המחלץ… המשך פרק שלישי

השיחה מסתיימת, ואני עדיין יושבת על המדרכה הקרירה, מנסה לשאוב חום מהעליונית הקצרה שאני לובשת, מנסה לעטוף את עצמי, אני לוקחת כמה נשימות עמוקות ומתרוממת כדי להיכנס בחזרה לבית קפה.
בפנים אני רואה את המלצר עומד ליד שרון, "היא בטח מטפלת בחשבון" אני חושבת לעצמי, אני ניגשת ומוציאה את הארנק, שרון מוסרת את כרטיס האשראי שלה למלצר ולא משאירה לי אפשרויות למחות.

המלצר חוזר עם הכרטיס והקבלה, ואנחנו יוצאות לכיוון החניה, מתקדמות לרכב, ובראשי המחשבות לא מפסיקות להתרוצץ, שרון מחזיקה אותי ונראה שהיא מנסה לעודד אותי בדרכה שלה.

הנסיעה עוברת בשקט, "הגענו" שרון אומרת ואני מרימה את העיניים ורואה שאנחנו בחניית הבניין, "תתעודדי אלכסה, הוא יוצר איתך קשר, את יודעת מה קורה איתו, זה סימן טוב" היא אומרת לי, והיא צודקת, דין שומר על קשר כפי שהבטיח, "את תמיד יודעת מה להגיד כדי לעודד אותי", אני אומרת ועושה פרצוף, "כן, אני יודעת" היא עונה לי בשאננות ואנחנו צוחקות, אני מחבקת אותה ויוצאת מהרכב לכיוון הדירה.

השעה כבר מאוחרת כשאני פותחת את הדלת, היה יום עמוס אני חושבת, אני נכנסת לחדר שינה ומתחילה להתפשט, מורידה את הגופייה, את המכנס, מנסה להשתחרר מהחזייה, אני לוקחת את החלוק ומתעטפת בו, מפזרת את השיער ונכנסת לאמבטיה, אני מתקלחת בזריזות, חופפת את השיער, מסתבנת, ונותנת למים הזורמים לשטוף מעליי את היום הארוך, אני יוצאת מהמקלחון ולובשת את החלוק, מייבשת בקלילות את השיער עם המגבת, ויוצאת מהאמבטיה ונכנסת לחדר שינה, אני תולה את המגבת, ולוקחת מהמגירה חולצת טי שירט טיפה גדולה, ולובשת אותה, בוחרת את התחתונים הוורודים עם התחרה העדינה, ומתיישבת על המיטה עם הלפטופ, השיער עוד לא יבש לגמרי, כמה טיפות מטפטפות על המסך, אני פותחת את האינטרנט ומקלידה את הערך "ארגנטינה", אני רוצה לדעת, לפחות במעט היכן דין נמצא כרגע.

למחרת בבוקר אני מתעוררת, השעה 7 ורבע, הלימודים מתחילים בשעה 9, זה ייתן לי מספיק זמן לבלות זמן איכות עם עצמי, אני מתרוממת מהמיטה ומבחינה שנרדמתי עם חולצת טי שירט בלבד, אני יוצאת לכיוון המטבח ומרתיחה את הקומקום, נכנסת לאמבטיה בינתיים ושוטפת את הפנים, אני מצחצחת את השיניים והנייד מזמזם, "אויש, בדיוק עכשיו" אני חושבת, מהר אני שוטפת את הפה ועונה מבלי לראות את השיחה המזוהה, "מממ…" אני עונה, מרגישה עם הלשון את הטעם של משחת השיניים עדיין בפה, "ממממ… אני שומעת מעבר לקו" ומזהה את הקול, "דין דין", אני לוחשת, "במה הפרעתי לך שאת עונה לי בכזאת מתיקות" הוא שואל, "האמת היא, שבדיוק צחצחתי שיניים" אני עונה וצוחקת, דין צוחק יחד איתי, אני שומעת ברקע אנשים מדברים בקול רם, שומעת רוחות, וחוששת לשאול, נראה שדין ניחש את המחשבות שלי שכן הוא אומר לי שהם כרגע בהפוגה, "אנחנו בהפסקה כמה שעות" מחכים שהסופה תירגע, אנחנו לא יכולים להמשיך כרגע, וניצלתי את ההזדמנות כדי לשמוע אותך" הוא אומר, ואני מחייכת מעבר לקו, "אנחנו נישאר פה כמה ימים אלכס, אני אנסה ליצור איתך קשר כמה שאפשר", "אני חייב לסיים אלכס, אין לי הרבה סוללה", "אני מתגעגעת אליך" אני פתאום אומרת, וזה מה שאני מרגישה, אני רוצה שהוא ידע מה שאני מרגישה, אבל מעבר לקו אני שומעת שתיקה, "דין" אני אומרת, "שמעת אותי?", "כן", אלכס, שמעתי אותך טוב" הוא אומר בקול החם והעמוק שלו ומנתק.

