השבויה הקווקזית פרק 19: שקט מחריש את האוזניים

“היי אני מדבר עלייך!” הוא תפס בכוח בידי חברו צחק.
“עזוב אותי או שתצטער על היום שבו נולדת בו.” אמרתי בקול חד ומאיים.
“שמעת אותה בוא נלמד את הקטנטונת לדבר.” אמר החבר שלו הוא הצמיד אותי בכוח לעץ ניסיתי להיאבק בהם.
“אתם מתים!” צעקתי ניסיתי להילחם בהם הם היו חזקים נכנעתי עייפה להילחם מה הטעם גם ככה לחיי אין משמעות לאלה שיקרים לליבי עצמתי את עיניי נכנעת.

המשך יבוא….

——–לינה——–
נכנעתי להכל לא היה טעם לא הרגשתי כלום כמעט נתתי לעצמי להישרף בתוכי אבל אז שמעתי רעשים מבעד לשממה שעקיפה אותי שמעתי אגרוף ואנקות כאב סביבי הרגשתי שאני נופלת לתהום עמוקה. הכל סביבי שחור אז הרגשתי ידיים באפלה הזו תופסות אותי ידיים חמות חזקות כל כך הרגשתי בטוחה בהן.
"לינה.." קול גברי כאוב וזועם מאוד קרא בשמי ניסיתי לפקוח התאמצתי פקחתי את עיני ראיתי דמות עיניה ירוקות זית מביטות בי עיניים כואבות וזועמות כל כך זיהיתי את הדמות שמולי.
"אלירן.." לחשתי והרגשתי את עיני נעצמות שוב כשאני בין ידיו הרגשתי את רגליי כבר נרדמות להן.
"לינה מה את עושה איתי.." שמעתי אותו מלמל לפני שאיבדתי את ההכרה שלי סופית.

———אלירן———
הרמתי אותה לזרועותיי עיניה היפות היו עצמות היא קראה בשמי כשפקחה את עיניה לרגע חלש. כעסתי אליה מאוד שהיא סיננה אותי ונעלמה לי לכל היום רז הזהיר אותי שהיא עזבה אותו לפני כמה שעות. כשחיפשתי אותה ראיתי את בני זונות האלה נוגעים בה והיא כאילו לא היתה שם עוד שנייה הרגתי אותם שם היא הדבר הכי יקיר לליבי לא יכולתי לתת לאף אחד לפגוע בילדה היפה שלי. צעדתי איתה בחושך מביט בה כשהיא בידי היא היתה יפיפייה הילדה הכי מושלמת שראיתי הלכתי איתה דרך הפארק הגענו אחרי חצי שעה הליכה איתה למלון. השכבתי אותה במיטה הורדתי ממנה את הנעליים שלה, התקרבתי אל פניה נישקתי את מצחה ליטפתי את פניה הרכות היפות האלה. כעסתי אליה מאוד הייתי חמום מאוד התרחקתי ממנה יצאתי למרפסת הבטתי בשמיים הכהים ובאלפי הכוכבים בשמיים הים נראה רגוע ואני בתוכי הייתי נסער מכך שכמעט האישה שלי האישה של חיי כמעט נפגעה. מה עובר עלייך לינה מה קורה בתוך ליבך זה מה שרק עליו אני חושב. נאנחתי וחייגתי לרז.
"הלו אחי מה קורה? לינה בסדר?" הוא שאל בקול מודאג.
"היא בסדר אחי, מצאתי אותה בפארק." אמרתי לו בקול שקט.
"מה איתה?" הוא שאל אותי לחוץ.
"ישנה, מה קרה לה כשדיברתם היא לא אחת שסתם מתעצבנת ומסננת את כל העולם." אמרתי לו למדתי להכיר אותה היא אפילו לא באה לצילום של היום אני בטוח שזה לא סתם ריב. שמעתי שתיקה מהצד של רז. "תגיד לי רז אני רוצה לדעת מה קורה איתה?!" אמרתי בקול מעט תוקפני.
"אלירן עזוב את זה, זה ביני לבין אחותי." הוא אמר בקול חד משמעי.
"איך אתה רוצה שאשמור אליה עם היא שותקת ואתה שותק?!" שאלתי בקול תוקפני מאוד. "זה קשור אליי? לנישואין שלנו? תגיד כבר אין טעם להסתיר אני גם ככה מודע לזה!" אמרתי עצבני ידעתי שלינה לעולם לא רצתה בנישואין שלנו.
"נדבר מחר שתירגע." הוא אמר עצבני מאוד וניתק לי נאנחתי הלכתי להתקלח החלפתי את בגדי ונשכבתי לידה הבטתי בה היא ישנה פניה היפות נראו עצובות ולא נראו רגועות ממש. חיבקתי אותה מסובב אותה אליי ליטפתי את פניה היפות את עצמות לחייה שפתיה הרכות.
"אני אוהב אותך לא משנה מה יקרה לא משנה מה עובר עלייך אני כאן איתך אני כאן בשבילך לינה שלי." לחשתי לה מחבק אותה היא נצמדה אליי מתוך שינה וחיבקה אותי ברכות שלה כשראשה צמוד אל חזהי עצמתי את עיניי ישן עם הנסיכה הקטנה שלי.

