השקט שלפני הסערה 3 – פרק 13

"לואיז?" קולו העמוק של סת' הגיע אליו מהשיחים. להבת כעס מהולה בגעגוע עלתה בי. לאט לאט הוא הגיח מהשיחים, הבעת פניו קרה כקרח. לפי שפת גופו הבנתי שהוא כועס. אבל לא הבנתי על מה. הרי הוא התחיל.
"סת'. היי." נשכתי את שפתי התחתונה במאמץ לרסן את החשק ואת היצר שלי לרוץ אליו ולחבק אותו חזק.
"היי." אמר קצרות והתקדם אליי ואל סאם. נראה עליו שגם לו יש את אותו חשק בלתי מרוסן.
"מי זה?" שאל, מניע את ראשו אל עבר סאם. ידיו רעדו מעט וגרמו לי לחשוש.
"אממ… סת', תכיר את סאם. סאם, תכיר את סת'." אני מניחה שהישיבה שלי עם סאם ב… מקום שלי ושלו דיי עצבנה אותו. שיקנא. שיכעס כמו שאני כעסתי. נמאס לי מהמשחקים שלו.
"מה קורה?" סאם התרגש וראו את זה.
"לא כל כך טוב בעובדה שאתה וחברה שלי נפגשים למרות שאין לי שמץ מי אתה."
"תירגע, סת'. פגשתי אותו לפני חצי שעה. וחוץ מזה, עכשיו הפכתי לחפץ שלך? אתה תגיד לי עם מי להיפגש ועם מי לא??"
"מצטער שאני דואג לך." הפטיר והתקדם אלינו. מבטו היה קר, מעורר צמרמורת. לא הבנתי איך סאם לא ברח משם עד עכשיו. קמתי וחצצתי בין שניהם, כשגופי פונה לכיוונו של סת'. העובדה שהייתי כל כך קרובה אליו וגם רחוקה באיזשהו מובן, הרגה אותי מבפנים.
"מגנה על החבר החדש שלך?" סינן, קולו ארסי.
"ידיד, לא חבר. אני לא אתה."
"מה זאת אומרת את לא אני?"
"אני לא משחקת ברגשות של האנשים שאני אוהבת."
"מתי שיחקתי בך?"
"לפני שעה, פחות או יותר."
"את עדיין כועסת בגלל הקטע עם לזלי?" קולו התרכך טיפה.
"יש לי ברירה אחרת? היא הייתה שם, בבית שלך, מחזיקה את היד שלך. אתה יודע כמה רגישה אני כשזה מגיע אליה."
"את יודעת שרק רציתי להתנקם בך בגלל ההצעת נישואים." טון קולו לא היה מתרפס ומתנצל. להפך. הוא היה תוקפני, עמד על שלו. זיקת תשוקה עלתה בי, מערערת את ההגנות שלי. תאמינו או לא, אבל העובדה שהוא היה קשוח, הפכה אותו לדבר שהכי רציתי. 
"הייתי צריכה להתאבד וזהו…" מלמלתי, מפנה את מבטי מסת'.
"אל תגידי את זה. אל תתבדחי על זה אפילו. המוות שלך הוא לא בדיחה, היקום שלך הוא לא בדיחה. להפך. הוא הדבר הכי חשוב על פני האדמות." סת' המשיך עם טון הקול האטום שהעביר בי צמרמורות מחשמלות.
"אם הוא כל כך חשוב, למה אתה מעמיד אותו בסכנה כל פעם מחדש?"
"אני לא הולך להגיד סליחה, לא לפני שאת אומרת." הציב תנאי. חצי חיוך מתגרה הסתנן מבעד לחזות הקשוחה שלו. כמעט מעכתי את הצמיד שלי בניסיון להשתלט על פרצי התשוקה שהתקיפו אותי פעם אחר פעם. אם רק יכולתי להעביר אצבע על השפתיים האלו… ואולי… אולי לא רק אצבע… אולי גם שפתיים… תשתלטי על עצמך, לואיז!
"אין לי על מה להצטער." סיננתי מבין שיניי, מתאפקת לא לנשום את ריחו אליי ולשבור אותי סופית.
"מה עם הצעת הנישואים?"
"אני מתמידה בתשובתי."
"והבגידה הקטנה שלך כאן?!" צעק, סוף סוף משחרר את מה ששמר בפנים זמן כה רב.
"היי! אני לא בגדתי! רק ניהלנו שיחה תמימה! לא כמוך וגברת 'בקבוק צבע לשער בצבע פלטינה בוהק'!" צעקתי עליו בחזרה, בו זמנית מנהלת מלחמת מבטים איתו.
"זה השער הטבעי שלה!"
"ואני אוגר שוודי!" צעקתי, הציניות מתווספת לסערת הרגשות שהתחוללה בתוכי.
"היא לא צובעת! היא לא מזויפת." סינן, שולח אליי מבט קטלני.