אני נכנסת לאמבטיה ומחזירה את המברשת שיניים למקומה, מוזגת את המים החמים לכוס ושותה את הקפה בזמן שאני מתארגנת ללימודים, מחליטה ללבוש בגדים קלילים, ג'ינס וחולצה אוורירית עם שרוולים רחבים, אני אוספת את הספרים והלפטופ ויוצאת מהדירה לכיוון החניה.

באוניברסיטה אני פוגשת את שרון בכניסה לספרייה, שתינו צריכות לסיים את העבודה ולהגיש אותה, אנחנו מתמקמות ומתחילות ללמוד.

אחרי כשעתיים, בזמן ההפסקה שרון ואני הולכות למרפסת של הקפיטריה, אני מוציאה את הלפטופ ורואה מייל מהתאחדות הסטודנטים, אני פותחת אותו וכבדרך אגב שואלת את שרון אם היא יודעת על מה המייל, "זאת הזמנה קבוצתית לטיול, אנחנו מתאגדים כמה סטודנטים ויוצאים לטיול של שלושה ימים, ואת חייבת לבוא איתנו, רשמתי אותך כבר, המייל הוא אישור", "מה???" אני כמעט שופכת את כוס הקפה על עצמי, "למה רשמת אותי?" אני אומרת בכעס, "ממתי את כועסת?" היא מופתעת, "את בדרך כלל יוזמת את הפעילויות, ועכשיו מכיוון שלא יזמת, חשבתי שתרצי להיות מעורבת", "אז חשבת לא נכון" אני סוגרת את המסך של הלפטופ בכעס, לוקחת את כוס הקפה והתיק והולכת.

שרון רודפת אחריי במסדרון לכיוון האולם ההרצאות, "אלכס, את מוכנה להגיד לי מה הבעיה?" אני ממשיכה ללכת ונכנסת לאולם, תופסת את מקום הישיבה שלי, שרון מתיישבת במושב לצידי ומנסה לתפוס את המבט שלי, "אלכס, אני לא מבינה מה קורה לך" היא אומרת בכעס, אני מניחה את הלפטופ על השולחן הקטן שצמוד לכיסא ומנסה להתעלם מהמבטים הצורבים ששרון שולחת לעברי, "את רשמת אותי לטיול מבלי לשאול אותי אם אני מעוניינת" אני עונה ומסיתה את מבטי אליה, "ולמה שלא תהיי מעוניינת?" היא מחזירה לי בשאלה, אני מחליטה להתעלם מהשאלה שלה ופותחת את התיקייה במחשב כדי שאוכל להקליד את השיעור, שרון מפנה את מבטה ממני ומוציאה את הלפטופ שלה ומניחה גם היא על השולחן, בקדמת האולם אנחנו רואות שהמרצה נכנס ובמהרה ואנחנו שקועות בשיעור, "הנושא עדיין לא סגור" שרון מסננת לעברי אחרי מספר שניות, ואני ממצמצת.

השיעור עובר באיטיות ואני מנסה לחשוב, "שרון צודקת, אני הסטודנטית שיוזמת פעילות באוניברסיטה, אני הראשונה להצטרף לאירועים, ועכשיו אני כועסת רק בגלל טיול של כמה ימים", "אני לא רוצה להיות רחוקה מדין, אבל הוא רחוק ממך עכשיו", אני עונה לעצמי, השיעור מסתיים ולפני שאני מספיקה לפנות לשרון היא כבר יוצאת במהירות מהאולם, "אצטרך למצוא דרך לפייס אותה אני חושבת לעצמי.