——-רז——–
לעזאזל עם הכל אני לא יכול יותר לשכב אני רוצה ללכת אליה אל לינה ולדבר איתה לגרום לה להבין שהיא טועה, מסכן אלירן איך יש לו סבלנות אליה הוא יודע את היחס שלה עליו אבל הוא לא יודע עד כמה זה קשה לה לקבל את זה שהיא נשואה לו עכשיו. ישבתי חמום שמעתי דפיקה בדלת חדרי בזמן שאני יושב וחושב על הלילה הקודם שהיה בשבילי גיהינום כשאני לא יכול לקום ולחפש את אחותי הקטנה.
"כן," אמרתי בשביל שמי שזה לא יהיה ייכנס.
"היי בוקר טוב," שמעתי קול עדין אומר לי בעברית הרמתי את מבטי ראיתי את אחותו הקטנה של אלירן עומדת בכניסה היא נראתה עדינה היא לבשה חצאית מיני ג'ינס משופשפת וחולצת בטן לבנה עם מחשוף קל שיערה היה אסוף בקוקו גבוה ונעלי עקב. היא היתה יפה אבל עדיין ילדה מפונקת לדעתי.
"היי, תכנסי." אמרתי בחיוך קטן.
"אני באתי לדבר איתך על אחותך." היא אמרה ישירות עיניה יפות ירוקות היא היתה בובתית היא התיישבה על ידי עיניה נראו רציניות.
"תשמעי אם באת להתלונן על אחותי גם לה יש מה להגיד לכם." אמרתי בקול רציני לא משנה עם היא צודקת או לא אף אחד לא יפגע בלינה.
"יש לי מה להגיד לך אחותך פוגעת באח שלי," היא אמרה בקול בטוח שלה.
"אחיך ידע במה הוא בחר אנאל," אמרתי לה בקול אדיש. "תפסיקו את ואמא שלך ללחוץ אליה אל תשכחי שהיא בדיוק כמוך בת שבע עשרה וקשה לה לקבל את העובדה שהיא נשואה." אמרתי לה בקול רציני ומעט תוקפני. "אני מציע לך לא להתערב אלירן יסתדר איתה לבד הוא לא צריך שיתערבו לו ויהרסו לו את הנשואין האלה עד הסוף." אמרתי לה בקול קר היא הביטה בי מופתעת.
"אני ואמא שלי?" היא שאלה בשוק.
"אני יודע למה את פה ולמה התעקשת לבוא איתי לכאן אמא שלך שלחה אותך אני מציע לך לעזוב את לינה בשקט ואת אלירן אל תתערבי בנישואין שלהם." אמרתי לה בקול חד היא הביטה בי מופתעת היא חושבת שהיא חכמה פה שאני לא יודע מה היא עושה. עלק יופי אם אני לא מתערב להם ביחסים כך גם היא לא תתערב.
"רז לינה כל מה שעשתה עד היום היא הכאיבה לאח שלי ואני לא הסכים לזאת!" היא אמרה בקול תוקפני.
"אותו דבר אני הגיד לך אני לא הסכים לך לפגוע באחותי הצעירה אם את חושבת שהיא חסרת הגנה את טועה אני תמיד לידה את לא תתערבי להם אלירן ברוך ה' לא קטן הוא בן תשע עשרה והיו לו בנות ולינה לעומתו חסרת ניסיון." אמרתי לה בקול קר היא עצבנה אותי אכושרמוטה אף אחד לא ידבר ככה על אחותי ולא יעז לפגוע בה גם אלירן. "תעזבי אותם בשקט ותעסקי בעניינים שלך ילדה." אמרתי לה בקול מאיים היא יצאה עצבנית מהחדר.

