השבויה הקווקזית פרק 8: מייאמי בכיף ובבאסה :) :(

——-לינה——–
התעוררתי מגלה ידיים מחבקות אותי בחוזקה ניסיתי להתרחק ולא יכולתי לעזאזל ראיתי מאחורי את האידיוט. "אתה מוכן לסלק את הידיים שלך ממני?" צעקתי עליו עצבנית.
"את מוכנה לסתום שברת לי את האוזן על הבוקר," הוא אמר מחבק אותי ומרים אותי מעליו בחיבוק. "ככה את מתנהגת לינה?" הוא אמר בחיוך מתקרב אל שפתיי.
"אל תעז!" אמרתי לו בכעס נופלת על הרצפה כוסאמק כוסאמק כוסאמק והוא צחקק לו הבן זונה.
"שונאת אותך אידיוט!" הוא המשיך לצחוק לעצמו הלכתי לארון הוצאתי משם חולצת בטן קצרה וחצאית וקרם הגנה ותיק האיפור שלי ועוד קרמים ונכנסתי למקלחת תופסת אותה. הוא נשאר לו במיטה הלכתי להתקלח שיערי חלק ועדין כרגיל בלי מחליק חלק. הסתרקתי צחצחתי את שיני שהיו לבנות יותר. שמתי את חולצת בטן האדומה שלי וחצאית מיני ג'ינס מצידי שימות יאללה שמתי עיפרון ומסקרה כרגיל והוספתי איילנר אחרי קרם פנים שלי וקרם הגנה נגד שיזוף שהחזיק עד שתיים עשרה שעות השתבח שמו. שמתי אודם ורוד כהה עדין כמו דובדבן שיערי היה עדין עשיתי צמה ארוכה ודקה היא נראתה יפה. שמתי בושם של קוקו שנל חולה על בושם הזה ויצאתי.
"היי את מוכנה כבר לצאת את כבר חצי שעה," הוא צעק לי.
"תסבול שם אני אהיה שעה שלמה פה." אמרתי בחיוך צועקת לו חזרה למרות שסיימתי בליתי שם עוד חצי שעה משחקת באייפון מעצבנת אותו עברו חצי שעה ויצאתי.
"סוף סוף," הוא אמר כשיצאתי הוא בחן אותי ותפס בזרועי. "את לא יוצאת ככה תשכחי מזה ממש לא," הוא אמר כועס.
"מי שאל אותך בכלל וחוץ מזה צ'או," אמרתי לו לוקחת את התיק ויוצאת לי מהחדר לקחתי את מפתח שלי ויצאתי מהר לא רואה אותו ממטר לא מחכה לתגובה. חיכיתי למעלית שמעתי דלת נטרקת לה הוא היה לבוש בשורט ראו שאין לו שיער וגופייה לבנה שהיתה צמודה לחזהו. הוא תפס אותי מאחורה.
"לכי תחליפי את לא יוצאת ככה," הוא אמר נחוש.
"מי שאל אותך בכלל אני יוצאת איך שבא לי." אמרתי לו כשתיק הקטן על כתפי.
"לינה!" הוא אמר בכעס והמעלית הגיעה לה נכנסתי משתחררת ממנו הוא נכנס אחרי. ואיתנו עוד שני בחורים צעירים חתיכים בלונדינים אחד היו לו עיניים ירוקות מדהימות השני כחולות. רואים שאלירן ומרפין אחים חחח הם בחנו אותי מולו בחוצפה רבה גיחכתי כשראיתי את אלירן עצבני.
"היי יפה," אחד הבחורים פנה אליי.
"היי," אמרתי בחיוך. ואז נפתחה מעלית נכנסו שני בחורות בלונדה וברונטית ואלירן חייך אליהם.
"היי חתיכיי," אמרה הבלונדינית לאלירן אני התמקדתי בבחור שמולי בחיוך.
"אז מה יפה כמוך עושה כאן?" שאל אותי הבחור עם העיניים הירוקות עם פנים שזופות.
"כמו שאתה רואה בורחת מכמה טיפוסים מעצבנים," אמרתי בחיוך אלירן הביט בי לרגע וחזר לשיחה עם הבלונדינית שקפצה עליו עוד שנייה.
