקח לך. אנה בכל זאת הצליחה לסדר פה משהו ביניהם בין לינה ואלירן. "אז היא עזבה אותי לבד והלכה להסתובב לה הסתובבתי חיפשתי אותה, אז שמעתי שיש פסטיבל ראיתי מישהו מתחיל איתה הוא התקרב אליה והיא התעלמה ממנו לא יכולתי להסתכל נתתי לו בוקס ראיתי שהיא הכירה פה חברים אחד מהם משחק איתנו בסרט והשנייה ידידה שלו. היא כעסה שהתערבתי לה עניתי לה בקול חד שנפתור זאת אחר כך אז הגיעה החברה הזו שלה היא שאלה אותי מה לי ולינה, לינה לא רצתה לספר לה אבל עשיתי מה שאני רציתי וסיפרתי שאני והיא נשואים וחייכתי אל לינה חיבקתי אותה כל כך חזק הריח שלה הכל בה שיגע אותי. אז היא ניסתה להגיד לצערה עצרתי אותה שיחקנו אותה זוג מאושר כאשר הם הלכו רבנו ואז התחילה מוזיקה היא רצתה ללכת הכרחתי אותה לרקוד איתי הבטתי בה מהופנט לא יכול יותר נלחמתי לא לנשק אותה. אבל לא יכולתי באמצע הריקוד פשוט נישקתי אותה היא ניסתה להתנגד ואז ויתרה נישקתי אותה חזק לא רציתי להפסיק זו היתה הפעם הראשונה שהיא ויתרה." הוא אמר ראיתי את החום בעיניו דאגתי לו גם אני חולמת על נשיקה כזו עם רז אבל זה לעולם לא יקרה, אז למה היא מתנגדת לו? לאהבה שלו הכי גדולה אליה? שאלתי את עצמי נאבדת בתוך עצמי.
"אז היא הופיעה שוב אנה עם החברה שלה הזו נויה." הוא אמר ואני קפאתי מביטה בו.
"מה קרה? מה הן עשו?" שאלתי אותו לחוצה הן שתי כלבות.
"אנה אמרה שלא תוותר אליי ולא האמינה לשטות הזו והן התחילו לרדת על לינה אני כמובן כעסתי מאוד לינה עזבה עצבנית אבל ניסתה לשמור על הכבוד שלה והלכה הלכתי אחריה משאיר את מפגרות האלה. הבנתי שהיא איבדה את הבטיחון העצמי שלה ראיתי בעיניה זאת אתמול בלילה וגם היום היא היתה חסרת ביטחון קצת אבל היא ניסתה להסתיר זאת ממני." הוא המשיך לספר לי הייתי מופתעת לינה איבדה ביטחון עצמי בעצמה? היא מאוהבת בו? היא מתחילה להרגיש משהו כלפי אלירן. הוא התקדם אלירן הצליח לשבור עוד קצת ממנה ולהוציא ממנה משהו.
"זה טוב ככה היא תלמד לעריך את מה שיש לה אלירן." אמרתי בחיוך קמה חיבקתי אותו.
"את צודקת הפעם היא תלמד לעריך אותי." הוא אמר בקול רציני.

———רז———–
לינה חיבקה אותי נהיניתי להיות איתה היא הרגיעה בי הכל את הכאבים שהיו בגופי צחקנו הרבה דיברנו על הרבה נושאים כמו פעם. ליטפתי אותה ברכות פחדתי אליה היא סיפרה לי הכל על מה שהיא הרגישה בתוכה עובר אליה, לא קל לה עם אלירן היא עדיין כועסת עליו על מה שעשה לה. היא סיפרה על הסרט שבו תשחק עם עוד שחקן אחד שהכירה הוא מוצא חן בעיניה כעסתי על כך אבל ידעתי שהיא תעשה דווקא ותצא איתו לכן שתקתי מקשיב לה.
