השקט שלפני הסערה – פרק 4

ל
אחר שעה ארוכה של ריבים פנימיים עם עצמי הייתי מוכנה. החלטתי ללבוש סקיני ג'ינס שהחמיאו לגזרתי וחולצה שחורה עם הדפס חמוד. הלכתי על המראה הפשוט כי, טוב, בואו נודה בזה, אי אפשר ללבוש בגדים מהודרים בהופ. לא חשבתי שנלך לאיזו מסעדה מפוארת, כי אם סת' באמת מכיר אותי כמו שהוא אומר,הוא יודע שאני מתרשמת מהאישיות ולוו דווקא מהחיצוניות.

ירדתי למטה, מחכה בסלון עד שנשמעה צפירה מבחוץ. קמתי ויצאתי החוצה, מוכנה לכל דבר שהוא יביא לי.
להפתעתי, בחוץ עמד סת' עם מכונית המרצדס של ג'יימס. הוא זכר שג'יימס רצה להביא לי את מכוניתו. צחקתי משועשעת. סת' חייך למשמע צחוקי המתגלגל. הוא אמר בקול עליז: "רואה? אני כן מכיר אותך!"
"עוד נראה." אמרתי בשובבות.
הלכתי בקלילות אל המכונית המצוחצחת. התיישבתי ליד סת', מודעת למבטיו הבוחנים. בלי שום מילה נוספת הוא החל לנסוע. הוא לא נסע אל הכביש המוביל אל הופ אלא אל היער.
נסענו במשך חצי שעה. לא דיברנו במהלך הנסיעה, אני כל הזמן הרגשתי צורך להסמיק למרות שלא יכולתי.
לבסוף הגענו אל היעד: קרחת היער. כשהבנתי סוף סוף שהדייט שלנו יתרחש ביער צחקתי לעצמי באושר. סת' התעלה על עצמו והצליח לשלב דברים שהיו קשורים אלי ואליו למרות שרק היום נפגשנו.
ירדנו מהאוטו והוא הוביל אותי אל שמיכת פיקניק לבנה. התיישבנו והוא התחיל להוציא חפצים מסלסילת קש שהונחה לידנו. רק אז שמתי לב לעורו השזוף ולידיו הגבריות. מעולם לא חיפשתי בגבר או בערפד את התכונות הללו אך לפתע הם היו מאוד חשובות לי.
לאחר שסת' סידר את הכול יפה הוא מזג לכוס זכוכית גבוהה במיועדת ליין נוזל אדום שהריח נפלא. הסתכלתי עליו בשאלה והוא אמר: "טוב, הערב זה ערב מיוחד אז הרשיתי לעצמי לבקש מג'יימס קצת דם אדם מתרומות."
חייכתי נבוכה למשמע ההטרחה שלו. אף אחד לא טרח כל כך סביבי. מעולם. אפילו לא ואסילי.
"אז… איך הולך הדייט עד עכשיו?" שאל בקול ערמומי.
"האמת? לא רע בכלל. המון הפתעות אבל יש לך מזל, אני טיפוס שאוהב הפתעות."
הוא צחק מעט אך במהרה ארשת פניו הפכה רצינית. הוא אמר בקול נעים שאופייני לו: "תקשיבי, לואיז. יש משהו שאני צריך לספר לך עליו."
מה קרה עכשיו? למה תמיד יש משהו חשוב? למה??
"מה קרה, סת'?" שאלתי בעיניים פקוחות לרווחה. דאגתי מאוד. הרי זה מה שהוא רצה, לא?
"בבקשה, אל תלכי. בבקשה."
שתקתי. לא היה לי מה לעשות לגבי העניין הזה.
"אני יודע ש… ששום דבר לא יכול לקרות בנינו אבל את עדיין חייבת להישאר."
"למה? למה כל כך חשוב לך שאני אשאר??"
"את חייבת להישאר כי… כי אני לא יכול לחיות בלעדייך. את הנשמה התאומה שלי."
"אני מה?" הסתכלתי עליו מבולבלת.
"את הנשמה התאומה שלי."
"מצטערת, סת'. אני לא… כל כך מאמינה בנשמות תאומות או באהבה ממבט ראשון. לדעתי זה שטויות."
