התאהבתי בערס ? – עונה שלישית, פרק 5

פרק 5
״בוקר טוב..״ נהג המונית אמר לי
״בוקר טוב..״ ניסיתי לחייך אבל ללא הצלחה
״לאן את צריכה ?״ הוא שאל
״ל… מכון קעקועים״ אמרתי בטוחה בעצמי ובלי הרבה היסוס.
מה לעזאזל אני עושה ?!
הוא לקח אותי למכון הקעקועים הקרוב ביותר.. שילמתי לו ויצאתי
״בוקר טוב…״ אמרתי לאיש שהיה שם. הוא היה ניראה מפחיד. היו לו קעקועים בכל הידיים.
״בוקר טוב״ הוא ענה וקצת חייך..
״באתי.. באתי לעשות קעקוע..״ אמרתי
״אין בעיה.. מה את רוצה שיהיה רשום או שיצוייר ?״ הוא שאל אותי
״אני רוצה.. אני רוצה שתקעקע לי את השם- אוראל אמסלם״ אמרתי לו מגמגמת כל מילה
״אני צריך תעודת זהות״ הוא אמר. הראיתי לו את בתעודת זהות שלי
״בסדר בגלל שאת מעל גיל 16 את יכולה לעשות קעקוע״ הוא אמר והפנה אותי לחדר הלבן והמלא מחטים האלה.
התחלנו בקעקוע.. הוא הראה לי צורות, כתב וגדלים..
לא שמתי לב כל כך למה שבחרתי.. רציתי רק לגמור עם זה ובאמת שלא הייתי בטוחה מה לעזאזל אני עושה
״איפה תירצי את הקעקוע ?״ שאל אותי
״בדיוק מתחת ללב״ אמרתי והרמתי את החולצה כדי להראות לו את המקום המדוייק
״זה מקום מאוד בעייתי… את רוצה לקרוא למישהו שיהיה איתך ? כי במקום הזה כואב נורא לעשות קעקוע״ הוא אמר
״לא לא זה בסדר.. אני יסבול את הכאב״ אמרתי. כאילו עד עכשיו לא סבלתי את זה…
״את כל כך צעירה את בטוחה שאת רוצה את הקעקוע הזה ?״ הוא שאל והסתכל עליי. למה הוא שואל כל כך הרבה שאלות ?! שיעשה את זה כבר ונגמור עם זה אחת ולתמיד. חשבתי על מה שהוא אמר., את האמת ? אני לא בטוחה עכשיו בכלום. אבל הנהנתי והוא התחיל בקעקוע
כל פעם שהוא נגע בעור שלי עם המחט היא הכאיבה לי ברמות.. כמו סכינים, כמו כל הפעמים שפגעו בי בחיים האלה, שרמסו אותי.. שהכאיבו לי..
הקעקוע הזה מרכז את כולם.. אני מקעקעת עכשיו את הפקינג שם של הילד שלי שבכלל חלמתי על זה.
רק אחרי כל הכאב הנוראי הזה.. אחרי שבדיוק מתחת ללב שלי מקועקע לנצח ״אוראל אמסלם״ אני מבינה מה עשיתי.
למה כל זה ? למה ? אלירן פוגע בי.. אני פוגעת בו. אנחנו נפרדים וחוזרים ונפרדים וחוזרים כל שני וחמישי. אנחנו רבים בלי סוף, ובוגדים בלי סוף.. ואני הולכת ומקעקעת את השם של כניראה הבן שלי עם השם משפחה שלו ?! בגלל חלום מטומטם !!
פשוט מטומטמת…
בדרך חזרה הבייתה חשבתי על זה… אולי.. אולי זה לא באמת חלום.. אולי זאת נבואה.
אם אבא שלי רואה את זה היא הורג אותי. אם מאור יראה את זה הוא יהרוג אותי.. אם מאי, תהל או לירן יראו את זה אני הרוסה, הם יהרגו אותי. אף אחד לא הולך לראות את זה. אפילו לא אלירן.. ולא מאור, וגם לא מאי או תהל.. אף אחד. עד שאני יקיים את הנבואה הזאת ויהיה לי בן ואני יקרא לו אוראל
״חתיכת סתומה ! איפה היית ?!״ מאור צעק עליי איך שנכנסתי לבית, הוא בדיוק אכל ארוחת צהריים
״סתם.. הלכתי לנשום אוויר..״ עניתי לו
״חיפשתי אותך.. את פשוט לא נורמלית..״ הוא צעק לי.. כניראה שנעלמתי להרבה זמן… הסתכלתי על השעון באייפון – 01:36…. כן נעלמתי לכמה שעות טובות.
רציתי להגיד לו אני יודעת ושאני מצטערת, ולספר לו על מה שעשיתי.. על הפקינג קעקוע הזה.
אבל.. לא.. לא הייתי מסוגלת.
הוא היה חושב שאני משוגעת והם היו לוקחים אותי למוסד או משהו.. וזה הדבר האחרון שאני צריכה עכשיו.
הנהנתי והורדתי טיפה את הראש, התיישבתי לידו בשולחן, לא לקחתי שום דבר לאכול רק כוס קולה
הוצאתי את האייפון נכנסתי לאינסטגרם ואז הוא החליק לי מהיד ישר לרצפה
״שיטטטט״ התכופפתי להרים אותו והצתמררתי.
כל כך כאב לי.
זאת הייתה פשוט טעות.