——-לינה——-
הרגשתי עייפות ושגופי קפוא לו האם זה הוא המוות הרגשתי פוך גדול מכסה אותי לא העזתי לפקוח את עיניי האם זה היה חלום שאלירן הציל אותי? לא פקחתי את עיניי התכסיתי עוד יותר תחת הפוך וניסיתי לחשוב על מה שאני אעשה להם אם הם נגעו בי. פקחתי את עיניי בזהירות המיטה היתה ריקה הורדתי בזהירות את הפוך ראיתי שאני בחדר שלנו במלון זה לא היה חלום הוא הציל אותי. הבטתי סביבי אלירן לא היה בחדר או במיטה קמתי הייתי עדיין לבושה בשמלה מאתמול על גופי, כיסיתי את פניי חושבת על כל היום החרא של אתמול הרגשתי גרוע מדוכאת עדיין מכל מה שקורה הבטתי בטבעת הנישואין ובטבעת האזמרגד שעל ידי אני נזכרתי ביום ההוא שאלירן נתן לי אותה. ***ראיתי אותו עומד בפתח ונכנס בידו קופסא קטנה ועדינה היא היתה מעץ הוא ניגש אליי תפס בידי ושם על אצבע שלי טבעת ירוקה עם אבן אזמרגד עם גוון זהוב מוזר הבטבעת נראתה יקרה.
“אני לא רוצה את זה תוריד אותה אתה לא תקנה אותי בכסף שלך.” אמרתי הכל נרגז הוא התקרב אליי וחיבק אותי.
“אני לא קניתי אותה הכנתי אותה בשבילך לא מאמינה בואי ותראי בעצמך.” הוא אמר שומר על קול רגוע וחיוך על שפתיו עם להודות יש לו חיוך מושלם ומעצבן.
“בכל זאת קח את זה,” אמרתי רוצה להוריד הוא עצר אותי.
“זה לא נאה להגיד לגבר שעבד כל כך קשה לא לפחות את זה תכבדי.” הוא אמר לי בקול רציני ראיתי שהוא נעלב.
“כרצונך,” אמרתי. “תראה לי איך אתה עובד,” הוספתי שלא יעלב עוד ויוציא אליי עצבים.
“בסדר,” הוא משך בידי הלכתי לחדר שלו הקירות בחדר היו בצע כחול ופוסטרים צבאיים בגדים מסודר יחסית לגבר הוא לקח אותי לשולחן העבודה שלו וראיתי את העבודות שהוא עדיין לא גמר.
“אתה יודע שזו עבודה שצורכת סבלנות מאיפה יש לך כל כך ארבה סבלנות לזה?” שאלתי אותו הוא צחקק.
“סבא שלי זכרונו לברכה לימד אותי בגיל ארבע עשרה באמצעות התחביב הזה שלי יש לי כל כך ארבה סבלנות זו עבודה עדינה את יודעת הכל צריך להיות מושלם.” הוא אמר לי. “כמו שהאדם עדין כך גם העבודה הזו עדינה.” הוא אמר לי בחיוך.
“מה התחביבים שלך מה גורם לך לעביר את הזמן?” הוא שאל אותי.
“ציור קריאה מוזיקה כמו של כל אחד.” אמרתי באדישות.
“מה את אוהבת לקרוא?” הוא שאל אותי.
“פנטזיה אימה אהבה ערפדים במיוחד,” אמרתי לו.
“ערפדים?” שאל משועשע.
“כן, ואני לא סובלת אנשי זאב זה ברור רק ערפדים ומלאכים יותר מלאכי המוות.” אמרתי לו בקול מעט רציני.
