השכן שלי הוא החבר שלי ?! – פרק 1 לניסיון ♥

כשנכנסתי הבייתה אחריי שופינג מטורף עם חברות, ראיתי את שניי ההורים שלי עומדים בסלון, ובידהם דפים ומסמכים, וכששניהם בבית לרוב זה בגלל בשורות לא טובות .
הנחתי את השקיות על יד הכניסה והתקרבתי אליהם .
" אמא ? אבא ? הכל בסדר ? "
אמא שלי חייכה אליי ושתינו התיישבנו אחת ליד השנייה, ואבא הלך בינתיים למטבח .
" תקשיבי חומד .. אני ואבא שלך החלטנו שבגלל כל הקידום שלנו בעבודות שלנו, שהם מאוד קרובות אחת לשנייה אבל רחוקות מהבית, נעבור קרוב יותר לשם .. ונחיה בתנאים טובים יותר .. אז אנחנו כבר מתכננים את זה מספר שבועות ועכשיו סוף סוף קנינו בית פרטי, מפואר ויפה שקרוב למקומות העבודה שלנו .. ובגלל שהדירה הזו שכורה לא תהיה לנו בעיה לעבור .. רק שאנחנו צריכים להעביר אותך בית ספר והכל .. "
ישבתי שם המומה כמה שניות כדי לעכל את מה שהיא אמרה לי ואז קמתי והתחלתי לצעוק " מה ?! את מצפה ממני שאעזוב את כל החברות שלי ואעבור לעיר אחרת רק כדי לחיות בתנאים טובים ?! לא ! לא ! ממש לא ! אני מעדיפה לגור אצל ליהי ונגמור את הסיפור ! "
אמא שלי גלגלה עיניים ונאנחה " זה סופי, אנחנו עוזבים בעוד שבוע "
" מה ?! לא ! אני לא רוצה לעזוב ! "
אבא יצא מהמטבח והתפרץ לשיחה שלנו " זה סופי שני, ואל תתווכחי "
דמעות עלו בעיניי וניסיתי להחזיק אותם עד שארוץ לחדר, אז חשבתי על נאום קצר שבסופו ארוץ לחדרי.
" בבקשה .. אני אעשה הכל רק שלא נעבור .. "
" את תקבלי כל מה שרצית, חדר שלידו יש חדר ארונות, וחדר אמבטיה ושירותים והכל יהיה שלך בלבד ! ברכה מפוארת, אייפון 5, אייפד .. כל מה שאת רוצה .. "
השפלתי מבט ונשמתי עמוקות " אני צריכה לדבר עם החברות שלי "
ואז רצתי לחדר שלי, ניגבתי את הדמעות שבסופו של דבר לא זלגו להן בהיסטריה, וטלפנתי לחברות שלי וקבעתי איתן שניפגש בעוד שעה .

