השקט שלפני הסערה 2 – פרק 14

רצתי עד שמצאתי את מה שחיפשתי: עדר של איילות אוכל עשב בנחת. הם נראו כל כך מעוררות תאווה…
לאחר חצי שעה של סיפוק הצד הערפדי שבי הרגשתי שהצמא כבר מטושטש למדיי ושהשרפה כמעט כבתה. כמובן שהם עדיין נמצאו שם ותמיד יהיו שם אבל לעתה הם לא הפריעו לי כל כך.
ניקיתי את עצמי מהלכלוך שדבר בי והתחלתי לרוץ אל הבית של סת'. בדרך הזכרתי לעצמי שאני צריכה לשאול את סת' לגבי התקופה ששהיתי אצל הוריי. אותם ששת חודשים היו בוודאי נוראיים בשבילו וממה שלולה סיפרה לי הוא בקושי שרד אותם. אולי שמעתי את הסיפור מהמבט שלה אבל אני חייבת לדעת מה באמת עבר עליו, מה הוא הרגיש, איך הוא הצליח לעבור אותם.
אחרי בערך 5 דקות הגעתי לבית של סת'. הקולות נשמעו בבירור מהעמדה שלי בשיחים. למען האמת, פחדתי להיכנס. פעם שעברה שבאתי לשם זה הסתיים בבגידה מצד סת' ובריחה מצדי. מה יקרה אם הם לא יאהבו אותי?? מה יקרה אם הם לא יקבלו אותי?? אני יודעת שלולה כבר קיבלה אותי אבל דעתה של אמו, סו, היא זו שחשובה. אם היא לא תקבל אותי, אני וסת'… כנראה נצטרך לעבור מקום או שסת' ייפרד סופית ממשפחתו. והכול יהיה באשמתי. כמו תמיד.
נכנסתי ברגליים רועדות אל המרפסת הקדמית של הבית. עמדתי מול הדלת מפוחדת, כמעט רועדת מרוב פחד. ברגע שאחצה את מפתן הדלת ואכנס לבית אני סופית אחרוץ את גורלו של סת'. אני כל כך אשנא את עצמי אם הם לא יקבלו אותי.
דפקתי על הדלת בעדינות, מקווה בכל לבי שלא ישמעו אותי. שמעתי את סת' אומר: "זו בוודאי לואיז. אימא – תתנהגי יפה." שמעתי את צעדיו מתקדמים אל הדלת עד שהיא נפתחה לרווחה. סת' עמד בפתח בידיים פרוסות לרווחה, יודע שאני צריכה חיבוק חם ממנו כדי להרגיע את מחשבותיי.
צעדתי אל ידיו החמות שעטפו אותי בעוד חיבוק מרגיע. אם היה לי לב באותם רגעים כל תושבי פורקס היו יכולים לשמוע אותו. סת' סגר את הדלת ושיחרר אותי מהחיבוק. הוא הסתובב אל משפחתו שישבה במטבח. אמו בישלה בסיר מאכל כלשהו שהריח נפלא, לולה ישבה ליד שולחן האוכל הצמוד למטבח, על ברכיה ישב ילד כבן 5 ושיחק בשערה הרטוב. אמו של סת', סו, לא הסתכלה עליי בכלל. היא התעלמה מנוכחותי בחדר והמשיכה לערבב את הסיר המהביל. לולה, לעומתה, חייכה חיוך רחב ואמרה בשמחה לילד שישב בחיקה: "תראה, טומי! זו לואיז! אתה הולך לראות אותה הרבה פה! לך תגיד לה שלום, טומי!"
טומי קפץ מברכיה של לולה ורץ אליי. הוא חייך אליי ואמר: "היי. אני טומי." היה לו קול ילדותי חמוד. הוא היה שחום עור, בדיוק כמו שאר בני משפחתו. ההבדל בינו לבנם היה שבמקום העיניים הכהות שאפיינו את תושבי לה פוש לטומי היו עיניים בצבע טורקיז עמוק. עיניו היו כמו שני זרקורים בים העיניים הכהות. שערו היה שחור אבל היה אפשר לראות פה כמה שערות בהירות בראשו. ניחשתי שהוא לא שייך להופ באופן שלם.
חייכתי אל טומי ואמרתי: "היי. אני לואיז. אני… אני החברה של סת'." לחצתי את ידו המושטת של טומי.
לפתע אמו של סת' צעקה מפינת המטבח: "לא! את לא החברה של סת'! אל תשקרי לילד!" היא שלחה אליי מבט יורה גיצים.
"אימא! די!" אמר סת' בזעם.
"מה די, סת'? מה די? אני רק אומרת לידידה הקטנה שלך פה שלא תשקר לטומי. הוא צריך לדעת ששקרים הם דבר לא טוב. נכון, טומטום?" שאלה סו את טומי. הוא הביט בה בעיניי הטורקיז הבוהקות שלו ואמר: "אני רוצה של לולה תרים אותי."
מבט הכעס בעיניה של סו רק הודלק עוד יותר למשמע דבריו של הפעוט הקטן.
טומי רץ אל לידיה המושטות של לולה. היא הרימה אותו על ידיה וקמה מהכיסא. היא ניגשה אלינו כשהיא מכסה את אוזניו של טומי המתנגד. לולה אמרה בכעס: "די כבר. אתם מבהילים אותו."
"ומאיפה לך לדעת את זה, לולה??" שאלה בכעס סו.
"אני מרגישה אותו, אימא. את יודעת שהוא הנשמה התאומה שלי, שאני מחוברת אליו."
"חיבור שמיבור! אין דבר כזה! עובדה שכשגברת 'אני עושה מה שבראש שלי' נסעה לה לחו'ל סת' לא היה מחובר עליה! אז די כבר עם התירוץ הזה! את לא מאוהבת בילד בן 5, לולה! ואתה לא מאוהב במוצצת דם, סת'! אז תפסיקו עם השטויות האלו ותוציאו את שני העלוקות האלו מהבית שלי, במיוחד אותה!"
"סלחי לי, גברתי, אבל… את טועה. בגדול. אני והבן שלך מאוהבים ללא שום קשר לנשמות תאומות. אם ככה את מתנהגת אליו ואל הבת שלך אז כנראה יש לך בעיות קשות. הם המשפחה שלך ואת אמורה לקבל אותם בדיוק כמו שהם, לא משנה את מי הם אוהבים."
"נאום יפה, הורסת משפחות. את לא תגידי לי מה לעשות! אני מחנכת אותם כמו שאני רוצה. אני בניתי אותם כמו שאני רוצה. מי את שתתערבי לי בעניינים?? הא? כשלך יהיו ילדים תעשי איתם מה שאת רוצה. דרך אגב ילדים, איך לעזאזל תעשו אותם?? לפי מה שאני יודעת את לא יכולה ללדת ואני מניחה שאתם לא מתכוונים לאמץ כי הרי כל הקטע בנשמה תאומה זה שהאיש זאב בוחר את האישה בעלת הסיכויים הכי גדולים להוליד לו בנים שימשיכו את המורשת. איך אתם הולכים לעשות את זה??" באותם רגעים שנאתי את הפנים שלה. פשוט שנאתי. היא כל כך רצתה שיהיה לנו רע. שלא נצליח. כאב לי על סת', שהיה קרוע ככה בין שתי הנשים המרכזיות בחייו. מה הוא הולך לעשות?? במי הוא יבחר? קיים בי החשש שהוא… שהוא יעדיף אותה על פניי. הרי היא אמו, אני רק הבחורה שהוא אוהב. תמיד אומרים שאהבת אם היא החזקה ביותר.