השקט שלפני הסערה 2 – פרק 15

הסתכלתי על סת', מצפה שהוא יגיד משהו, לא משנה מה. הוא הסתכל עליי נבוך ואמר לי בעיניו שהוא לא מסוגל.
"גברתי, אני… אני מניחה שזה לא עניינך. את הרי לא רוצה שזה יצליח אז למה להטריד אותך בפרטים כאלו? זה רק יגרום לך לשנוא אותי עוד יותר, אם זה בכלל אפשרי."
"בזה את צודקת. לפחות יש לך שכל."
"כי זה מה שהולך לעזור לי לעבור את הערב הזה." אמרתי בחיוך מזויף שבמזויפים.
"זה וקצת אלכוהול." היא אמרה בחביבות מזויפת, בדיוק כמו שלי.
"אסור לי לשתות. אני רק בת 16." ציינתי בפניה.
"דרך אגב בת 16, עוד שאלה קטנה יש לי אליכם: מה יקרה כשהקשר שלכם יהפוך לבלתי חוקי?? חשבתם על זה, זוג יונים?"
"כמובן, אפילו דיברנו על זה." אמרתי בניצחון.
"מה אתם הולכים לעשות בנושא?" לא וויתרה.
"עכשיו אנחנו 'אתם'? השתדרגנו, גברתי?"
"טוב, מכיוון שלפי המבט של סת', אם אני לא אקבל אתכם כנראה שאני לא אראה אתכם יותר. וכשאני אומרת אתכם אני מתכוונת לסת'."
"אז תני לי להבין: את אומרת שאת מקבלת את סת' ואותי?"
"לא, אני אומרת שאני מקבלת את סת' ואת רק… תוספת חסרת חשיבות." מבין כל הדברים שאמרה הערב, זה היה הכי כואב. לחצתי את ידו של סת' בכעס, מתאמצת להשתלט על החימה שבערה בי למשמע דבריה. כמעט והתחלתי לצרוח עליה שם אבל הימצאותו של סת' לידי עזרה לי להשתלט על קולי שרצה לצאת ולהרוס את כל מה שבניתי. סת' לחץ את ידי בחזרה כאומר: "תירגעי, תנשמי עמוק ותספרי עד 10."
פניתי אליו ואמרתי בקול רועד מכעס: "טוב, לי נמאס. אני… אני הולכת. אם אתה רוצה לראות אותי, אני אצל האדמסונים."
"עם מאט?" הוא שאל בלחץ. כמובן שזה יהיה הדבר היחיד שילחיץ אותו במצב כזה!
"כנראה. הוא אחד מהאדמסונים." משכתי בכתפי. באותו הרגע כל מה שרציתי היה לצאת משם ולהתרחק מהאישה הנוראית הזו שקוראת לעצמה אימא של סת'.
"את לא הולכת." אמר והתקרב אליי עד שיכולתי להבחין בניצוץ ירקרק בעיניו הכהות.
"למה?" שאלתי מפוחדת מהצורה שבה הגיב.
"כי את לא הולכת להיות באותו חדר עם מאט."
"אני גם לא הולכת להיות באותו חדר עם איש שחושבת שאני חבילת תוספות. מצטערת." שחררתי את עצמי מהכישוף של עיניו.
"כבר רבים, זוג יונים?" אמרה במתיקות סו.
"אימא, די!" אמר בכעס סת'.
"אויש, סת'י, אני רק מתבדחת. אתה יודע את זה."
"אימא, לא עברה חצי שעה מאז שלואיז הגיעה ואתה כבר גורמת לה לרצות ללכת. כל הכבוד. שברת שיא. גרמת לאהבת חיי לברוח ממך, מה כבר ביקשתי?? שתתנהגי יפה אליה?? תגרמי לה הרגשה שהיא רצויה?? זה כל כך כואב לך??"
"סת'! איך אתה מדבר אליי??"