" מה קרה ?! " שאלה ליהי שהגיעה ראשונה וקפצה עליי בחיבוק, ואז העזתי לפרוץ בבכי .
כמה שניות אחריי זה הצטרפה אלינו נוי, שהייתה גם היא מבולבלת כמו ליהי ושאלה מה קרה .
היינו בגן שעשועים ליד הבניין שלי וספרתי להן הכל והן הקשיבו בסקרנות ולבסוף יצא גל השאלות " מה ?! זה אומר שתעברי לעיר אחרת ?! " " את יודעת איזה עיר ? " " לאיזה בית ספר ? " ועוד כל מיני שאלות . השפלתי מבט וניסיתי לענות על כל השאלות שזכרתי " תקשיבו לפניי שעה ההורים שלי סיפרו לי על זה .. הם כבר קנו את הבית והוא יהיה ממש מפואר, זה מה שהבנתי בינתיים .. אני לא יודעת לאיזה עיר ו – "
" אומייגד ! אולי יהיו שם חתיכים ?! " התפרצה ליהי ואני גלגלתי עיניים, כל מה שמעניין אותה זה בנים, כל הזמן בנים בנים ובנים .
" כן בטח, איזה בן חתיך יגור בשכונה מפוארת שכזאת ? כל החתיכים גרים במקום זבל " ענתה לה נוי וליהי נאנחה וטפחה על כתפיי " כן .. אז מבאס לך מאוד שני "
גלגלתי עיניים " אני לא מעוניינת בבנים ואני מעוניינת להשאר פה "
נוי וליהי החליפו מבטים ופרצו בצחוק " מה מצחיק כל כך ? " שאלתי מופתעת ונוי החליטה לענות " לא מעניין אותך בנים ?! להזכיר לך רק איך היום רצת אחריי המוכר בחנות הנעליים ?! "
חייכתי במבוכה " נו טוב בסדר תפסתן אותי "
ליהי צחקה עוד קצת ונוי החליטה להמשיך בשאלות שלה " אז מתי את עוברת ? "
" בעוד שבוע " השפלתי מבט כשעניתי על השאלה הכואבת .
הרגשתי את זרועותיהן של ליהי ונוי עוטפות אותי בחיבוק חם ופרצתי שוב בבכי, ממש כמו ילדה קטנה .
" דיי שני אל תבכי .. הלוואי עליי שאני אעבור לבית כזה .. אבל את יודעת אמא שלי רק מעדיפה לשבת במרפסת ולעשן .. " אמרה ליהי וידעתי שהיא צודקת – אמא שלה בכלל לא רוצה לעבוד ואבא שלהם מפרנס אותם בזכות זה שהוא עובד בחו"ל, וכשאני אומרת " אותם " אני מתכוונת את ליהי ועוד את שלושת האחים שלה .
נוי הנהנה " ליהי צודקת, אני אולי גם גרה בבית פרטי אבל לא בתנאים מושלמים שכאלה .. ואת צריכה להסתכל על הצד החיובי בעניין .. נשאר בקשר כי אנחנו שלישיית BFF ושום דבר לא יפריד ביננו ! אפילו לא המרחק ! "
נגבתי את הדמעות וחבקתי את החברות שלי " מתה עליכן " לחשתי להן .

עזרתי להורים שלי להעביר את הארגזים ממשאית ההובלות אל תוך הבית החדש, שאותו כבר הכרתי מסיור שההורים שלי הכינו לי יום לפניי זה . כמובן שלא הייתי מרוצה מהרעיון הזה לעבור עיר, לעזוב את הדירה שלנו ואת החברות שלי, אבל לא הייתה לי בררה וקיוויתי שנשמור על קשר ושכמו שנוי אמרה – המרחק לא יפריד ביננו . ליהי צלצלה אליי כשהייתי בחדר החדש שלי, סביבי כל כך הרבה ארגזים .
" שני ! "
" כן ליהי אני שומעת אותך ! "
" ה – כ – ל ב – ס – ד – ר א – "
" את יודעת, זה שאני רחוקה ממכן קצת ונמצאת באזור אחר בארץ, לא אומר שאני בחלל ולא שומעת כלום "
שמעתי את ליהי צוחקת " אוויש נו "
ואז צלצל הפעמון, ניחשתי שהפעמון בדלת החדשה שלנו, והייתי כבר מורגלת לפעמון בדירה הקודמת שלנו ושמעתי את אמא שלי צועקת לי שאפתח .
" מצטערת ליהי, אני צריכה לפתוח פה דלת, בטח עוד ארגזים, אדבר איתך בקרוב, ביי ! "
ואז ניתקתי וירדתי קומה והלכתי לדלת הכניסה, וכשפתחתי אותה עמדו זוג אנשים שנראו מכובדים ביותר ולצידם נער בגילי .
" שלום לך " פתחה האישה וחייכה אליי חיוך רחב " אנחנו השכנים שלכם, ואתם השכנים החדשים שלנו, וחשבנו אולי לעשות לכם סיור " היא השתעלה מעט ואז המשיכה " ליתר דיוק, הבן שלנו הצעיר – אריק "
אריק, שניחשתי שזה הנער שעמד לידם שנראה בגילי, לקח צעד אחד קדימה כשהוריו עוד מאחוריו פתח ושאל אותי " תרצי שאעשה לך סיור בשכונה ? "