"אני פה מבלה עם מפלצת," הוא אמר לה בחיוך הבן זונה אני אפילו לא רציתי להיות איתו.
"אמא שלך מפלצת," אמרתי בעברית והוא הביט בי במבט כועס.
"ומה חתיך כמוך עושה פה?" שאלה
"אני אחד מהטיפוסים האלה?" שאל אותי בחיוך מפתה.
"אתה ממש לא אתה מושלם יחסית לברברים שחוטפים בחורות באמצע החיים," אמרתי בחיוך הבחור התקרב אליי.
"רוצה לבוא לטייל איתי בטיילת?" הוא שאל אותי.
"בשמחה," אמרתי בחיוך.
"אתה רוצה שנלך לטייל ונעשה כיף?" הבלונדינית שאלה את אלירן.
"בכיף מתוקה בכיף." המעלית נפתחה ויצאנו לנו כשהבחור מחזיק בידי והוא עם הבחורה סוף סוף נפטרתי ממנו הפקידה הביטה בנו בהפתעה היא הופתעה.
"אז איך קוראים לך?" שאלתי אותו בלחיוך.
"דן אני מארצות הברית מקלפורניה," הוא אמר לי בחיוך. "ולך?" הוא שאל מביט בי.
"לינה ואני ישראלית אני ירושלמית." אמרתי לו בחיוך.
"ישראלית מגניב מי הטיפוס הזה שהיה איתך?" הוא שאל אותי.
"סתם מפגר אחד עזוב שימות," אמרתי הוא צחקק.
הבטתי בחוף באוניות ובדוכנים שעמדו להם ואנשים טונות של אנשים.
"בת כמה יפיופה?" הוא שאל אותי בחיוך.
"תנחש," אמרתי בחיוך.
"בת 19 או 20 גג לא יותר מזה." הוא אמר צחקקתי.
"אני בת 17," אמרתי בחיוך הוא צחק.
"קטינה יפה שלי," הוא חיבק אותי.
"למה בן כמה אתה?" שאלתי הוא חייך.
"שמונה עשרה," הוא אמר לי בחיוך צחקקתי.
"זה שאתה בן שמונה עשרה לא אומר כלום." אמרתי לו צוחקת.
"בהחלט אומר שאני חוקי ואת קטינה יפיפייה, נלך לאכול משהו?" הוא שאל אותי היינו ליד מקום לא כשר הרגשתי בחילה.
"אני מצטערת אני חושבת שאני לא רעבה," אמרתי לו בחיוך.
"את אוכלת בכלל תסתכלי עצמך את רזה." הוא אמר לי בחיוך רחב.
"אני אוכלת אבל לא כל דבר בו נגיד שיש לי קיבה עדינה." אמרתי לו צוחקת.
"את אוכלת בשר?" הוא שאל אותי.
"כן, כבש ופרה עוף אני לא אוהבת וחזיר אסור לי." אמרתי לו בחיוך.
"את יודעת שלא תשרדי כאן בטיילת כי את צריכה מסעדות יהודיות." הוא אמר לי.
"וואלה, האמת על הבוקר בשר אני לא אוכלת." אמרתי לו הוא שילב את ידי בידו.
"אם כך בואי נוכל גלידה זה מותר לך?" הוא שאל מצחקק.
"כן בטח אתה יודע מאסור לי חח לעשן." אמרתי מצחקקת הוא צחק גם.
נכנסנו לגלידרייה איטלקית כי היו שם דגלים שלהם. בחרתי גלידה וניל וריבת חלב ענקית ופל עם מוקה וסירופ. והוא לקח בטעם מוקה קפה ומעליו היו חתיכות שוקולד ישבנו בפנים במזגן הנעים.
"ממ טעים," אמרתי בחיוך הוא צחקק.
"את אוהבת ריבת חלב?" הוא שאל אותי.
"ואתה אוהב קפה אה?" צחקקנו שנינו.
"ספרי לי על עצמך יותר מה את אוהבת לינה?" הוא שאל סקרן הוא החזיק בידי וראה טבעת זהובה טבעת נישואין.
"טוב אני ספורטאית אני אוהבת לרוץ זכיתי מקום ראשון השנה בתיכון," אמרתי לו בחיוך.
"ספורטאית מושלמת ואת חיוורת?" שאל אותי מצחקק.