"אני מדבר אליך כמו שאת מדברת אליה! אימא, היא אהבת חיי. אני… אני רוצה אותה. אני אוהב אותה. אין עוד אחת חוץ ממנה וגם לא תהיה. זה כבר לא אני והיא. זה אנחנו. ואם את לא מבינה את זה אז… להתראות, אימא."
"אתה לא תעז! אתה לא עוזב אותי! אני גידלתי אותך!"
"בדיוק! אם האישה שגידלה אותי לא מקבלת את האחת שבנה בחר אז היא בבעיה רצינית."
"סת', אתה יודע ש… אתה יודע שאני לא אוכל לסבול את זה עוד פעם. גם אבא שלך וגם אתה?? זה פשוט יותר מדי." בפעם הראשונה מאז שהגעתי לביתה ראיתי בעיניה של סו רגש. רגש אמיתי. כאילו שיש שם אישה קטנה, בתוך תוכה, שמתחת לכל הרוע שהיא מראה האישה הזו היא אמיתית והיא כואבת והיא אנושית וכשפוגעים בה היא נפגעת והיא נפגעת קשה. לרגע ריחמתי עליה. לרגע הזדהיתי עם הכאב שלה. אבל הרגע הזה חלף לאחר שראיתי שהיא מביטה בי בתועבה.
"אז תקבלי אותה. תקבלי אותה ושום דבר לא יקרה. אני לא אלך."
"אבל אני לא יכולה! אני לא יכולה לקבל אותה!"
"למה?!" ניצוצות זעם יורו מעיניו של סת'. מעולם לא ראיתי אותו כך, נלחם על הדבר שהוא אוהב. נלחם עלי.
"כי אני יודעת שהיא לא טובה בשבילך!"
"כולם חושבים שהיא טובה בשבילי!"
"אבל הדעה של כולם לא שווה כלום! הדעה שלי היא זו שקובעת!"
"הדעה שלי היא זו שקובעת. זו הבחירה שלי. החיים שלי."
"אני פשוט לא רוצה שתעשה את הטעות שאני עשיתי."
"אימא? המרק נשרף." קטעה בחשש את הריב לולה. סו הסתובבה אל המרק המבעבע וסגרה את האש. היא נשענה על הכיריים בחוסר כוחות. הייתי יכולה להישבע ששמעתי אותה בוכה.
לולה מסרה לסת' את טומי המשתומם. היא ניגשה אל סו בעדינות, מפחדת מתגובתה של אמה.
"אימא? הכול בסדר? את צריכה משהו?" היא שאלה בדאגה.
"לכי מפה, לולה. את לא קשורה לזה. אל תתערבי." היא אמרה בקשיחות. פתאום נפל לי האסימון. לולה התנהגה בכזאת רשעות אל כולם כי היא ממורמרת בגלל אמה. אני באמת לא מבינה איך יצאו לאישה כזאת שני ילדים כל כך מדהימים. אין צדק בעולם.
"אימא… אם רק תקשיבי לה. תכירי אותה. היא בחורה נפלאה והיא באמת טובה לסת'. בבקשה, אימא. רק תדברי איתה."
"עכשיו גם את איתם, לולה? חשבתי שאת בצד שלי."
"אין צדדים פה. זו רק הדעה שלי."
"ומאיפה הגיעה הדעה הזו? עד לפני יומיים את שנאת אותה בדיוק כמוני."
"דיברתי איתה. גיליתי שהיא באמת בחורה נחמדה."
"אוי, תעשי לי טובה. היא הולכת לקחת לי אותו בדיוק כמו שההיא לקחה לי."
"אימא, את לא יכולה לפסול אותה ככה רק בגלל שזה כבר קרה. הפעם זה לא יקרה."
