התפרקות בנשיקה : פרק 6

נכנסתי לכיתה, טיפני ישבה לבד.
מוזר. איפה דין?
התקדמתי לכיוון מקומי עד שקלטתי את..דין?!
הוא ישב במקומי, מה קורה פה??
התיישבתי במקומי לידו.
"הכל בסדר?" שאלתי אותו בשקט בעוד טיפני כל שנייה מסתובבת ונועצת בנו מבטים קודרים.
"נפרדתי ממנה" אמר.
"אוקיי" מלמלתי.
תמיד ידעתי שהוא לא הכי מת עלייה , אבל אם הוא נשאר איתה עד עכשיו…לא הבנתי למה הוא נפרד ממנה.
"אל תשפטי אותי" אמר.
"למה אתה יושב כאן?" שאלתי בתמימות , מעבירה נושא.
הוא משך בכתפיו.
"המקום היחיד שפנוי" אמר.
התיישבתי.
המורה נכנסה לכיתה.
"דין?מה אתה עושה שם?" שאלה בשנייה שהבחינה שדין לא יושב ליד טיפני.
"נפרדתי ממנו" אמרה טיפני.
"סליחה?" קם דין במהירות.
"לא סולחת" אמרה בהתייפיפות.
"אני ! זה שנפרד ממך, את פשוט בלתי נסבלת" אמר בכעס.
ואני וכל הכיתה ישבנו בשקט, מקשיבים בציפייה לראות מה יקרה.
אפילו המורה שתקה, זה היה מוזר.
"אני בלתי נסבלת??" שאלה בשוק וקמה גם היא.
"כן" ענתה שירלי, בלונדינית רזה עם עיניים חומות, היא אחת שמאז ומתמיד העריצה את דין ותמיד חיפשה ממנו טיפת תשומת לב, וכמובן אחת מהאוייבות המושבעות של טיפני.
דין חייך וגם אני הבלעתי חיוך קטן.
"רואה, לא רק אני חושב ככה" אמר.
"מי שחושב שטיפני היא בלתי נסבלת שירים יד" קמה שירלי עם חיוך מרוח על פנייה ואמרה.
אני לא מאמינה שהיא עשתה את זה.
דין הרים יד מבלי להסס.
כולם הביטו בו, והרימו יד מיד אחריו . כולל אותי..
היא באמת..בלתי נסבלת..
חיפשתי את המורה בעיניי, אבל היא לא הייתה בכיתה.
מתי היא הספיקה לצאת?
אחר כך הבטתי בטיפני, שהביטה על כולם בשוק ובעיניים נוצצות.
"כולכם…לוזרים" אמרה ויצאה מהכיתה בסערה.
כל הכיתה התחילה לצחוק. צחוק פרוע ואכזרי.
אבל..לי זה היה נראה כבר יותר מידי. אולי מגיע קצת לטיפני..
אוקיי על מי אני עובדת! מאוד מגיע לה. היא לא שוכחת אפילו לרגע להזכיר לי עד כמה אני אפס, ואני גרועה ואני מכוערת ומעצבנת ו..הכל!
אבל, בכל זאת יצאתי מהכיתה, אולי מגיע לה. אבל צריך להיות אנושיים לפעמים.
לא ראיתי את טיפני, אבל ידעתי בדיוק לאן היא הלכה. למקום שאף אחד לא חשב שהיא תלך, אבל אני יודעת…
הגעתי למחששה, לא היה שם אף אחד, חוץ מטיפני, מסניפה סיגריה לפה ומוציאה את העשן.
היא הבחינה בי.
"איך ידעת איפה אני?" שאלה במרירות.
"ידעתי" משכתי בכתפיי.
"טוב מה את רוצה?" אמרה.
"כולם מחפשים אותך" שיקרתי.
"כן בטח" גיחכה , ממשיכה לעשן.
"תפסיקי עם זה" אמרתי וניסיתי לחטוף מידה את הסיגריה אך הסיגריה נפלה על ידי.
"אווץי" הבטתי על ידי החשופה שנכוותה מהסיגריה שנפלה על הרצפה , הולכת האחורה בנסיגה.
"סליחה" היא מלמלה ודרכה על הסיגריה.
"זה בסדר" הרמתי את ראשי בחיוך קטן
אבל היא כבר לא הייתה שם.
ונשארתי לבד, טוב נוו..מה חשבתי לעצמי? שהיא תעריך את זה שבאתי לראות מה איתה..
הבטתי בידי, כוויה כואבת הייתה שם.
שמתי את היד על הכוויה , באתי עם חולצה קצרה. ככה שלא היה עם מה להסתיר את הכוויה.
נכנסתי לבניין.
"היי" קפצה עליי מיילי בשנייה שהנחתי את כף רגלי בתוך הבניין.
"אז ספרי לי מה היה היום" שאלה בהתרגשות ומשכה אותי [מהיד עם הכוויה] לספסל הקרוב.
"אני ..מיילי איה" מלמתי בשקט.
"נוו ספרי לי" אמרה.
"אני בטוחה שכבר שמעת את הסיפור מאה פעם" גיחכתי.
"עוד פעם אחת לא תזיק ליום המושלם הזה" אמרה בהתרגשות.
סיפרתי לה את כל מה שקרה בשיעור.
היא התחילה להתפקע מצחוק.
"זה גדול! פשוט גדול!" אמרה נקרעת.
"כן כן..טוב , אני צריכה ללכת לחזרות" אמרתי וקמתי.
היא המשיכה לצחוק.
"תחסכי את המאמץ, לא ניראה לי שהיא תעיז להראות את הפרצוף שלה בסטודיו אחריי השפלה כזאת" אמרה.
"ביי" התעלמתי מדבריה והלכתי