התפרקות בנשיקה : פרק 7 (סליחה על האיחור)

חזרתי הביתה, שחררו אותנו מוקדם. כמו שמיילי אמרה. טיפני לא הגיעה לשיעור..
הגעתי הביתה, ריק. כרגיל.
ישבתי בספרייה. אני בן אדם בודד. פשוט ככה..
הכנתי שיעורי בית, זה מה שחסר לי . בעיות עם המורים, להורים שלי יש מספיק בעיות על הראש.
אחרי שעה סיימתי להכין את השיעורים. הלכתי למטבח. רציתי להכין לי משהו לאכול…אולי זה יעביר לי את הזמן, אבל לא הייתי רעבה.
רק מלהסתכל על אוכל באלי להקיא.
ראיתי סכין על השיש. והרגשתי שאני לא יכולה להשאיר את הסכין על השולחן. אני לא יודעת מה נכנס בי.
האדרנלין הזה. כלכך רציתי להרגיש את הסכין על היד שלי.
לקחתי את הסכין ובלי לחשוב יותר מידי התחלתי לחתוך את הורידים, ההרגשה הכואבת של הסכין הקר על העור שלי, הדם החם..זה הרגיע אותי.
קול הודעה נשמעה מהפלאפון שלי.
מיילי: 'חזרת הביתה?' כתבה.
חייכתי, לפחות היא דואגת לי..
'כן' שלחתי לה בחזרה. טיפות דם נזלו על הפלאפון, מיהרתי לשטוף את ידי שצרבה מכאב וניקיתי את הפלאפון.
'עשית שיעורים?' כתבה..הייתי צריכה לדעת.
'זה משנה?' כתבתי לה, איזה מן חברה היא?
'מאוד, אני לא מבינה כלום..אני צריכה להעתיק ממך מחר' כתבה.
נאנחתי.
'ברור' כתבתי לה.
הלכתי לחדרי, נשכבת על המיטה . נימאס לי כבר מכולם, אני צריכה להתפרק…אבל בטח דין לא שם עכשיו..
אנחנו נפגשים רק בערב, אני לא יודעת אם אני מסוגלת לחכות עד לערב..
לקחתי את הפלאפון שלי. לא יודעת מה עבר לי בראש..חייגתי לדין.
"הלו" עניתי בקול רועד. אני חייבת אותו, אני מרגישה כלכך..רע. אולי כדאי לי לחתוך שוב?
"קים..היי" ענה.
"אתה עסוק?" שאלתי אותו.
"הכל בסדר?" שאל. מוזר לו שאני מתקשרת סתם ככה באמצע היום, אנחנו בכלל לא מתקשרים אחד לשני, רק לפעמים בהודעות. המקום היחידי שאנחנו מדברים בו זה המזח.
"כ..כן, עזוב אם אתה עס…"
"בואי למזח" קטע אותי וניתק.
.חייכתי לעצמי, לבשתי על עצמי ג'קט שחור וצמוד . ויצאתי.

הלכתי בחוף, ראיתי את דין יושב על המזח.
התקרבתי אליו, הוא ישר הבחיון בי וקם במהירות.
עליתי על המזח והוא פשוט משך אותי אליו וחיבק אותי חזק, עוטף אותי בידיו השריריות כבולה בתוך חזהו.
הוא מבין אותי.
הוא יודע שרע לי רק מלשמוע את הקול שלי.
הוא עושה בדיוק מה שאני רוצה שיעשה, הוא לא מדבר. פשוט עושה.
דמעות אחדות זלגו מעייני.
אני כבר לא לבד.
"קים" הוא מלמל התנתק ממני.
הוא תפס בפניי, גורם לי להביט עמוק בעיניו הירוקות.
ניסיתי להתחמק מעיניו הממכרות אך מבטו לא עזב אותי לשנייה.
ראשו רכן אליי, לאט לאט שפתינו נפגשו. לנשיקה עדינה שעד מהרה הפכה לסוערת.
ידי הורמו באופן אוטומטי ותפסו בצווארו. ידיו ירדו למותניי ומשכו אותי אליו.
המשכנו ככה, עומדים ומתנשקים. מתפרקים ולא עוזבים אחד השני אפילו לשנייה. נשארים קרובים ולא רוצים להתרחק אף פעם.
זה היה כלכך משחרר.
הרגשתי את ידי כואבת. שיט.
התנתקתי ממנו במהירות. נוגעת בידי לכמה שניות.
דין הביט בי לא מבין.
הורדתי במהירות את הג'קט, אחד מהחתכים הטריים נפתח וכל היד שלי דיממה.
הרמתי את מבטי לדין, לא רציתי שהוא ידע…
עיניו נפערו והוא תפס בידי המדממת.
גבותיו התכווצו, הוא כעס. זה פעם ראשונה שאני רואה באמת כועס.
"מה זה?" הוא שאל.