השחור מטפס….פרק 2

*פרק 2*
"מה יהיה לא קל"? אני נלחצת….
"אהה רייצ'ל יקירה… יש לי הודעה חשובה שנמסרה לי מאמא שלך היא קשורה באבא שלך".. המנהל נלחץ בעצמו..
"אוקיי…. מה יש"?אני מתה כבר לדעת.
"רייצ'ל,לפני כמה שנים לפני שאבא שלך נפטר,כשהמחלה שלו רק התחילה,הייתה לו הרגשה שחייו הסתיימו עם המחלה והוא לא סיפר אפילו לאמא שלך אבל הוא כתב לך מכתב מאוד מאוד אישי,לפני כשעתיים מצאו אותו ואמא שלך טלפנה אליי באותו רגע.."הוא היה נבוך, "המכתב נמצא כרגע בבית שלך,תוכלי לקרוא אותו בנחת ובפרטיות… ואל דאגי הודעתי לשומר הוא יתן לך לצאת"….
אני מרגישה איך אני מתפוצצת אני לא שולטת בזה אני פשוט לא מסוגלת!
"מה זה עניינך?!?! איך יש לך את החוצפה והזכות לחטט בענייני משפחה אישיים?!?!?!?!?! אתה לא מתבייש ?!?!?!? אני פשוט לא מאמינה"! אני מתפרצת עליו.
"אבל..אני רק ניסיתי"…. הוא מנסה להגן על עצמו,"לא אל תנסה!! שוב אבל !!! פשוט תניח לי אני לא צריכה את הטובות שלך"!!! אני יוצאת בעצבים מהחדר טורקת את הדלת אחרי ויוצאת בסערה מבית הספר.
אני נכנסת הביתה ורואה פתק מאמא:'אני הייתי עסוקה והייתי חייבת לבוא למשרד בחזרה, יש אוכל קפוא במקרר תחממי אותו וגברת ברטה כבר תגיע… לגבי המכתב של אבא הוא מחכה לך על המיטה בחדר שלך.. אוהבת המון המון ועד אין סוף-אמא 3> '
מאותו רגע העצבים שלי על המנהל הפכו להיות על אמא,איך היא מעזה ביום כזה חשוב וכזה כריטי בשבילי לעבוד?!?!?! הפעם זה לא נוגע רק לי אלא גם לה !!!
ויש לי עוד כל כך הרבה שאלות על אבא איך היא יכולה לעזוב אותי ככה?!?!?!?
אני עולה למעלה,לחדר שלי כשהכל מטושטש בעיניים מדמעות זורקת את התיק על הרצפה בצד ומסתכלת על המכתב,צ'אבי הכלב שלי קופץ על המיטה ושם עליי ראש ואז,רק אז היה לי מין חיוכון.
דקות ארוכות אני מסתכלת על המכתב ובסוף אני מחליטה לקרוא אותו.
אני פותחת אותו וקוראת:
'רייצ'ל ילדתי'…