זאת עם המשקפיים P:
מקווה שאתם זוכרים אותו :) תגיבו ואני אמשיך^_^ נ.ב עם אתם רוצים שאני אמשיך עד סיפור שלי(יחסית חדש ) תגיבו ואני אמשיך זה פשוט נותן לי מוטיבציה .

"ואם היא החופש אז אני אסיר נמלט…" פרק 6 (זוכרים אותו?)

מקווה שאתם זוכרים אותו :) תגיבו ואני אמשיך^_^ נ.ב עם אתם רוצים שאני אמשיך עד סיפור שלי(יחסית חדש ) תגיבו ואני אמשיך זה פשוט נותן לי מוטיבציה .

פרק 6-

ההתארגנות לא לקחה לי הרבה זמן, למען האמת מעולם לא התארגנתי כל כך מהר. לחר מכן יצאתי אל המסדרון מחוץ לחדר, שם חיכו לי אליסון וליזי.
לאחר הכליה קצרה במסדרון בכיוון הנגדי של השירותים הגענו למעלית ואליסון לחצה על הכפתור.
\"תספרו לי בבקשה על המקום הזה… כלומר הוא נראה כמו בית מלון,\" אמרתי וגירדתי את אורפי במבוכה.
\"אמ… זה באמת היה בית מלון לפני כמה זמן, אבל אז הפכו אותו … טוב למה שהוא היום,\" אמרה ליזי, למה היא לא השתמשה במילה מוסד?
\"אבל זה לא מה שאת חושבת, ממש מגניב פה, יש לנו שלוש ארוכות ביום, חוגים. יש פה בריכה ואגם בתחתית הגבעה, ויש גם פינת חי. בכל מקרה יש לנו פה כל מה שאנחנו צריכים, אה כן ויש פה גם בית ספר,\"אמרה אליסון כאילו נסתה לשכוח את הפרט האחרון.
\"אז … מותר לנו לצאת וכל זה?\" שאלתי, לא שבאמת היה לי לאן לצאת.
\"זה תלוי,\" אמרה ליזי, המעלית נפתחה ושלושתיינו נכנסנו פנימה. אליסון לחצה על הקומה השנייה.
\"תלוי במה?\" שאלתי וניסיתי להחזיק את ביטני, מעולם לא סבלתי מעליות.
\"תלוי מה אריאנה תחליט, היא זו שקובעת כאן.\" לקח לי קצת זמן להבין מי זו אריאנה.
\"הו…\" מלמלתי כי לא היה לי משהו נוסף להגיד.
המעלית נפתחה ולפני נגלה חדר אוכל מפואר שללא ספק היה פעם של מלון, הקירות היו צבועים במעין גוון של לבן פנינה שהבריק באור הנברשות שהיו על התיקרה ובאור השמש גם יחד. בצד אחד של החדר היה בופה ענק מלא בכל טוב של מאכלים ובצידו השני היה בר להגשה עצמית של מיצים ומשקאות חמים. שולחנות שעליהם מפות כתמתמות היו בכל מקום ולידן כיסאות עם משענות בד באותו הצבע.
\"המקום הזה מדהים!\" אמרתי בפליאה.
\"חכי שתפגשי את כולם,\" אמר ליזי ומשכה אותי לעבר הבופה, לקחתי לעצמי כמה ירקות, כמה פרוסות לחם וקצת גבינה והלכתי אחריהם לעבר שולחן מרוחק שניצב ליד אחד החלונות הגדולים.
\"היי כולם תכירו את ליב, היא השותפה החדשה שלי של איימי ושל לינה,\" אמרה אנליסון בחיוך.
כעשר זוגות עיניים הביטו בי, חלקן היו מעודדות וחלקן נוזפות.
על השולחן ישבו שלושה בנים ושני בנות לא כולל לינה ואיימי שישבו בסוף השולחן ולא תרחו אפילו להביט בי.
\"היי ליב בואי לכאן,\" קרא לעברי אחד הנערים, שיערו היה שחור ועיניו ירוקות, הוא היה שרירי. \" אני אוסטין. זה בוי, זאת לירן, זה דין וזאת טוני,\" הוא הצביע על הילדים בשולחן לפי הסדר. שמתי לב שליזי ואליסון כבר התיישבו ליד לינה ואיימי, הם דיברו בשקט על משהו.
\"נעים להכיר אותכם,\" אמרתי בחיוך.
אולי המקום הזה לא יהיה גרוע כל כך למרות הכל.


תגובות (3)

תמשיכי !!! למה הפרק כולכך קצר ?!

17/06/2014 15:54

תמשיכי

17/06/2014 17:48

תמשיכיי ^~^
וברור שאנחנו זוכרים אותך *-*

17/06/2014 19:16
4 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך