התפרקות בנשיקה : פרק 4

עברתי במסדרון בית הספר. לבד.
מיילי לא באה היום …
הגעתי לכיתה, היא הייתה ריקה, טוב בגלל שמיילי לא באה, הייתי צריכה לקום בשש כדי להספיק את האוטובוס של שבע. מה שאומר שיש לי עוד שעה עד לתחילת הלימודים.
מדכא. אכן מדכא.
הנחתי את התיק , החלטתי להסתובב קצת בבצפר.. אין לי משהו יותר טוב לעשות.
"היי קים" שמעתי צעקה.
הסתובבתי.
"היי רודריגו" אמרתי בחיוך.
"מה את עושה כאן בשעה כזאת?" שאל בחיוך והתקרב אליי.
"בדיוק מה שאתה עושה כאן בשעה כזאת" אמרתי בפשטות.
"כן רק שיש הבדל קטן, אני מורה..ואת תלמידה" הוא אמר. צחקתי קצת..נוו טוב.
"מיילי לא הגיעה אז הייתי צריכה לעלות על האוטובוס" אמר.
"את יודע שיכלת לעלות על האוטובוס של שמונה, נכון?" שאל צוחק.
"פאק" מלמלתי .
"טוב לא נורא, תדעי לפעם הבאה" אמר בחיוך.
"אני מקווה מאוד שלא תהיה פעם הבאה" אמרתי.
הוא צחק ואז הביט בשעונו.
"יש לי עכשיו אימון, רוצה לבוא?" שאל.
"עכשיו?" שאלתי, השעה פאקינג שבע ורבע! למה אנשים קמים בשעה כזאת??
"כן, בכל דבר יש חסרונות" אמר בחיוך.
"טוב נוו" אמרתי והתקדמנו לעבר האולם.
"אתה רוצה להגיד לי שכל בוקר הם באים לבצפר בשבע??" שאלתי אותו.
"בדיוק" אמר.
"מסכנים" אמרתי ונכנסנו לאולם.
אתם בטח שואלים את עצמכם, מי זה רודריגו? למה לעזאזל את מכירה אותו? ופאק. מה לך ולו??
אז רודריגו זה המאמן של קבוצת הכדורסל, הוא בן 23, כן.. צעיר.
הוא הבן של חבר של ההורים שלו, והם היו באים אלינו הרבה עוד לפני שהוא הפך למאמן .
הוא שרירי, שזוף,עיניים שוקולדיות, שיער שטני.. קיצור חתיך.
ראינו את כל הקבוצה מקיפה את המגרש הענק בריצה.
"בנים" צרח וכולם התקרבו אלינו.
"תתחילו לשחק" אמר.
"אתה לא מתכוון להציג לנו את היפה שלידך?" שאל מישהו, אני חושבת שהוא בכיתה של מיילי.
רודריגו הרים את גבותיו.
"היא איתך באותה שכבה, ניראלי שאתה צריך להכיר אותה יותר ממני…" עקץ אותו.
כולם צחקו ואותו אחד גלגל את עיניו בחיוך.
"אני חייב לשים לב יותר לבנות כאן.." מלמל לעצמו וגרם לי לחייך.
"ואיך בדיוק אתה מכיר אותה?" לפתע שמעתי את קולו של…דין, לא לא לא!
אחריי הערב המביך איתו אתמול…לא הצלחתי להירדם.
"טוב, זה לא ממש עניינך דין" אמר לו רודריגו ואז הביט בכולם "לא אמרתי לכם להתחיל להתאמן??" צרח עליהם והם התפזרו במגרש.
הבטתי בהם, כל שנייה דין קלע סל, הוא ממש ממש טוב!
אחריי כל סל שהוא קלע הוא הביט בי. חייכתי אליו..
"קים? קים את כאן?" רודריגו העביר את ידו מלפני פניי והעיר אותי ממחשבותיי.
"אה…מה.. כן" אמרתי בבלבול והבטתי בו.
הוא צחק.
"אני רואה שאת שמה עין על דין , אה?" אמר מחייך וקרץ לי.
צחקתי . "לא, הוא פשוט…משחק ממש טוב" אמרתי לו בחיוך.
"תאמת שכן..הקבוצה הזאת הייתה אסון אם לא היה את דין" אמר.
"היי המאמן, נמאס לי להתאמן" לפתע התקרב דן עצבני.
"לא ממש מעניין אותי, באת לכאן להתאמן לא לשחק" אמר לו רודריגו.
"ואתה באת לכאן לאמן לא לפלרטט" החזיר לו.
כיווצתי את גבותיי, מה נכנס בו?
"סליחה?" שאל רודריגו את דין בכעס.
"סלחתי" אמר לו בחיוך מתגרה.
"דין תחזור לשחק לפני שאני מתעצבן" אמר לו רודריגו.
"אז תחזור לאמן" החזיר לו ואז הביט בי.
להגיד שלא כעסתי יהיה שקר, כעסתי מאוד. מאיפה לעזאזל זה בא.
"דין…"התחיל רודריגו להגיד בכעס אך קטעתי אותו.
"עזוב, אני ממילא הולכת" אמרתי והלכתי משם בכעס.
"תעוף מפה" שמעתי את רודריגו צורח על דין וכל הקבוצה הפסיקה לשחק.
"בכיף, ממילא לא מתאמנים פה" אמר ורץ אחריי.
התקדמתי במהירות במסדרון, ממהרת לכיתה.
מפלרטט איתי?? הוא מדבר כאילו הוא לא מכיר אותי בכלל.
"קים, קים חכי" צעק ועצר אותי.
הסתובבתי אליו.
"מה נכנס בך?" צרחתי עליו.
"את רצינית..את לגמרי לא רואה איך הוא מפלרטט איתך? ולמה לעזאזל את כאן בשעות כאלה?" שאל בכעס.
"זה לא עניינך" אמרתי, כלכך כעסתי שכבר לא רציתי להסביר לו כלום.
"לא ענייני איך הוא מכיר אותך, לא ענייני למה את כאן…נחמד לדעת שכל הדברים שעוברים עליי הם כן עניינך, אבל כל הדברים שעוברים עלייך הם לא ענייני" אמר.
"אתה שמעת מה הוא אמר לי?" שאלתי ברוגע והבטתי בו במבט נוקב מבלי להרפות.
"לא אבל הקריצה והצחקוק שלך הסבירו הכל" אמר.
גלגלתי את עיניי , והתקדמתי משם.
"לא חכי" עצר אותי.
הבטתי בשעון שהיה במסדרון בית הספר.
"אויי תראה מה השעה, כבר שמונה…ניראה לי שחברה שלך מחכה לך" אמרתי בכעס והלכתי משם..
מלאת כעס…