"סוד כמוס לפרה ולסוס," אמרתי צוחקת.
"מה אתה עושה ואוהב?" שאלתי אותו.
"כדורסל את יודעת נבחרת שלי זוכה כבר שלוש ברציפות…." הוא המשיך לדבר ולדבר על כדורסל חופר וחורש לי במוח סיימנו את הגלידות טיילנו לנו בטיילת הוא סיפר לי כל מיני דברים צחקקתי באמת היה כיף מלבד הכדורסל הוא סיפר לי על החברים שלו.

——אלירן——–
תצילוווווווווו אותי אני מת באמא שלה הילדה חולה בראש קוראים לה מירנדה ספרדייה בלונדינית אוקיי היא גררה אותי לקניות בגדים ועוד כל מיני דברים שבנות באמא עוד שנייה חטפתי פצצת אטום. הכל בגלל לינה חשבתי שהיא תקנא והיא הלכה עם הבחור ההוא הבלונדיני, אחרי שהיא שילמה על הבגד שקנתה תפסתי בידה בחיוך.
"רוצה לבוא לטייל איתי בטיילת?" שאלתי אותה היא הביטה בי בחיוך.
"בוא חתיכייי," היא חיבקה אותי יצאנו לטיילת הלכנו.
"ספר לי בת כמה מירנדה?" שאלתי אותה בחיוך.
"עשרים וחמש ואתה?" וואלה הולך להיות מעניין איתה.
"תשע עשרה," אמרתי לה היא חייכה אליי.
"יפיוף," היא אמרה לי נוגעת בשרירים שלי.
"יפיפייה," אמרתי נוגע בפניה בחיוך מפתה בכל זאת אני נשוי למפגרת.
"אז הבחורה הזו שהייתה איתך מי היא בשבילך?" היא שאלה אותי.
"חברה ותיקה," אמרתי לה רק זה חסר לי שתחפור על לינה אני לא רוצה לדמיין מה קורה בינהם עכשיו כשהלכנו ראיתי אותם הולכים כשזרועותיהם שלבות וצוחקים להם אני נשבע לכם עוד שנייה נשרפתי מעצבים.
"רק דיברנו אליה והינה היא," היא אמרה לי צחקקתי.
"עזבי אותה חולה זאתי," אמרתי לה היא צחקקה. "מה את עושה עם החיים שלך הבנתי שאת דוגמנית ומאוד התחביבים והעבודה שלך." שאלתי אותה בחיוך.
"אני מתמודדת עכשיו לשחק בסרט חדש לתפקיד." היא אמרה לי בחיוך.
"ומתי האודישן שלך?" שאלתי אותה.
"היום בעוד שעה." היא אמרה לי בחיוך מתרגשת לה. "אתה רוצה לבוא איתי?" היא שאלה בהתרגשות.
"למה לא בכיף בואי," אמרתי לה מצחקק.

——-לינה——–
הלכנו לנו צחקקתי לי מעצם העובדה שהוא מספר ומספר לי עוד ועוד פרטים על עצמו על הדרך אני חולקת איתו כמה בדיחות.
"סליחה," מישהו תפס בזרועי.
"כן?" אמרתי רואה בחור עם שיער שחור ועיניים כחולות גבוה שרירי רחב כתפיים מביט בי.
"אני אל ג'יי וונטלן אני במאי לסרדרה החדשה שאנחנו מצלמים ואני מחפש דמות של בחורה אגרסיבית גסה ויפיפייה ונחמדה באותה מידה את במקרה מעוניינת לנסות לשחק בסדרה החדשה שלנו?" הוא שאל אותי.
"ממ…אני לא שחקנית אבל אני מוכנה לנסות." אמרתי לו בחיוך.
"מושלם תבואי בעוד שעה לכתובת הזו שעל הכרטיס." הוא רשם לי ונתן את הכרטיס.
"תודה," אמרתי בחיוך.
"ואו את הולכת להיות שחקנית?" דן שאל אותי בחיוך.
"כנראה אני חייבת לעסיק את עצמי במשהו." אמרתי בחיוך.
"מה ההורים יגידו?" הוא שאל אותי חשבתי אליהם ונזכרתי משהם עשו לי.
"מעניין לי מה הם יגידו בעיה שלהם." אמרתי בחיוך אומרת באדישות.