"זה לא אמונה במשהו, או… דעה או מה שזה לא יהיה, זה אמיתי. זה… זה משהו של אנשי זאב. כשמגיע הרגע הנכון,כל איש זאב מוצא את האישה שהכי מתאימה ללדת לו צאצאים שיצאו כמוהו, זאבים. מציאת הנשמה התאומה של אנשי הזאב היא דבר שקורה וקרה כבר אלפי שנים. הבעיה היא ש… שזה לפעמים חד צדדי. כמו במקרה שלנו."
לקחתי לעצמי כמה דקות לקלוט את המידע הזה. הוא… אוהב אותי. אני ה… הנפש התאומה שלו.
"אממ… לואיז? הכול בסדר?" הוא שאל בדאגה.
"לא. הכול לא בסדר. אני הנפש התאומה שלך!"
"זה לא כזה נורא. אני רק… אני רק חייב להיות לידך. ה… העניין עם האהבה וה…. רגשות לא מציק לי כל כך. אני… אני רק רוצה שתהיי מאושרת. זה הכל."
"אולי העניין ההוא לא מפריע לך אבל לי זה מאוד מפריע! ובכלל, איך אני הכי מתאימה ללדת לך ילדים?! אני בכלל לא… לא יכולה… לא יכולה ללדת."
הוא שתק מעט ואמר: "כן, אני יודע. מצטער. אבל… דיברתי על זה עם… עם החבר הכי טוב שלי, הוא דיי מומחה בכל עניין הזאבים הזה. הוא אמר שאולי הכישרון שלך יכול לגרום לך להיכנס להריון."
"הכישרון שלי?? מאיפה אתה יודע על הכישרון שלי?? מאיפה החבר הכי טוב שלך יודע על הכישרון שלי?!"
"ג'יימס סיפר לנו. אמרתי לך שאני מכיר אותך."
"טוב, סת', תקשיב. נגיד והייתי מאוהבת בך ונגיד והייתי יולדת לך ילדים או מה שלא יהיה. חשבת אי פעם על הסכנות?"
"סכנות?" שאל מבולבל.
"האלמס. ברגע שהם ישמעו על היחסים שיש בינינו הם ישר יבואו לפה ויהרגו את שנינו. זה ברור. וכמובן שיש את הסכנה שאנשי הזאב האחרים לא יקבלו את ה… את הבחירה שלך. ומה עם התינוק? איך הוא יצא? חשבת פעם על זה? ובכלל, אני לא מוכנה. חשבת אי פעם שזו גם בחירה שלי?"
"טוב, תקשיבי. אני לא רוצה לפגוע בך. אני… אני מעדיף שתשנאי אותי מאשר שתלכי. כי ברגע שתלכי אני אמות. אני אתאבד. אני אמות כי ברגע שאני ראיתי אותך, אני… אני הרגשתי את זה. הרגשתי את החיבור בינינו. הרגשתי את הקשר הבלתי מעורער בינינו. אם את תלכי החיבור ייפרם. לך זה לא יפריע כי את לא מרגישה את החיבור הזה,אבל אני? אני מרגיש את זה בכל הגוף. אני יכול להשתגע מרוב דאגה שאני לא איתך. אני… אני חושב עלייך כל היום ובלילות אני לא יכול לישון בגללך. את לא מבינה כמה חשוב לי הזמן הזה שאני נמצא לידך. אני כמו חולה ואת התרופה. אם אני לא לוקח את התרופה אני אמות. חד משמעית. רק מלראות אותך אני מרגיש קצת יותר רגוע. נגיד, עכשיו, כשאנחנו יושבים פה אחד ליד השני, אני סוף סוף יכול להרגיש שלם. אני יכול להרגיש שלם כי את זו שמשלימה אותי. אני יכול לחפש בכל העולם אבל אני לעולם לא אמצא מישהי כמוך שאיתה אני מרגיש כמו עצמי. אז בבקשה, תתעלמי מכל הסכנות, ותישארי. אני מתחנן, יורד על ברכיי, מתפלל לאלוהים, בבקשה. אל תלכי."