"רזי, אני לא רוצה לחזור עליו אני רוצה לחזור הביתה אל אמא אל אבא אליך כמו פעם." היא אמרה בקול שבור ראיתי בעיניה עצבות חיבקתי אותה חזק כאב לי לשמוע כאב לי אליה. אהבתי אותה היא האוצר הכי יקר לי שמרתי אליה כל השנים האלה ועכשיו זה מרגיש כאילו אין לה ביטחון בעצמה כמו פעם היא כאילו.. שבורה ואין לה אם מי לדבר מלבדי החברות שלה בארץ והיא זקוקה להן היא זקוקה לי מאוד יותר מתמיד שהגן אליה ואתמוך בה. ליטפתי את שיערה הרך לא יכולתי לראות אותה ככה הרגשתי בדמעה על פני אני דואג לה גם אחרי שניסתה להשים קץ על חייה. כי היא מרגישה בודדה ללא שום דבר מוכר הכל זר לה גם אלירן לצערי ואני היחיד שכאן מוכר לה כי אני אח שלה היחיד שהיא בטחה בו.
"אני מצטער לינה.." לחשתי לה כאב לי אליה. "אני מצטער את לא יכולה לחזור הביתה את נשואה לאלירן, אבל אני יכול לשמור עלייך להיות לידך אני כאן אני לעולם לא אעזוב אותך אחות קטנה שלי." אמרתי לה כאב לי אליה הרגשתי גוש בגרון כשראיתי את דמעותיה נשברתי כאב לי אליה היא היתה חסרת ביטחון לא לינה החזקה של פעם. חיבקתי אותה עוד יותר לא יכולתי כשהיא שבורה לה ככה ועצובה שמעתי את היבבות השקטות שלה היא בכתה כמו ילדה קטנה אף פעם היא לא בכתה כך. אפילו כשנפלה היא לא בכתה כך או כעסה עכשיו כאב לי מאוד אליה היא היתה שבורה כל כך.
"לינצ'קה לינוש מתוקה שלי אל תבכי בבקשה כואב לי הלב לראות אותך ככה." אמרתי מנסה להרגיע אותה. "הכל יהיה בסדר את לא לבד אני כאן ואלירן גם פה תמיד בשבילך לינה." אמרתי ממשיך לנסות להרגיע אותה היא חיבקה אותי חזק בשקט.
"אני בסדר אני לא בוכה זה רק משהו נכנס לי לעין," היא לחשה מחניקה יבבות כאב מנסה להסתיר את הדמעות כשראשה על חזהי ידעתי שכואב לה היא שמרה את הכל בלב הרבה זמן וקשה לה.
"לינה–" התחלתי להגיד.
"אני בסדר," היא קטעה אותי אומרת קולה שבור היא פשוט חיבקה אותי ובכתה בשקט ללא קול ידעתי שהיא מסתירה אותם כאב לי שהיא משקרת לי ושומרת בלב את הדמעות שלה.
חיבקתי אותה חזק ליטפתי את שיערה הכהה היפה.
"אני מצטער לינה רק אל תשמרי את הכל בלב תגידי לי מה עובר עלייך אחות יקרה שלי מה קורה לך בלב?" שאלתי אותה בקול שבור לא יכולתי אכלתי את עצמי על כך שכואב לה.
"אני לא רוצה להיות איתו, אני רוצה להיות ילדה רגילה עם תוכניות שהיו לי להיות עם חברים לעשות שטויות כמו פעם." היא אמרה בקול שבור מנסה להסתיר את הבכי שוב. "אני לא יכולה להיות איתו אנחנו לא באותו ראש הוא צריך מישהי די בוגרת ואני לא יכולה להעמיד פנים אני לא אוהבת אותו. אני לא רוצה להתמודד עם המשפחה שלו אמא שלו ואחותו שתמיד דורשות ודורשות שבוע אצליהם עברתי את הגיהינום של חיי בבקשה תקח אותי ממנו אני מתחננת רז!" היא אמרה בקול שבור בוכה שוב חזק יותר חיבקתי עטפתי אותה בחוזקה ליטפתי את פניה שהיו חיוורות כואבות. "אני לא שייכת לשם אני זרה שם אני לא מסוגלת להיות איתו הוא תמיד מצפה ממני למשהו אני רוצה לחזור הביתה לבית שלנו להיות עם אמא ואבא ואיתך ללמוד להשכיל לגדול בקצב שלי." היא המשיכה להגיד מביטה בי עצובה.