"נלך לאורך החוף?" הוא שאל אותי.
"יאללה," אמרתי תופסת בידו וגוררת אותו איתי הוא צחקק.

——-אלירן——-
טיילנו צוחקים לנו אני ומירנדה האמת נהיניתי איתה בליבי התפללתי אלוואי והייתי נהינה כך עם לינה היא כל כך יפה ואני מאוהב בה. מירנדה סיפרה לי על הסרט עוד ועוד אני הקשבתי לה בתשומת לב כן כן היה מעניין כל עניין מאחורי הקלעים.
"סליחה בחורצ'יק?" אמרה אחת מביטה בי בחיוך.
"כן, במה אני יכול לעזור?" פניתי כמו ג'נלטמן.
"היי אל תקראי לו בחורצ'יק עם את תעזי להתחיל איתו אתלוש לך את כל השיער!" מירנדה אמרה הבחורה היתה בעלת שיער שחור קרה קצר.
"אני ג'ניפר בוסטון במאית לסדרה חדשה ואני מחפש בחור שרמנטי יפה כמוך לסרט ועם מבט מעט אכזרי בעיניים." היא בחיוך מתעלמת לגמרי ממירנדה. "מעוניין לנסות?" היא שאלה אותי.
"אני לא יודע אני משרת בצבא," אמרתי לה.
"אל תדאג בעניין זה נטפל בזה אתה אמריקאי?" היא שאלה אותי.
"לא ישראלי והעניין הוא שצבא זה דבר חובה במדינה שלנו." אמרתי לה.
"אוקיי אנחנו ניצור קשר איתם ונטפל בזה תבוא לאודישן בעוד חצי שעה הינה הכרטיס תבוא ותתנסה." היא אמרה מושיטה לי את הכרטיס.
"תודה," אמרתי לה.
"אין על מה." היא קרצה לי מירנדה התפוצצה עוד שנייה.
"איפה האודישן שלך?" שאלה אותי.
"רחוב מיין אלינוי," אמרתי לה.
"היי זה איפה שאני עושה אודישן היום נלך ביחד." אמרה לי בהתרגשות מחבקת אותי צחקקתי לי.

(כעבור חצי שעה)

——לינה——-
הלכתי לאודישן באותו רחוב שכתוב על הכרטיסייה היו טונות בנות במאי זיהה אותי מבינהן וניגש אליי. "את הגעת בואי תיכנסי," הוא אמר לי היה ארבה מהומה סביבי כשהכניסו אותי.
"שם?" שאל הבמאי שהביא אותי המפיק והצלם והטסריטאי עמדו במקומם ועוד אישה צעירה.
"לינה שמייב, אני מישראל ירושלמית במקור." אמרתי להם הם הביטו בי.
"אוקיי קחי את הטקסט והקריאי אותו," הטסריטאי הגיש לי בזמן שהבמאי הסביר. "אוקיי את צריכה לשחק ילדה מהרחוב שבהמשך תבוא לנקמה לך קוראים רוז בוואר את ביתו של איש עסקים מצליח לשעבר בילדותך הורייך נהרגו וכעת את גרה אצל דודה שלך אליזבת שטיינדרלן שהיא דודתך מצד אימך ואת רוצה נקמה באלה שהרגו את הורייך." הוא אמר לי הנהנתי וקראתי את הטקסט בלב לרגע והתחלתי.
"ג'ארד אני חייבת לעשות זאת אני חייבת לנקום בשם משפחתי אתה שומע אותי?!" קולי היה אגרסיבי ורך הבטתי בדמות הדמיונית.
"רוזי שלי רוז את מבינה שאת מסתכנת הם עלולים להרוג אותך גם!" הבמאי קרא את הטקסט.
"אתה חייב להבין אותי עם לא אעשה זאת איך אוכל לחיות הם הרגו אותם מול עיניי איך אני אוכל להמשיך לחיוך עם הזיכרון הזה!!! תגיד לי איך אני צריכה להתמודד עם זה שאני רואה אותם מתים מול עיניי כל לילה כשאני עוצמת את עיניי תסביר לי!!!!" צעקתי אליו והדמעות זלגו להן באופן טבעי.
"וקאט," הבמאי אמר כולם מחכו לו כפיים.
