השטן שלא ברא אלוהים – פרק 12

שכבתי על המיטה שלי, כשאני אוחזת בספר עבה בידי בשם "בחורים טובים" אשר היה פתוח בעמוד עשרים.
ההתחלה נחמדה, אהבתי את שרה אנג'ל, היא סופרת אלופה וקראתי את כל הספרים שלה.
בזמן שקראתי את עמוד עשרים, הנייד שלי רטט מתחת לישבני, הרמתי אותו ופתחתי את ההודעה שנשלחה לי.
זאת הייתה גלי שכתבה לי לבוא למקום עבודתה כי היא צריכה לדבר איתי, זה היה בקשר לפגישה שלי עם סניר.
נעלתי את המסך, הנחתי את הספר על המיטה ונעמדתי על רגליי.
פתחתי את הארון והוצאתי ג'ינס גבוה כחול וסריג בצבע לבן.
החלפתי את הבגדים, נעלתי סניקרס לבנות, הטזתי בושם מתוק ויצאתי מהבית.
רכבו של סניר חנה מול ביתו, חלון שחור נפתח ועיניים שחורות בחנו אותי מכף רגל ועד ראש.
סניר לא היה לבד, הוא היה עם עוד בחור שישב לצידו.
גם הוא שלח את עיניו לכל חלק בגופי והרגשתי לכמה רגעים חשופה עם העיניים הבוחנות האלו.
הסטתי את המבט מהם והמשכתי ללכת לכיוון התחנת אוטובוס.
"רומי!" שמעתי את קולו העבה צועק את שמי.
נשימתי נעצרה ורגליי אוטומטית נעמדו במקום.
הוא נסע עם רכבו ברוורס לכיווני והרגשתי מעט התרגשות.
כמו מטומטמת, למה התרגשתי?זה לא מגיע לחתיכת אפס הזה הרגשות האלו שלי.
"כנסי, אני אקח אותך, מוריאל צא." הוא פקד על אותו אחד שישב לצידו וזה מה שהוא עשה, יצא ונתן לי את מושבו.
"לא, זה בסדר." אמרתי והתחלתי ללכת ולהתעלם ממנו.
אך ידעתי שבסופו של דבר הוא יקבל את מה שרצה ואני אעלה כמו תמיד ואכנע לו.
כי אין אופציה אחרת, אי אפשר לסרב לאיש הזה.
הוא שוב נסע רוורס ונעצר.
"כנסי לרכב כבר, את יודעת שזה לא יעזור לך. אני אעשה בלאגן ואכנס בכל הרכבים בשכונה אני נשבע לך באמא שלי." הוא אמר והאמנתי לו, לכן נכנסתי שוב כנועה ומובסת לרכבו.
"תפסיק לאים עליי כבר!" התעצבנתי.
חגרתי את עצמי והוא לחץ על דוושת הגז ונסע.
"למה הוצאת אותו?זה לא יפה ואני מרגישה ממש לא טוב עם זה." אמרתי לו בכנות והוא רק גיחך בזלזול והמשיך לנסוע.
"אני צריכה שתיקח אותי לדוד." אמרתי לו והוא הנהן.
"למה אתה בכלל לוקח אותי?" שאלתי אותו בסקרנות והבטתי בפניו הפצועות עקב הריב הקטלני עם אלעד.
כאב לי רק מלהביט על כל הפצעים אבל לעזאזל, הוא יפה גם עם כל הגוונים הכחולים והסגולים שהיו צבועים סביב עינו הימנית.
העור בכפות ידיו היה סדוק ופצוע.
הוא פשוט פסיכופט עם תעודות וזה הפחיד אותי יותר מיום ליום
"למה לקחת אותי בכלל?" שאלתי אותו בעצבים, ממש התעצבנתי ולא שלטתי על הטון הגבוה שלי.
הוא הידק את ידיו סביב ההגה בחוזקה, כאילו ניסע לשלוט על עצמו ועל הזעם שבטח תקף אותו בגלל החוצפה שלי.
"למה אני תמיד מוצא את עצמי מתאפק לא לשבור משהו כשאני איתך?"
"למה תמיד כשני איתך זה מתחיל באיומים ונגמר באיומים?" החזרתי לו באותו המטבע.
"את מחרפנת אותי, אישה." הוא אמר ועוד יותר התעצבנתי.
אז שילבתי את ידיי והבטתי מבעד לחלון.
"רגע…לאן אנחנו נוסעים?!זה לא לכיוון של דוד!" צעקתי בלחץ, כל כך פחדתי באותו הרגע, ליבי נפל לתחתונים.
"תירגעי, אני לוקח אותך לסיבוב קטן בעיר." הוא אמר ברוגע והמשיך בנסיעה.
"אתה פשוט-"
"אני פשוט מה?" הוא התפרץ לדבריי בטון התוקף שלו וגלגלתי את עיניי.
"בסוף העיניים שלך ישארו מגולגלות מרוב כל הגלגולים האלה, אז תפסיקי עם זה." הוא אמר בשעשוע בזמן שאני רתחתי וביעבעתי בתוכי, רציתי להחטיף לו, להכאיב לו מרוב העצבים.
