התמונה- פרק 3 :)

"קל,קל הכל בסדר?" שמעתי את דארסי שואלת מבחוץ בעודה דופקת קלות על הדלת. "לאא" צעקתי בעודי מוחת את דמעותיי. "מה יש?" שאלה דארסי בחמימות בעודה נכנסת ומתשייבת לידי. "אממ..את לא תאמיני לי!" צעקתי ודחפתי את ראשי בתוך הכרית. "למה לא?" היא שאלה בעודה מלטפת את גבי. "כי..כי…סוזן לא האמינה לי,אז למה שאת תאמיני?" קראתי בעוד הדמעות פורצות החוצה,שוב."כי אני החברה היכ טובה שלך שכחת?אנחנו כמו אחיות?מגיל 3 עד גיל 16?זה לא סתם!" היא הרגיעה אותי. "אוקיי..אני ראיתי…ראיתי..ראיתי את ליליאן ומארק…הם ..הם מ..הם מתים!ראיתי אותם שוכבים על הרצפה וסכין עם דם הייתה ליד!וכמובן שאת לא מאמינה לי!נכון?!אני צודקת?!" קראתי בעודי מניחה את רגליי על הריצפה."טוב.."היא אמרה בקול גבוה. "ידעעתי" אמרתי והתרוממתי מהמיטה לכיוון הדלת,באה לצאת. "רגע,לא אמרתי שלא,אולי כן,אבל, תוכלי להראות לי?הוכחה או משו?" היא שאלה מנסה להרגיע אותי. "א..אי..אי אפשר!הגופות..ה..הן נעלמו !" פרצתי בבכי שוב. "אה..אוקיי" היא השיבה ושמעתי מעט דאגה בדבריה. "טוב,אני חושבת שאת עייפה מעט" היא אמרה וליטפה את ראשי "אני לאא!" מחיתי. "את לא רוצה אל תאמיני!" צעקתי. היא נעמדה עם מבט עצוב ויצאה מהחדר. נשארתי לשכב על המיטה,הבטתי בתקרה,הוצאתי מתחת לכרית תמונה שלי ושל ההורים שלי,דמעות זלגו על פניי,הרגשתי נבגדת,כאילו כל עולמי משתנה,רק אני שמה לב,אף אחד לא מאמין לי,אני לבד!,בלי אף אחד ! >L< לאט לאט נרדמתי בעודי בוכה. "העלמה רובינס?זו את?" שמעתי קול קטן קורא בשמי. "כע,מה יש?"עניתי חצי מתה. "זה אני,הצ'רס,הכל בסדר?" הוא שאל בדאגה. "הצ'רס?אנ'לא מכירה שום ה—" נקטעתי בעודי מסתובבת ומביטה בו. הוא היה יצור קטן,מן סנאי,אבל מדבר! "אא..אתה ס..סנאי ממ..מדבר" גמגמתי בפחד. "כן,את לא זוכרת?" הוא פסע לעברי. "לא,מה בדיוק אני אמורה לזכור?" שאלתי בחשד. "אווויי לא,לא,לא לא לא, זה לא קורה!לא עכשיו!" הוא קרא בדאגה בעודו פותח תיק ומוציא משם מסמכים.הוא בחן מסמך אחד לעומק,ואז בחן אותי. "מה יש?" שאלתי בעודי מתיישבת לידו על הרצפה ומציצה במסמך."את,הנסיכה קלואנרדה מורנס" הוא אמר והציג בפניי תמונה. "מהה? זאת אני,א…אבל אני..אני לא זוכרת את זה!" אמרתי וחטפתי את התמונה. "תראי,כאשר העבירו אותך לעולם הזה,זיכרונך נמחק." הוא הסביר. "העבירו אותי לעולם הזה?! מאיזה עולם?" שאלתי."מלאדנרוויל" הוא השיב . "לאנדרוויל? מה זה המקום הזה?" שאלתי מבולבלת. "קלי,בואי,ארוחת ערב" שמעתי את סוזן קוראת לי מבחוץ. "לא רעבה" קראתי. "נו קדימה,את עדיין חושבת שהם מתים?" היא שאלה ובדבריה הבחנתי במעט זלזול. "מי זו?" לחש הצ'רס. "השותפה שלי לחדר,סוזן , סוזן קליין."עניתי והתיישבתי בחזרה על המיטה. "אהה,אוקיי,תקשיבי,לכי לארוחה ואז מחר ניפגש בגן האימונים,כאשר בני הברק ייקחו הפסקה,נדבר" הוא אמר ומחא כף ופוף,בין רגע הוא נעלם. "רגע?באיזו שעה?איפה בגן?מהה?" קראתי בקול והתחלתי לחפש אותו בכל החדר. "את תדעי,תדעי הכל" הוא לחש ממקום לא ידוע. "רגע, אני לא רעבה, יש זמן, חזור, חזור לכאן! איפה אתה מסתתר?אהה?ממזר קטן?" קראתי שוב . "קלי?מה את מחפשת?" שאלה דארסי בעודה נכנסת לחדר. "אהה..סתם את ה..הפלאפון שלי" גמגמתי. "בואי נחפש ביחד,יש ארוחת ערב,ואת יודעת את הכללים,אסור לאחר!" היא אמרה ובאה לחפש איתי. "לא,לא,אין צורך,לא משנה" אמרתי וסידרתי את החולצה שלי. "אוקיי,בואי לארוחת ערב!" היא חייכה. "טוב" חטפתי את המפתח הכסוף מהשולחן. הייתה עליו האות הגדולה R וציור של אלים. יצאנו והתקדמנו לחדר האוכל .