השקט שלפני הסערה 2 – פרק 24

הסתכלתי על סת' לכמה דקות של מחשבה. בהתחלה, לא הבנתי בכלל למה הוא מתכוון. מה זאת אומרת 'הראשון'? ראשון במה? ולמה הידיים שלו כל כך רועדות מהתרגשות בגלל זה?
רק לאחר בערך חמש דקות הבנתי למה סת' כל כ מתרגש בגלל ההצעה שלו. הוא רצה להיות הראשון שלי. הראשון שיהיה איתי עד הסוף. ה… הראשון, וכנראה גם האחרון, שיכבוש את כל כולי.
צד אחד בי שמח וצד אחר החמיץ. שמחתי בגלל העובדה שאני וסת' נתקדם עוד… שלב במערכת היחסים שלנו, אבל גם המחשבה על זה שנגיע לכזאת אינטימיות ואחר כך… ניפרד הפחידה אותי.
"מה את חושבת?" שאל, למרות שכבר ידע.
"אני נוסעת היום." הזכרתי לו.
"אז תדחי את הנסיעה. רק לעוד יום, זה הכול." אמר, למרות שמוחו היו עסוק בדרכים שונות לגרום לי להישאר.
"אני לא יכולה. הבטחתי להם."
"לואיז, זה רק יום אחד. זה כל מה שצריך. זו דרך מצוינת לחגוג את החודש וגם להיפרד."
"אנחנו לא נפרדים." מיהרתי לומר, צמרמורת מפחידה עוברת בי רק מלחשוב על פרידה סופית ממנו.
"אז מה אנחנו עושים?" שאל בגיחוך.
"אנחנו עושים הפסקה."
"ולפני זה?"
"אני לא יודעת." לא הייתי שלמה עם הצעתו. פחדתי.
"ממה את פוחדת?"
"מ… מהאינטימיות. ממה שיקרה. אם באמת נעשה את זה אז זה אומר ש…"
"שאנחנו סופית ביחד." השלים בהבנה מרירה.
"זה לא מה שאמרתי".
"אבל זה מה שרצית לומר." הוא היה פגוע, ובצדק. אבל אולי לא הייתי מוכנה. אולי אני מעולם לא אהיה מוכנה…
"זה לא זה. את פוחדת למרות שאת מוכנה." סטר את דבריי, יותר נכון, את מחשבותיי.
"אני לא יודעת. לדעתי, זה לא הדבר הנכון לעשות." אמרתי מבוישת.
"אבל את אוהבת אותי".
"כן, כמובן. פשוט… זה מפחיד. אתה כבר חווית את זה ואתה יודע איך… זה. אבל לי אין מושג. אני לא יודעת איך זה והאם זה כיף, ולא, אני לא רוצה לשמוע על זה, במיוחד לא ממך." המחשבה על סת' ולזלי, ביחד, צמררה אותי. אני לא יכולה לסבול את המחשבה שהיא הייתה איתו. זה כאילו אני חולקת אותו איתה…
"די. די עם המחשבות האלה. אני לא נחלק לבחורות. יש רק בחורה אחת שאני שלה וזו את. אז די".
"טוב." אמרתי מושפלת.
"אוקיי, נגיד ואנחנו הולכים על זה. או בכלל, את הולכת על זה. אני יודע שאני לא אהיה הראשון שלך, זה כבר ברור. אבל לא יכול שעבר כל כך הרבה זמן עד ששכחת איך זה".
"על מה אתה מדבר?" שאלתי מבולבלת ביותר.
"אל תגידי לי שלא עשית את זה".
"מה זאת אומרת"?
"בטח היית עם ואסילי. הרי הייתם ביחד כל כך הרבה זמן, בטוח הגעתם לשלב הזה".
"מעולם לא הגענו לכזאת אינטימיות. אצלי ואצל ואסילי לא הייתה אהבה אמיתית. לא אותה אהבה שיש לנו. הכי רחוק שהגענו היה… חיבוקים ונשיקות. אתה לא מבין? אני בעצם הכרחתי אותו לאהוב איתי. להיות איתי. הוא בכלל לא רצה אותי. לא כמו שאתה רוצה אותי".
"אז… את אומרת לי ש… שאני בעצם האהבה הראשונה שלך?" שאל בחיוך נרגש.
"כמובן. אתה האהבה הראשונה והאחרונה שלי. האהבה היחידה שלי".
"אז למה אנחנו צריכים להיפרד?" שאל בכאב.
"כי למרות שאני אוהבת אותך, ואלוהים יודע כמה אני אוהבת אותך, אני צריכה חופש. אני צריכה זמן לעצמי".
"מקודם חשבת שאת מתעלקת, עכשיו את מרגישה שאני מתעלק"-
"לא! אתה בכלל לא מתעלק! אני אוהבת להיות איתך"!
"אז למה הפסקה"?
"כי… אתה תחשוב שזה מטופש, אבל…. אני רוצה להתגעגע אלייך." אמרתי והשפלתי את ראשי.
"מה זאת אומרת?" שאל בחיוך מבולבל.
"אני רוצה להתגעגע אלייך. אני רוצה להרגיש איך זה להיות רחוקה ממך. אני רוצה לראות איך נסתדר. פעם קודמת נשבר לך הלב ורצית למות. הפעם רק תתגעגע." אמרתי בעיניים בורקות שנראו כל כך יפות בראשו.
"אני… אני לא רוצה להתגעגע." אמר בחוסר חשק.
"בבקשה. בשבילי." אמרתי בעיניים גדולות. ידעתי שסת' לא יכול לעמוד בפניי. ידעתי שזה יהרוג אותו להיות רחוק ממני, אבל… אני לא יודעת איך להסביר את זה. אני רוצה להתגעגע אליו. אני רוצה שהוא יתגעגע אליי. אני רוצה להיות חופשייה, בלעדיו. זה לא כאילו היחסים שלנו כובלים אותי אבל… אני לא אותו בנאדם כשאני לידו. אני אחרת.
"אני רואה אותך כמו שאת ואני אוהב את זה." אמר בשקט, מזכיר לי שמחשבותיי גלויות אליו.
"אבל אני לא אוהבת את עצמי." סיפרתי את האמת המרה, אותה אמת שרדפה אחרי כל השנים האלו.
"ובשביל זה את צריכה את ההפסקה." הבין ללא הסברים.
"בדיוק".
"אבל… כמו שאת רוצה להתגעגע ולהיות רחוקה, ככה אני רוצה להיות קרוב ולאהוב. אז מחר אנחנו עושים מה שאני רוצה ומחרתיים עושים מה שאת רוצה, דבר שימשך שבועיים או שלושה".
"אוקיי." אמרתי ללא ברירה. אם זה מה שסת' רוצה אז זה מה שאני אעשה. בשבילו.
"אבל! אם אני אומרת לעצור אתה עוצר." קבעתי חוק בסיסי, מבהירה את גבולותיי.
"ברור. אני לא אעשה משהו שאת לא רוצה שאני אעשה." אמר ללא היסוס והניח את ידו על ידי.
"אז… מחר, בבית שלי."
"קבענו." אמרתי ונישקתי אותו קלות. מחר זה קורה!