התפרקות בנשיקה : פרק 3

"איחרת!" קבעה טיפני.
"לא אני לא, אפילו הקדמתי בשתי דקות" אמרתי.
"הקדמנו את החזרה בשעה, היום יש לחבר שלי משחק" אמרה בגאווה.
"לא רק לחבר שלך יש משחק את יודעת?" אמרתי לה.
"חבר שלי הוא הקפטן, אז תכנית…רק לחבר שלי יש משחק" אמרה. אוויי שתפסיק להיות מטומטמת.
נאנחתי. "טוב ,מה לעשות?" שאלתי.
"תתחילי חימום" אמרה.
התחלתי לעשות חימום והתחלתי להתאמן.
"טוב בנות, אני צריכה ללכת לקבוצת המעודדות. החזרה נגמרה" הודיעה טיפני.
נוו באמת, עד שהתחלתי להתאמן.
החלטתי להישאר קצת בסטודיו, בכל זאת אני צריכה להתאמן…
אחרי רבע שעה של אימונים יצאתי מהסטודיו.
לקחתי עוד שלוק מהמים ונתקלתי במישהו. כולי התרטבתי.
אוחח נו באמת!
"מצטער" שמעתי את קולו המוכר והממכר.
"זה בסדר" אמרתי לדין .
"דיייןןן? מה אתה עושה איתה??" צעקה טיפני ורצה אלינו.
"טוב..אני צריך ללכת" אמר.
"ברור, לך..יש לך משחק עכשיו" מלמלתי בחיוך והלכתי משם.
נזכרתי במה שהוא אמר אתמול..שהוא יקלע לי את הסל הראשון, גיחכתי לעצמי ונכנסתי לתוך אולם הספורט. היו שם כבר הרבה תלמידים שישבו ביציע .
האולם בבצפר שלנו ענקק!! פשוט ענקקקק!
חיפשתי את מיילי בין כל התלמידים, היא בטח יושבת בשורות הראשונות…
להפתעתי היא עדיין לא הגיע, החלטתי לשבת כמה שיותר גבוה וכמה שיותר רחוק מהמגרש.
סימסתי לה שאני כבר באולם ותוך חמש דקות היא התיישבה לידי.
"אבל למה כלכך רחוק??" שאלה בהתבכיינות.
"כי ככה כלכך רחוק" חיקיתי אותה.
"את לא טובה בחיקויים" אמרה ואני צחקתי.
"קלטי קלטי את כל הלוזרים של בצפר "קיוטצר", חושבים שהם ינצחו את דין שלייי" אמרה.
"אלוהיים מיילי, את חייבת להפסיק עם זה" אמרתי לה, היא פשוט אובססיבית לדין!
זאת אחת הסיבות שאני לא מספרת לה על הנשי…סליחה , ההתפרקות שלי עם דין..
היא תשתגע, תתחרפן, תצעק, תתפרק,תשבר! הכל ביחד.
"ומזה השם הזה "קיוטצר" איזה שם דפוק לבצפר" המשיכה במלמול מבלי להתייחס אליי בכלל.
המשחק התחיל ואיתו גם המעודדות החפרניות שלו הפסיקו לאיית את השם של דין ואיתם כל הבצפר.
על הדקה הראשונה דין קלע סל, לא הופתעתי.. הוא תמיד היה טוב בזה..
כל הבצפר הריע לו, הבטתי בו, הוא חיפש מישהו ביציע.
הבטתי במיילי שנופפה לו בהתלהבות יתר, היא באמת חושבת שהוא יראה אותה?!
חזרתי להביט בדין. מבטו נעצר עליי, הוא חייך אליי…אז אולי הוא לא שכח… חייכתי אליו.
"אומייגד אומייגד את ראית את זה??" אמרה מיילי בהתרגשות.
"ראיתי מה?" שאלתי לא מבינה, בחיי שהיא מוזרה לפעמים.
"את דין!! הוא חייך אלי, את לא ראית שהוא חייך אלייי!" אמרה.
התחלתי לצחוק, להגיד לה שהוא לא הסתכל עלייה יהיה מעשה אכזרי, אז רק צחקתי.

"אני לא מאמינה עדיין שהוא חייך לי" אמרה לי בהתרגשות כשחזרנו לכיתות.
"את מוכנה להפסיק לדבר על זה?" שאלתי אותה בכעס.
"אוף הוא כזה מושלם" דיברה לעצמה.
נאנחתי. היא לא מתכוונת להפסיק עם זה..
"טוב אני צריכה ללכת לכיתה, איזה כיף לך שאת באותו כיתה איתוו" אמרה.
"ביי" אמרתי והלכתי. מעצבנת. שתפסיק לדבר עליו!

"היי" מלמל אליי.
"היי" התיישבתי לידו.
הוא הביט בים ואני פשוט לא הפסקתי לבהות בו..
"את בסדר?" שאל מגחך כשראה שאני לא מפסיקה להסתכל עליו.
"בטח בטח" מלמלתי ונשכבתי על רגליו.
"מה יש?" שאל וליטף את שיערי, אני כלכך אוהבת שהוא עושה.
"מה אין?" שאלתי.
הוא רכן אליי, לאט לאט, לא לפני שהוא מלטף ברכות את לחיי ואז נישק אותי..
התנתקנו.
"אני מכור" אמר צוחק.
"מה לך קרה?" שאלתי.
"שום דבר מעניין" אמר בתמימות.
"חוץ מזה שניצחת ניצחון מוחץ את הקבוצה השנייה" אמרתי צוחקת.
"זה לא אני ניצחתי, זה כל הקבוצה" אמר.
"כן רק חבל שאתה היחידי שקלע את הסלים" אמרתי.
הוא צחק. ואני חייכתי.
"את יודעת שאני אוהב את החיוך שלך" שאל וליטף את פניי.
הרגשתי מן מבוכה..
חייכתי חיוך קטנטן וקמתי ממנו.
"ניראלי שאני אלך" נעמדתי.
"לא אל תלכי, בבקשה" אמר ומשך אותי אליו.
היינו מחובקים, הפנים שלנו היו קרובים, הרגשתי את נשימותיו החמות, עיניו הירוקות הביטו בעיני החומות והפשוטות.
"דין.." מלמלתי בשקט והשפלתי את ראשי.
המצב היה מביך..
הוא הרים את פניי ונישק אותי.
"אל תעשה את זה" התנתקתי ממנו.
"ולמה לא?" שאל מבולבל.
"כי זה נחשב בגידה." אמרתי.
"ומה שאנחנו עושים כל יום לא נחשב??" שאל.
"לא. כי אנחנו רק מתפרקים..אנחנו לא אוהבים, נכון?" אמרתי בשקט.
"נכון" ענה גם הוא בשקט ועזב אותי.