"כל הכבוד לך," הבמאי אמר. "את שחקנית מושלמת היית תחכי במסדרון ואחר כך תדעי את התוצאות." הנהנתי יוצאת החוצה ישבתי בסוף המסדרון וראיתי את דן מחכה לי.
"היי איך היה האודישן?" הוא שאל אותי בחיוך.
"סבבה טוב כזה," אמרתי לו בחיוך מתיישבת.
"מה את צריכה לחכות לתוצאות?" הוא שאל אותי.
"כן," אמרתי בחיוך.

—–אלירן——-
הגעתי לבניין ביחד עם מירנדה היא ישבה לה על הכיסא הבמאית ובמאי יצאו נוקב בשם.
"הגעת בוא תיכנס, איך שמך?" היא שאלה אותי בחיוך.
"אלירן פרץ ישראלי מארצליה," אמרתי לה.
"יפה בוא תתנסה אתה ראשון," היא הכניסה אותי לחדר.
"אוקיי שם?" שאל אותי הבמאי.
"אלירן פרץ ישראלי ארצליה מספר טלפון…" אמרתי להם את המספר והשם שלי.
"אוקיי אתה מתמודד לשחקן הראשי דין מקריישדן בנו של איש עסקים מצליח בעולם אתה לומד באוניברסיטה סינדקנרולש שהוא אוניברסיטה לעשירים אתה בחור שלא חושב על כלום מלבד להינות מהחיים ולעשות בלגנים. אתה הולך אחרי לימודים למועדון בלילה ושם נערה אחת מתנקשת על חייך אתה וההבטחה שלך מנסים לתפוס אותה בזמן הקצר שאתה רואה אותה אתה מתאהב בה. ואז אתה מתחיל לחפש אחריה אבל אתה אינך מוצא אותה. באותו זמן אתה פוגש מישהי חדשה באוניברסיטה היא לומדת איתך בפקולטה משפטית ואתם רבים בלי סוף. אתה תשחק איתה סצנת ריב איתה." הוא הסביר לי הנהנתי וקראתי את הטקסט.
"עד מתי תמשיכי להיות כל כך גסה ועצבנית כלפי מה עשיתי לך?" צעקתי אליה מדמיין אותה עומדת.
"אני לא מעוניינת להיות איתך בשום קשר!" הבמאית הקריאה.
"אני רוצה להבין מה עשיתי לך לעזאזל מה יש לך אני רוצה אותך רוזלין!!" צעקתי אליה מדמיין את לינה מול עיניי. "אני מאוהב בך ואני עייף להילחם בך עייף עד מתי המצב ימשיך שנינו יודעים את זה אני אוהב אותך ואת אותי תודי בזה כבר תודי שאת אוהבת אותי תודי שאת חולמת עליי כמו שאני חולם עלייך רוז!!" קולי עלה יותר ויותר לא רק לצעקות וגם בטונים נורמלים.
"אנחנו לא נוכל ביחד לעולם ואני לא מרגישה כלפיך כלום." הבמאית הקריאה.
"את שקרנית את משקרת לי את אוהבת אותי את מאוהבת נושמת אותי כמו שאני אותך." אמרתי לה. כולם מחכו לי כפיים כשסיימתי.
"יפה מאוד תחכה בחוץ ואני אתן לך כבר תשובה." הנהנתי וחזרתי למקומי.
"מירנדה גרסייה," היא הנהנה וקמה הולכת לשם היא יצאה אחרי עשר דקות פניה היו בחיוך.
"אוקיי כל השחקנים להתקרב לכאן," כולם התקדמנו אל הבמאי והבמאית.
"השחקנים שהתקבלו לתפקידים המשניים החברים של הדמויות הם מירנדה גרסייה טום מילר אליסון שיילו אשל ליסטון דן מדיסון……" ועוד ועוד שמות ראיתי את פניה של מירנדה נפלו אבל לא איבדו תקווה כי בכל זאת קיבלה תפקיד.
"השחקנים הראשיים הם אלירן פרץ ולינה שמייב," הוא הקריא הרגע שמעתי נכון לינה שמייב לינה שמייב לא דמיינתי נכון.
"את/ה" שנינו אמרנו באותו זמן חייכתי מצד אחד מרוצה זה הזמן להתקרב אליה אבל היא נראתה עצבנית.

המשך יבוא………