השקט שלפני הסערה 3 – פרק 14

"אתה רומז שאני מזויפת?" שאלתי בשקט, כל גופי רועד. למרות נחשולי הזעם שגאו בי, עדיין רציתי אותו. חלק בי פשוט היה… זקוק לו כדי לחיות. חלק גדול ממני.
"אולי." השיב, גבתו עולה מעט.
"במה אני מזויפת?"
"אני… אני לא מרגיש בנוח לדבר על זה." מלמל והנמיך את ראשו.
"ואני לא מרגישה בנוח לעמוד לידך. אני עדיין עושה את זה, לא?"
"את… את מנסה להיות אנושית, כששנינו יודעים שאת ערפדה. לפעמים אני מרגיש שאת מנסה להחביא את מי שאת באמת." אמר לבסוף והרים את מבטו אליי. עינינו נפגשו ולרגע אחד קצר, הכעס נעלם. כל האהבה שלי אלי אליו חזרה, ובגדול. ממש… כאב לי. כאב לי כי רבנו, כאב לי כי הייתי רחוקה ממנו, כאב לי כי הוא נפגע, כל תא בי זעק 'כאב'. אבל… הרגע הזה חלף והכעס חזר למלא אותי. לא יכולתי לדבר. הגוף שלי נהיה משותק. רציתי לעשות כל כך הרבה דברים בבת אחת, עד שלא נשאר לי כוח לעשות אותם. הראשון מבין הרשימה היה לנשק את סת'. השני היה להרביץ לו.
הרגשתי קרועה. חלק בי נאבק לצאת אליו, לחוש את החיבור הזה שיש לנו כל פעם שאנחנו ביחד. חלק אחר רצה רק לברוח מהמקום. אבל הדבר היחיד שעבר לי בראש זה שמעולם לא שמעתי דממה כל כך רועמת.
"נמאס לי כבר להצטער על השטויות שאני עושה." מלמל סת' והתקרב אליי. היינו קרובים אחד אל השני, יותר מאי פעם, אבל… לא נגענו. לא העזנו לשלוח יד ולאחוז אחד בשני. פחדנו.
"אני אוהבת את הסליחות שלך." הודיתי וחייכתי מעט.
"אני אף פעם לא מרגיש שהן מספיקות. תמיד יש לי הרגשה שעשיתי מעט מדי לעומת… הסבל שגרמתי."
"רוצה לשמוע סוד?" לחשתי, עדיין לא מעיזה לנגוע בו, לאחוז בו חזק ולא לעזוב לעולם.
"תמיד."
"אני אוהבת את השטויות שאתה עושה. מתחת לכל הכעס והריבים וכל זה… אני דיי אוהבת את המריבות שלנו. הן מזכירות לי ש… בסופו של דבר, אנחנו זוג. הריבים האלו הופכים אותנו לזוג נורמלי."
"לא ייאמן, שעה אני נפרד ממך ואני כבר מתגעגע." צחקק ומשך אותי אליו. ואז זה קרה. שני החלקים שבנו, אלא שלא יכולים לחיות בלי השני, התחברו. פרצי התשוקות הכואבים נעלמו. הצורך האובססיבי בסת' נעלם, כי סיפקתי אותו. אני שוב שלמה. ומאושרת. 
"זה מדהים. אנחנו לא יכולים לבלות בנפרד אפילו לא 60 דקות. אחרי חצי שעה אנחנו כבר…"
"מתים לחזור זה לזרועות זה." השלים את דבריי.
"אני עדיין לא מבינה איך אנחנו שורדים. כל זוג אחר היה נפרד אחרי… יום ביחד."
"בגלל זה אנחנו כל כך חזקים. רק שני יצורים על טבעיים יכולים לשרוד במערכת יחסים קטלנית כמו שלנו." גיחכתי ודחפתי אותו קלות. הוא לא זז, לא הסכים להתרחק ממני ואפילו לא קצת. 
"אתה מוכן לנשק אותי כבר? כל הגוף שלי מעקצץ ומתרגש בגללך."
סת' חייך ובעדינות, הצמיד את שפתיו אל שפתיי. מהרגע ששפתינו נגעו אחת בשנייה, לא יכולתי להפסיק. רציתי אותו. אפילו אם זה יעלה לי בחיי, אני אהיה איתו. עד הסוף. אני לא אפסיק להילחם עלינו, אף פעם. אנחנו נהיה ביחד, לא משנה מה. שום דבר בעולם לא יוכל להפריד אותי ממנו.
זה רק אני והוא. שני גופים עם לב משותף.