“טוב אני חולה על אנשי זאב עם להודות באמת.” הוא אמר בחיוך.
“ערפדים הם חתיכים יפים עור חרסינה עיניים מהפנטות קול מה עוד בחורה יכולה לבקש.” אמרתי לו חושבת על ערפד האחרון שקראתי עליו.
“את יודעת אני מתחיל לקנאות אמרת הרגע שערפדים יותר חתיכים? כנראה זו הסיבה שאת לא רוצה להתחתן איתי.” הוא אמר בהתגרות ראיתי על פניו קנאה.
“בטוח כי הם לא חוטפים בחורות ככה סתם הם ג’נטלמנים.” אמרתי לו בהתגרות הוא התחיל זו הבעיה שלו.
“רגע את אומרת שאני לא ג’נטלמן?” הוא שאל אותי מעט נרגז.
“הבנת אותי נכון חטפת אותי כמו משוגע ולא שאלת עם אני רוצה בזה.” אמרתי בקול יותר מתגרה ונרגז הוא תפס במותניי והשכיב אותי על מיטה שלו.
“תפסיקי עם זה את משגעת אותי אל תגרמי לי לעשות משהו שאצטער עליו.” הוא לחש לי בקול מפתה. ניסיתי להתנגד לו כשפניו כמה סמטים מול פניי החזקתי בפניו עוצרת אותו.
“אז תפסיק להחזיק אותי כאן ולא תרגיש כך חסר שליטה ואל תעז לגעת בי עכשיו קום.” אמרתי בקול קר ופראי הוא התקרב עוד יותר.
“לינה תורידי את הידיים את רק מגרה אותי ליותר.” קולו היה מעט תוקפני הורדתי עם הוא יעז לגעת בי הוא יטעם את טעמי הגיהינום הוא קם ממני כשאני עדיין על מיטה שלו קמתי ישר והתיישרתי.
“אתה רואה צדקתי,” אמרתי לו יוצאת מהחדר שינה שלו מותירה אותו לבד.***
"אני רואה שהתעוררת," שמעתי את קולו של אלירן התנערתי מהזיכרונות הרמתי את מבטי עליו הוא הביט בי בעיניו זעם וכעס. קמתי מהמיטה הלכתי לכיוון הארון בוחרת בגדים.
"כן, התעוררתי." אמרתי בקול אדיש מאוד.
"לאן נעלמת אתמול לינה? למה הברזת מהצילומים וסיננת אותי?" הוא שאל בקול כועס.
"כאילו שבעבר עניתי לך על זה." גיחכתי. "או שעניתי שהתקשרת אני תמיד מסננת אותך שכחת." אמרתי בודקת בגדים הוא תפס אותי בכוח והצמיד אותי לדלת הארון.
"תעני לי איפה היית? ולמה סיננת אותי?" הוא שאל זעום מאוד.
"אני לא חייבת לך דין וחשבון שתחרר אלירן." אמרתי לו בקול קר מביטה בעיניו.
"את שכחת מי את? את אישה שלי את נשואה לי את חייבת לענות לי ואת תעני לי עכשיו!" הוא אמר בזעם עצבני טילים הוא הצמיד אותי חזק יותר לזכוכית זה כאב לי אבל חייכתי חיוך קר עליו.
"אני מתגרשת ממך אלירן פרץ ועכשיו שתחרר ממני." אמרתי בקול קר וזועם הוא תפס בפני בחוזקה כמעט שובר לי את עצמות לחיי.
"לינה! את חייבת לי ועוד איך שמעת!" הוא צעק עליי עצבני.
(***מומלץ לשמוע ברקע מי שרוצה***)

