השקט שלפני הסערה – פרק 12

"מה?!" זעקתי והקפצתי את לילה ממקומה.
"לואיז…"
"איך זה יכול להיות?! זה בכלל אפשרי?!" לפתע חלחלה בי העובדה שהוא כבר לא אוהב אותי. הוא כבר לא שלי. עוד אחד שאיבדתי.
"תקשיבי, גם אני מופתע אבל כשגיליתי את זה ישר התקשרתי אלייך."
"איך גילית את זה?" קולו הגיע אליי מרחוק, עמום אבל ברור.
"טוב, הייתי בים, ו… ולוסיל הופיעה. וישר עלתה בי המחשבה, אוטומטית: 'מה לא הייתי עושה כדי להיות איתה?' ואז הבנתי. אם אני חושב דבר כזה סימן שאני ואת כבר לא…"
"זה קרה למישהו אחר? חוץ ממך?"
"לא. כולם מחוברים על נשים אנושיות ואני התחברתי לערפדה אז חשבתי על זה: אולי העובדה שאת אנושית שינתה את הסיכויים שלך להיות האפשרות הכי טובה בשבילי. כי הרי אני התחברתי ללואיז הערפדית ולא האנושית."
"אז איך זה שעדיין אהבת אותי אפילו כשהייתי אנושית? לפני שנסעתי?"
"זה עניין אחר. בגלל שחשבתי שאני עדיין מחובר אלייך אז התנהגתי כרגיל למרות שבעצם… זה כבר לא היה. מבינה?"
"לא , אבל אני חייבת ללכת אז ביי." ניתקתי את הפלאפון ונאנחתי מעמקי נשמתי. החיים שלי כל כך… מסובכים.
"לואיז? המונית הגיעה." קולה של לילה העיר אותי מהרהורי על חיי הסבוכים.
"תודה, לילה."
קמתי ויצאתי החוצה אל המונית השחורה שחיכתה לי. מסרתי לנהג את הכתובת ונתתי לו את הכסף. עצמתי את עיניי ונרדמתי.
לאחר שינה ארוכה הנהג העיר אותי ואמר לי שהגענו. יצאתי מהמכונית ונתתי לו טיפ. המונית נסעה והשאירה אותי שם, מול הבית הגדול של הורי.
לפתע הדלת נפתחה. רצתי אל השיחים לפני שאמי תראה אותי. הסתתרתי בשיחים ומצאתי מקום תצפית נוח. לקחתי לי רגע להתרכז בפנים שלה.
העיניים הכחולות בהירות שירשתי ממנה היו שקועות בפנים מלאי קמטים. היא נראתה כאילו עברו 10 שנים מאז הפעם האחרונה שראיתי אותה ולא שנתיים. היא הוציאה סיגריה מקופסה שהייתה לה בכיס. אמי, אווה, האישה הכי בריאה שאני מכירה, האישה שהכי מתנגדת לעישון ולדברים מזיקים, עישנה סיגריה בהנאה. הזדעזעתי ממצב הדברים שקרו. קיוויתי שלפחות אבי נשאר כמו שהיה: חזק, חסון ונאמן.
לפתע גם הוא יצא למרפסת. כמעט ולא זיהיתי אותו. הקמטים חרשו את פניו והוא נראה בן 60 ויותר. הוא שאל את אמי: "שוב מעשנת את הגועל נפש הזה?" קולו היה גס ומחוספס. אוזני לא היו רגילות למשמע הקול הזה. הייתי רגילה לקול בס נעים שזכרתי.
"אוי, שתוק, ג'ון. אני בנאדם מבוגר ומותר לי לעשות מה שבא לי אז פשוט תסתום." אימא שלי בחיים לא דיברה ככה אל אבא שלי! איזו טעות עשיתי! אני חייבת ללכת אליהם ולסדר הכול! לא אכפת לי, סכנות או לא סכנות, אני מגלה להם הכול!