"לינה סליחה…" אמרתי לה שוב אני לא יכול להתערב עכשיו בנישואין שלה אני לא יכול גם אם התערב אבא לא יסכים לגירושין והכי גרוע הוא לא ייקבל אותה חזרה הביתה. היא תישאר בחוץ כי לאבא יש דעות קדומות האלה.
"אני מתחננת אני מוכנה לעמוד על הברכיים רז!" היא אמרה בוכה כמו ילדה קטנה היא נעמדה רוצה לעשות זאת עצרתי אותה.
"אני לא יכול אני מצטער לינה," אמרתי לה בלחש היא בכתה כל כך כאב לי לראות את הדמעות האלה היא קמה התרחקה ממני.
"כנראה בכל זאת נשארתי לבד." היא אמרה בקול שבור עיניה מוצפות בדמעות היא יצאה מהחדר משאירה אותי לבד. הרגשתי צמרמורת עוברת בגופי כשהמילים שלה מהדהדים במוחי שוב ושוב לא יכולתי להחזיק את עצמי אני לא רוצה לאבד את האחות היחידה שיש לי אני לא רוצה! הדמעות שלי זלגו להן כיסיתי את פני לא ידעתי מה לעשות בשבילה לא ידעתי איך לגרום טוב וזה שבר אותי.

——לינה——-
אני רוצה למות אלוהים שלי למה זה מגיעה לי אני רוצה למות אני לא רוצה לחיות ככה, איבדתי הכל אח שלי אמא שלי ואבא שלי. למה? למה אתה מעניש אותי ככה? אני רק רוצה לחיות חיים שהיו לי קודם. אבל הם לא רוצים שאחזור וזה כואב הלכתי ברחוב ישבתי לי רחוק מאנשים רחוק מכולם בכיתי לבד בשקט כי לא היה לי מקום איפה שאוכל לשבר בו ישבתי רחוק בין עצים גבוהים כיסיתי את פניי. אני לא יכולה כואב לי אלירן לא בשבילי הן צדקו אני רוצה לחיות בשקט עם המשפחה שלי שעכשיו עזבה אותי לבד. רע לי לא כי הוא מתעלל בי קשה לי איתו אני לא אוהבת אותו קשה לי עם המשפחה שלו עם אמא שלו אחותו אפילו אביו. בבקשה אלוהים אני רוצה לברוח תן לי מכסה מפניהם אני לא רוצה לחיות תן לי למות! לא יכולתי בכיתי כל כך הרבה זמן היה חשוך הרגשתי גרוע כל כך. קמתי ראיתי חמישים שיחות לא נענו עשרים מאלירן ושלושים מרז לא היה לי אכפת ניגבתי את הדמעות והלכתי בחושך בפארק ראיתי שני שיכורים עברו להם ניסיתי לא להתבלט.
"היי יפה שנבלה?" שאל אחד מהם מתקרב אליי התעלמתי ממנו והמשכתי ללכת.
"היי אני מדבר עלייך!" הוא תפס בכוח בידי חברו צחק.
"עזוב אותי או שתצטער על היום שבו נולדת בו." אמרתי בקול חד ומאיים.
"שמעת אותה בוא נלמד את הקטנטונת לדבר." אמר החבר שלו הוא הצמיד אותי בכוח לעץ ניסיתי להיאבק בהם.
"אתם מתים!" צעקתי ניסיתי להילחם בהם הם היו חזקים נכנעתי עייפה להילחם מה הטעם גם ככה לחיי אין משמעות לאלה שיקרים לליבי עצמתי את עיניי נכנעת.

המשך יבוא….