"אני לא חייבת לך כלום! אני שונאת אותך!" צעקתי עליו חזרה הבטתי בעיניו בזעם הוא היה מלא בזעם והוא סטר לי בפנים בחוזקה הוא עשה מה שלא ציפיתי לו חשבתי שהוא העיף לי את גולגולת מהמקום כאב לי כל כך הייתי בהלם בטתי בו בהלם.
"לינה…" הוא התחיל לומר בהלם מעצמו.
"לך תזדיין!" צעקתי לקחתי את התיק והטלפון שלי ויצאתי מהחדר רצתי עם כפכפים לא משנה לאן רק רחוק יותר ממנו מהמפלצת הזו. לא היה לי לאן ללכת למי לפנות הרגשתי שבורה רצתי לאיזשהו פארק ישבתי איפה שאין כלל אנשים ופשוט בכיתי הוצאתי את הנשמה שלי שבורה. נגעתי בלחי שלי ששרפה מכאב חיבקתי את עצמי מנסה לנחם את עצמי הרגשתי שבורה יותר מכל החיים שהפנו לי את גבם אליי. ישבתי לי לבד בוכה בשקט מחניקה את יבבות הכאב שלי.

——-אלירן——–
היא יצאה מהחדר הייתי עצבני ושבור מאוד מה עשיתי לעזאזל פגעתי בה. התעצבנתי מפיל דברים התיישבתי על הרצפה כשדמעות מכסות את עיניי. התאכזבתי מעצמי התאכזבתי ממנה אני עייף להילחם בה היא לא רוצה אותי היא לא מבינה איך ליבי בוער בגחלי האהבה ליבי נשרף אני לא מאמין שפגעתי באוצר הכי יקר לי. ישבתי מתוסכל שבור מכל מה שקורה בנינו מאיך שאנחנו לא מסוגלים להיות ביחד כי היא לא נותנת לי הזדמנות. והכי עצבן שאני לא ידעתי מה עובר אליה מה עובר לה נערה שלי בלב. ישבתי שעות מאוכזב מעצמי שפגעתי בה ישבתי השעה היתה אחד בלילה והיא עדיין לא חזרה ישבתי שבור מתוסכל חושב על פניה על המבט שהיה לה ועל איך שפגעתי בה.

——-לינה——–
ישבתי בחוץ לבד באותו פארק רחוק מכולם בחושך כך שלא ראו אותי כמעט הייתי תחת עץ עייפה ישבתי מביטה בכוכבים שבשמיים לא רציתי לחזור לא היה לי למי לפנות רז יפנה לי את גבו כולם ההורים החברים בארץ הם היחידים שהצילו אותי מהכל. הבנתי אחרי שעות בחוץ שאני חייבת לעזוב אותו כמה שיותר מהר ולהתגרש ממנו הוא רק פוגע בי אני חייבת להציל את עצמי אחרת אני אמות בתוך היגון הזה אני אטבע בכאב הזה בגיהינום הזה. ישבתי לי לבד שמעתי שיכורים עוברים אני הייתי לבד בשקט כשהדמעות שלי הפכו לים גדול של כאב ואוקיינוס גדול סוער נחשולים גדולים. לא ידעתי מה יקרה אבל ידעתי שאני חייבת לברוח ממנו.

המשך יבוא…..