השקט שלפני הסערה 2 – פרק 5

הסתכלתי על סת' בתדהמה. עיניו החומות דיברו אליי בלי מילים. הוא היה כל כך מושלם באותו אור של שעת הדמדומים. אז הוא אהב אותי. הוא… הוא רוצה אותי ללא שום קשר לנשמה תאומה. חיוך מאושר נפרס על פניי ללא רצוני.
"למה את מחייכת?"
"כי אתה אוהב אותי."
"ברור שאני אוהב אותך. את ידעת את זה."
"לא, אני לא. אני חשבתי שאתה אוהב אותה, שרק הנשמה התאומה המטופשת הזאת אוהבת אותי. עובדה שאפילו אתה אמרת שאתה לא רוצה להיות… הנשמה התאומה שלי בכלל. אמרת שאם לא הייה את החיבור הזה היית מתרחק ממני ולא מתקרב בכלל."
"מתי אמרתי את זה?" אמר מבולבל.
"באחד מהריבים שלנו."
"בריבים שלנו אני כל כך מתרגז ואומר כאלו דברים מטופשים!" הוא צחק והפעם הוא זה שהעביר בי צמרמורת בעזרת צחוקו.
"סת'?"
"מה?"
"אתה באמת אוהב אותי??" התקשיתי להאמין לדבריו.
"מה אני צריך לעשות כדי להוכיח לך את זה?"
"רק… רק תביט לי בעיניים ותאמר לי שאתה אוהב אותי." ביקשתי בעיניים נוצצות.
סת' הרים את סנטרי בידו והסתכל לי בעיניים. הוא לחש בקול רך שהיה מיועד אך ורק לאוזניי: "לואיז אדמסון. אני, סת' ווינטר, אוהב אותך בכל לבי ונשמתי. אני מבטיח להמשיך לאהוב אותך כל עוד אני לבי פועם וריאותיי נושמות. לבי שייך לך. את נשמתי התאומה. אני ואת נועדנו לחיות ביחד. אני מצטער מעומק לבי על כל הפעמים שפגעתי בך. הייתי אידיוט חסר הבנה ומגיע לי שתשנאי אותי."
"לא… אני לא שונאת אותך." שמתי את ידי על ידו החמה.
"את עוד תשנאי." אמר בקול שקט והסתכל על ידינו.
"למה?" לבי פעם בחזקה.
"זה לא חשוב עכשיו." הוא התחמק מעיניי החוקרות.
"בוודאי שזה חשוב. מה אתה חושב שאנחנו עושים עכשיו? אנחנו מדברים על דברים חשובים שקורים בינינו. אם משהו קרה שהוא קשור באיזושהי דרך אל הקשר שלנו אז הוא חשוב. קדימה, סת'. מה קרה?"
"זה… זה אני ולזלי."
"מה איתכם?" ניחשתי מה הוא הולך להגיד וקיוויתי בכל לבי ונשמתי שהוא לא יגיד את זה. רק אל תגיד את זה.
"בחודש האחרון, כשאת היית אצל ההורים שלך, אני חיפשתי מישהי להעביר איתה את… את הזמן."
"מה זאת אומרת 'להעביר איתה את הזמן'??"
"זאת אומרת שאני ולזלי… בגדנו במאט. המשכנו עם הקשר הזה עד שנפרדתי ממנה."
"אז זה אתה." לחשתי לא מאמינה והסרתי את ידי מידו.
"מה אמרת?" שאל בבלבול והחזיר את ידו אל חיקו.
"זה אתה. אתה זה שהפריד ביניהם. מאט סיפר לי על זה."
"ומה את אומרת על זה? את… את כועסת?" שאל בחשש, מפחד מתגובתי.
"מה? אה. אממ… למען האמת, הלב שלי כבר חסין לכל השטויות שלך."
"אז את לא כועסת?" חיוך מהוסס התגנב לפניו.
"כועסת – לא. מאוכזבת – כן."
"מאוכזבת?" שאל מבולבל.
"כן, מאוכזבת. מאוכזבת ממך. ממה שעשית. אתה מוכן להסביר לי למה אתה עושה את הדברים האלה?" בלי רצוני הרגשתי שאני עומדת לבכות.
סת' שתק והוריד את ראשו בבושה. הוא ליטף את היד שהחזקתי לפני כמה דקות.
"זה מה שחשבתי." קמתי בזהירות, מתעלמת מידו המושטת של סת' שבאה לעזרתי.
"לא! בבקשה, אל תלכי." סת' קם גם הוא והתנשא מעליי בראש.