"אתה בלתי נסבל, אתה עושה מה שבא לך, תפסיק לחשוב שאתה יכול לעשות מה שאתה רוצה,"
"עובדה, אני, גברת רומי, אם אני ארצה אבטיח בחורף אני אקבל. כי אני סניר אביסרור. עכשיו שתחררי קצת ותני להנות מהנסיעה." הוא אמר ושלח את ידו לעבר המערכת והפעיל את שירים שלו.
את הטראנסים שלמדתי לאהוב עם הזמן לאחר הרבה זמן של שמיעה להם.
אבל באותו הרגע הכל עיצבן אותי.
"לאן אתה לוקח אותי?" שאלתי אותו, יותר ברוגע בכדי לקבל תשובה.
"תירגעי כבר, הגענו קרציה." הוא אמר וחנה את רכבו עם יד אחת בפוזה העבריינית שלו וגלגלתי את עיניי מבלי שיבחין בכך.
כשבאתי לצאת מהרכב, הוא תפס בידי בחוזקה ומנע ממני לעשות זאת.
הסתובבתי אליו והבטתי בו מבולבלת.
"אנחנו נשארים ברכב." הוא אמר בחדות ורכן קדימה לעבר ידית הדלת וסגר אותה.
הריח שלו התפשט באיזורי והסנפתי ללא שליטה את הריח המשגע שלו.
שמזכיר גבר חזק וחתיך.
מה שבעצם הוא היה.
"בשביל מה הבאת אותי לכאן?בשביל לרצוח אותי?" שאלתי אותו כבר רותחת יותר ממה שאני רגילה בדרך כלל להיות..הוא מוציא בי את הגבולות שלעולם לא עברתי אותם.
"אם לא תסתמי אז זאת תהיה אופציה מבחינתי." הוא אמר ועיניי הוסטו לעבר עיניו במהירות מופרזת.
הוא התפקע מצחוק ואותי זה עוד יותר עיצבן!
"זה בכלל לא מצחיק." אמרתי בשקט, חסרת כוחות לדבר או להגיב.
"תירגעי, צחקתי," הוא אמר בחיוך ועדיין מצחקק קלות.
"עכשיו רציני…מה אנחנו עושים כאן?" שאלתי אותו בארשת פנים רצינית ופניו גם הרצינו והוא הנמיך את המוזיקה.
"תקשיבי רומי, אני לא יודע בדיוק אם את יודעת מי זה אבא שלי, אבל תני לי להסביר לך משהו.
אם הוא ידע שאת מדברת איתי, בתקופה הזאת ספציפית, אז זהו.
את תהיי ברשימת החשודים שלו מבלי לברר או דיבורים.
הבן אדם יצמיד אלייך עוקבים ותאמיני לי שזה לא יהיה נעים,
את מבינה לאן אני חותר?הוא לא יעזוב אותך ואפילו יתחיל לאיים עליך.
הבן אדם חשדן, יש לו הרבה אויבים והוא לא סומך על אף אחד חוץ מאלעד. את מבינה מה אני אומר לך?" הוא שאל והניח את האצבע המורה שלו והאגודל על סנטרי והסיט את מבטי לעבר עיניי הלילה האפלות שלו שתמיד היו מסתוריות ומסקרנות.
גמעתי את רוקי והנהנתי קלות.
"אל תהיי עצובה ככה…נשמה, אני אדאג לך. את יודעת את זה."
"לא, אתה כל הזמן מאיים עליי, מכאיב לי…" אמרתי חנוקה.
"רומי, אני חמום מוח, אבל בך אני לא אצליח לפגוע גם אם אני ארצה,"
"למה?" שאלתי בקול שבקושי נשמע.
הוא הביט עמוק בתוך עיניי ולסתותיו היו נעולות בחוזקה.
"העדינות שלך לא מאפשרת לי, התמימות שלך ש…מטריפה לי כל חלק בגוף. רומי את אישה טובה ואי אפשר לפגוע באישה כמוך." הוא אמר בביטחון וליבי קיפץ בתוכי ועשה סלטות מהמילים המטריפות שלו.
רציתי לנשק אותו, כל כך רציתי לטעום את השפתיים האלו, רציתי להרגיש אותן כבר ולדעת מה טעמן, אם הן רכות…
לעולם לא נטרפתי ככה מיופי של גבר.
הוא הפך כל תא במוחי, כל תא אפשרי.
"תפסיקי להסתכל עליי ככה…" הוא לחש בצרידות ונשכתי את שפתיי התחתונות.
"סעמק." הוא מלמל לעצמו ולא הבנתי מה קרה לו שהוא סיבב בכזאת חדות את ראשו והביט מעבר לשמשה של הרכב.
רגליו היו מפוסקות ושתיי ידיו מונחות על ההגה.
"עשיתי משהו?" שאלתי וגמעתי רוקי בכבדות.
"עשית הרבה רומי, יותר מידי עשית."
"מה בדיוק?" שאלתי בסקרנות.
אך הוא השתתק, התניע את הרכב ונסע מהמקום המבודד.