"את תקשיבי לי ותקשיבי לי טוב. כשאני הייתי בהריון ועם תינוקת קטנה ביד הוא הלך עם הבחורה שהוא התחבר אליה. הוא עזב אישה בהריון וילדה קטנה בשביל הבחורה הזו. אני לא הולכת לעבור את זה שוב. אני הולכת להעיף אותה עכשיו לפני שזה יהיה מאוחר מדי."
"אני לא הולכת לקחת לך אותו, גברתי." אמרתי בכנות, מקווה שסו הזועמת תבין שמה שקרה קרה ולא יקרה שוב.
"את אומרת את זה עכשיו אבל כשתתחתנו ותולידו ילדים את כבר לא תרצי לחיות פה. אתם תלכו ותשאירו אותי פה. כמו כולם." אמרה במרירות.
"אנחנו נישאר פה. נחיה פה, בהופ. נחיה עם לולה וטומי ואיתך. לא נעזוב את המקום הזה. אין לנו עוד מקום בעולם."
סו הסתכלה עליי בחשד.
"נשבעת." הוספתי בחיוך.
"אני צריכה להתאוורר." אמרה ויצאה מהבית. הסתכלתי על סת' בשאלה והוא אמר בנחמה: "תני לה קצת זמן. בסופו של דבר היא תתעשת."
"אני כל כך מצטערת. לא ריציתי שזה יצא ככה, באמת שלא." אמרתי מלאת אשמה.
"זה בסדר. היא תחזור. אני מכיר אותה." ניסה לנחם אותי.
טומי אמר בקול מתבכיין: "לולה!" הוא הושיט את ידיו הקטנות אליה והיא לקחה אותו לחיקה. שאלתי את סת' בקול שקט: "אתה לא עייף?"
"מת מעייפות." פיהק כדי לחזק את טענתו.
"אז אולי תאכל ותלך לישון?" הצעתי בנימה אימהית. דאגתי לבריאותו הנפשית והפיזית.
"אבל איפה אני אישן?" שאל מבולבל. כנראה הוא היה ממש עייף.
"במיטה שלך, לא?"
"אוקיי, אבל החדר שלי מבולגן." הזהיר אותי בחיוך שובב.
"אז? אתה הולך לישון שם. אני הולכת למשפחת אדמסון."
"לא, את לא. את נשארת איתי." אמר בבהלה.
"אני גם צריכה מנוחה. זה היה יום ארוך ואולי אני לא ישנה אבל אני עייפה."
"אז תישני איתי. לפחות תנוחי." הציע.
"אני לא חושבת שאני אוכל לישון. אני ערפדה." צחקתי בקול הפעמונים שלי.
"אני יודע, אני מתכוון שתהיי איתי. זה מאוד יעזור לדעת שאת איתי." חייך במבוכה.
"טוב, אני מניחה שזה יהיה נחמד." חייכתי למרות שבעצם רציתי ללכת ולהיות קצת לבד, עם עצמי. כמה זמן אני יכולה להיות איתו? יש גבול לכל דבר, לא?
התיישבנו לאכול. לי אישית לא היה תאבון וכמובן שגם לא יכולתי לגעת באוכל אדם אז רק הסתכלתי בחיוך דבילי על סת' שטרף את האוכל כמו חיה. כל הזמן פקדתי על השפתיים שלי להוריד את החיוך הזה אבל בכל פעם שהסתכלתי מחדש על סת' הוא רק התרחב יותר ויותר. במקום שבו אמור לפעום הלב שלי הרגשתי חמימות נעימה אך גם הרגשתי קרירות. הרגשתי שאני לא צודקת עם סת'. ידעתי בדיוק למה אני לא רוצה לישון איתו ולא רק בגלל האינטימיות הרבה שניחשף אליה אלא גם בגלל שבאיזשהו מקום בתוכי כעסתי עליו. כעסתי על זה שהוא לא אמר כלום ורק הסתכל עלי ועל סו רבות כמו חיות על טרף. רציתי שהוא יאמר משהו, ייקח צד בסיפור הזה, רק כדי שאני אדע למה לצפות.