"אני לא מאמינה שעשית דבר כזה, סת'. כל פעם מחדש אני מאמינה לך וכל פעם מחדש אתה מאכזב אותי. כל פעם מחדש. מה אני כבר יכולה לעשות? תגיד לי. מה אני יכולה לעשות?? להמשיך להאמין לך אחר כך שוב להתאכזב?? הלב שלי לא יעמוד בזה."
"אני יודע. אני יודע שאני מטומטם ואידיוט ואני יודע שאת לא מגיעה לי. אני יודע. אבל יש איזושהי דרך שתוכלי פעם אחת אחרונה לסלוח לי?"
"לא. סלחתי מספיק."
"פעם אחת. אני צריך רק עוד סליחה אחת ואני מבטיח שאני אפשל. אני לא אאכזב. אני מבטיח."
"אני מצטערת אבל אני לא יכולה."
"אז… זהו? זה נגמר?"
"זה אף פעם לא ייגמר. תמיד יהיה משהו שיעמוד בדרך. תמיד. הגורלות שלנו קשורים אחד בשני, עוד לא הבנת? גם אם נהיה רחוקים אחד מהשני אלפי שנות אור עדיין נהיה קשורים אחד לשני. תמיד."
"את חושבת שנחזור להיות ביחד אי פעם?"
"כמובן."
"ואת תרצי להיות איתי?" שאל בתקווה.
"תמיד."
"באמת?" הוא שילב את ידו בידי והתקרב אליי עד שהיינו במרחק נגיעה אחת מהשני.
"סת', אתה אהבת חיי ותמיד תהיה."
"אז בואי נהיה ביחד עכשיו! נקדים את המאוחר! נהיה ביחד ולעולם לא ניפרד!" קרא וצחק איתי.
"אני לא יכולה." אמרתי שצחוקי עוד עומד על שפתיי.
"למה??" הוא שאל בחשדנות וחיוכו ירד.
"אני עם מאט, סת'." בישרתי לו, מקווה שהוא לא יכעס.
"את עם מאט??!!" זעק.
"כן." עניתי והרגשתי איך אני מתכווצת לידו.
"אבל… מאט הוא לא אהבת חייך! סת' הוא אהבת חייך!"
"אבל מותר לי לנסות עוד אהבות, לא?"
"זה… אני… מה…" הוא לא האמין למשמע אוזניו.
"די, סת'. תקבל את זה. אתה כבר היית עם לזלי וחווית אהבה. עכשיו תורי."
"את אוהבת אותו?" שאל כשעיניו פגועות.
"אתה אוהב את לזלי?" החזרת לו באותו מטבע.
"מה זה קשור? היא זו היא והוא זה הוא."
"סת', תקשיב. אני אוהבת את מאט ואני רוצה להיות איתו. אני רוצה להיות עם מישהו שהוא לא אתה. לבחון את הרגשות שלי. לראות אם אני בכלל מתגעגעת אלייך. כשאתה היית עם לזלי חשבת עליי? רצית אותי? אהבת אותי? לך יש את כל התשובות האלו אבל לי אין. אני רוצה להיות עם מישהו אחר, לבדוק איך זה. אסור?"
"כמובן שלא. מותר לך פשוט… לא איתו."
"למה?"
"כי הוא היה עם לזלי."
"אז?"
"אז… אז אני לא ארגיש בנוח לעשות לך קטעים מסריחים שכבר עשיתי לו אחד ממש מסריח."
"אז תעבוד על זה. תנסה לתקן את הטעויות שלך כשאני אהיה עם מאט. לשנינו יש על מה לעבוד לפני שבאמת נהיה ביחד."
סת' הסתכל עלי וראיתי בעיניו שהוא מסכים אבל שהוא ממש לא מרוצה מזה.
"תגיד… כשהיית עם לזלי…. חשבת עלי?"
"כל הזמן. כל שנייה. היא רק הייתה תחליף."
"מעניין אם אני אחשוב עלייך…"
"אני מקווה אחרת אני אראה קצת נואש." צחקתי ומשכתי אותו לחיבוק חם. סת' הוא בחור נהדר ואני בטוחה שאני אהיה איתו בעתיד אבל ברגעים אלו כל מה שאני רוצה זה לבלות קצת עם מאט.
"ביי, סת'." נפרדתי ממנו בנשיקה רכה על הלחי.
"ביי, לואיז." הוא נישק אותי בחזרה אבל עשה זאת באיטיות, כאילו הוא לא רוצה להיפרד ממני בחיים. כאילו זה כואב לו.